מטעמים לשולחן שבת: פרשת ואתחנן – "נחמו"

    הרב אמיר קריספל No Comments on מטעמים לשולחן שבת: פרשת ואתחנן – "נחמו"

    ידוע שמשה בנו ע"ה התפלל 515 תפילות כמנין ואתחנן, מדוע התפלל משה דוקא כמניין ואתחנן?

    הרב אמיר קריספל
    16:24
    28.03.24
    זמן אוויר No Comments on תעלומה: מי פרץ לדף הבית של להיטי אברהם פריד?

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    נאמר בפרשה: "ואתחנן על ה' בעת ההיא"

    ידוע שמשה בנו ע"ה התפלל 515 תפילות כמנין ואתחנן, מדוע התפלל משה דוקא כמניין ואתחנן?

    הפני יהושוע עושה חשבון יפה מנין שמשה התפלל תפילות כמנין ואתחנן כדלהלן:

    "והיינו לפי מאי שכתוב במדרש ובפרש"י בחומש בפרשת ואתחנן אל ה' בעת ההיא פירש"י: 'לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג אמר דמיתי שמא הותר הנדר' נמצינו למידים שלפני זה לא היה פתחון פה למשה להתפלל שיכנס לארץ ישראל כיון שהיה ע"י שבועה של הקב"ה באומרו 'לכן לא תביאו' ולכן לשון שבועה היא, עד שהגיעה העת לומר שמא הותר הנדר והיינו ע"י כבישת ארץ סיחון ועוג.

    כמו שמצינו בפרשת דברים שאמר הקב"ה למשה ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי ואת ארצו החל רש וגו' היום הזה אחל תת וגו' ויש במדרש ובפרש"י שכפה שר של אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה כו' נמצא שלפי"ז מאותו יום ואילך היה פתחון פה למשה להתפלל ולומר שמא הותר הנדר.

    ודיבור זה בכל פרשה זו היה בט"ו באב כדאיתא בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכ"א ע"א) דהיינו ביום שכלו בו מתי מדבר דכתיב 'ויהי כאשר תמו' (ע"ש בפרש"י ותוס') וא"כ צא וחשוב: מן ט"ו באב עד ז' באדר יום שמת בו משה, כשתחשוב החדשים על הסדר אחד מלא ואחד חסר עולה מאתיים יום (דהיינו ד' מלאים וג' חסרים ועוד ז' ימים) ואם היה מתפלל משה בכל אותן ימים ג' תפילות בכל יום היה שש מאות תפילות, רק שידוע שבשבת אין היחיד שואל צרכיו.

    וא"כ כשתסיר כ"ח שבתות(שהיו באותן ימים של מאתיים יום) נשאר מאה שבעים ושתיים ימים, – כפול -ג' תפילות בכל יום הרי תקי"ו אמנם שתפלת ט"ו בעצמו כיון שלא היה הדיבור מתייחד עם משה אלא ביום ולא בלילה א"כ באותו יום ט"ו לא היה מתפלל כי אם שתי תפלות הרי לך חשבון מכון שתקט"ו תפלות התפלל משה מאותו יום ט"ו באב עד יום מותו שהוא ז' באדר שמת בו בשעת מנחה(כדאיתא במדרש), כן נראה לי נכון.

    ובדרוש העליתי עוד שזה פירוש הפסוק 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד' שאילו התפלל משה עוד תפלה אחת שהם תקי"ו ועולה ו' פעמים כמנין אלקים היה ממתיק בזה ו' בתי דינין האמורין בפרק במה בהמה והיה נענה בתפלתו, לכך אמר לו 'אל תוסף דבר'" עכ"ל הפני יהושוע.

    עוד נאמר בפרשה: "ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמר ה׳ אלוקים אתה החילות להראות את עבדך" (ג,כג-כה).

    ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמר ה׳ אלוקים אתה החילות להראות את עבדך וכו׳ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, במדרש (דברים רבה פר' יא') מובא, שטענתו של משה רבנו כלפי הקב״ה הייתה – איך אתה אומר לי ״לא תעבור את הירדן הזה״, הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (דברים כד') ״ביומו תתן שכרו״, ואם כן, אתה עובר בלא תלין?
    שאל הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל בעל השואל ומשיב – לכאורה צריך להבין, איך משמע מדברי הפסוק שזו היתה טענתו של משה?
    אלא הסביר זאת על פי הקושיה המפורסמת על מאמר הגמ' (קידושין לט:) ״שכר מצוה בהאי עלמא ליכא״ (בעולם הזה אין אנו מקבלים שכר על המצוות שאנו מקיימין). דהרי יש את הדין ״לא תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו״, ואם כן, גם אנו צריכים לקבל שכר בעולם הזה? אלא מתרצים: דהרי נפסק בהלכה שלאו זה עובר השוכר רק אם הוא עצמו שכר את הפועלים, אבל במקרה ששכר ע״י שליח אינו עובר בלאו, ולכן כשהקב״ה נתן את התורה, הרי נתנו ע״י שליח – משה רבינו, ולכן אין עובר בלא תלין.

    אבל משה רבינו עצמו כן יכול לטעון להקב״ה טענה זו, כי הוא יכול לטעון: מילא בני ישראל קבלו את התורה על ידי – ע״י שליח, אבל אני עצמי הרי קבלתי את התורה ישירות מהקב״ה? וא״כ טענתי במקומה עומדת, איך אתה אומר לי ״לא תעבור את הירדן הזה? וזה הפשט בפסוק: ״ואתחנן אל ה' 'בעת ההיא' – בנתינת התורה 'לאמר' – הרי אני אמרתי והעברתי את התורה ממך לבני ישראל, ולכן לגבם אין אתה עובר בלאו דלא תלין, אבל לגבי, הרי אני קבלתי את התורה מהקב״ה, ואיך אתה עושה תורתך פלסתר…

    שבת נחמו: שבת זו נקראת שבת נחמו ע"ש ההפטרה שקוראים מיד אחרי ט' באב "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם"

    מדוע כפל הנביא בלשון "נחמו נחמו" בביאור הכפילות מובא משל לשני אנשים שנטשו את נשותיהם ונסעו למרחקים.

    האחד – הלך מחמת דחקו לבקש לו מחיה לפרנסתו, והשני היה עשיר גדול, אבל אשתו היתה אשת מדנים ולכן עזב אותה והלך לארץ מרחקים יחד עם העני.

    ויהי כי ארכו להם הימים ולא היה לנשותיהם שום ידיעה מהם מרוב הדרך, הלכו הנשים לדרוש את פי הסוחרים המחזרים בעיירות אולי יש להם ידיעה מבעליהן, והנה בא סוחר אחד ובישר לשתיהן: ראיתי את בעליכן ודיברתי עמהם וגם נתנו לי אגרות אליכן. הנשים ביקשו שיתן להם את האיגרות, אך הוא אמר להן שאין לו פנאי כעת לחפש את המכתבים והבטיח שלמחרת יתן להם המכתבים.

    אשת העשיר הלכה לביתה בשמחה, אבל אשת העני הפצירה בו מאד שיחפש אחר האיגרת ויתן לה. שאל אותה הסוחר: מדוע את מפצירה בי יותר מחברתך ששמחה והלכה לביתה?! ענתה האשה: יש הבדל רב ביני לבין חברתי, היא יושבת בביתה שלוה כי הון מועושר בביתה.

    והסיבה שבעלה עזב אותה מחמת ריב וקטטה שהיו ביניהם, וכל דאגתה היא שמא בעלה עדיין כועס עליה, ולכן עתה ששמעה שבעלה שלח לה איגרת, די לה במה שנודע לה שבעלה חפץ בה וישוב אליה, אבל אני, עניה וחסרה, משתוקקת מאד לדעת מה כותב בעלי, האם כבר מצא לו מקור פרנסה?

    כך אומר הנביא לבני ישראל: "נחמו" – דבר זה בלבד עשוי לנחמכם, כי "נחמו עמי יאמר אלוקיכם" – הקדוש ברוך הוא שולח לכם דברי נחמה ומכריז כי אלוקיכם הוא – זוהי הנחמה הגדולה ביותר בגלות, שיש תקוה. ותקוה זו מחזיקה אותנו עד היום הזה ועד שיבנה בית מקדשנו בביאת גואל צדק במהרה בימינו. אמן.

    שבת שלום
    אמיר



    0 תגובות