שלטון הצחוק

1. אכיפה ואיפה 

יש אנשים השומרים על החוק בקפדנות וכשהם נוסעים בכביש "באמצע שום מקום פינת אין נפש חיה" ולימין רכבם קו הפרדה לבן רצוף הם חרדים ממצלמות או מהעין הרואה שלמעלה מהם ולכן גם בהיותם לבד ברכב ואין איש רואה או רועה לא יעזו לעבור על החוק – או חלילה לעשות ממנו צחוק. 

לעומתם יש אנשים שלא רק שיעברו את הקו הלבן שנחשב כקיר מדומה בפני הפורענות אלא גם יעשו זאת במהירות מופרזת ובהנאה חולנית ואם בחסדי שמיים ישובו לנתיב הנכון בשלום יצחקו לעצמם על כך שהפרו את החוק ולא נתפסו כי הם בלתי ניתנים לעצירה. 

שני סוגי האנשים האלה נמצאים לא רק בכבישים ובעוד צמתים בחיים בהם הטוב מתעמת עם הרע והצודק עם המצדיק אלא גם בהפגנות מחאה על המצב המתסכל והמורכב שנקלענו אליו בעל כורחנו ומחייב להרים קול זעקה בתנאי כמובן שהדבר נעשה באישור ובתיאום עם הגורמים שמוסמכים לאפשר לאנשים לצעוק ברחוב בלי לעצור או להיעצר. 

הבעיה מתחילה בכך שבניגוד לאירועים שאליהם מזמינים מראש אנשים שרוצים שיבואו וכידוע יש מצבים שגם הזכות הזאת נשללת למרבה הצער – הפגנות פתוחות לכולם ובהם גם משתתפים שמנצלים את הדמוקרטיה להתפרצויות חסרות טעם וריח של אלימות ורוח שטות בידיעה ברורה שלא יעשו להם כלום כי ניתנה להם הזכות למחות. וכל הזכויות שמורות. 

מצד שני יש הפגנות בהן ישמרו המפגינים על החוק כהלכה ולא יעשו ממנו בדיחה – אך האחראים על אכיפת החוק יחזירו להם בכתף קרה או באגרוף קמוץ לפנים בניצול החוק מהעבר השני של הזכות להשתמש בכוח לפי שיקול דעתם שאינה תמיד שקולה ומאוזנת ובמקום זה מוטה לצד אחד ומנטרלת כל מה שבא לה לא טוב בעין רעה ובלי שום חרטה. 

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" הזהירה התורה – והשמירה על הנפש הטהורה והטובה חשובה לא פחות משמירת החוק והגוף מכל מרעין בישין – ובמיוחד בזמנים בהם המציאות מעמידה את האדם במבחנים שאסור להיכשל בהם כי לא בטוח שתהיה הזדמנות לערער על התוצאה.

2. מציאות מדומה

יש זמנים ומצבים בחיים בהם כל אדם מרגיש שמוחו מלא בשאלות שלא בטוח שיהיה לו את מי לשאול וגם אם כבר ישאל לא סביר שיקבל תשובה שתניח את דעתו ותמתיק את שנתו. למשל: 

מיהו בעל הסמכות הבלעדית לקבל החלטות הרות גורל והאם הוא עושה זאת כראוי? 

האם כל החלטה שמתקבלת נכונה ונטולת פניות או שבכל מצב יש נגיעה אישית נסתרת? 

עד כמה המידע שמועבר לנו על ידי השלטונות נכון ומדויק ומה יש במידע שלא מגיע אלינו? 

למה במצבי חירום צריך לשים בצד את כל הבעיות האחרות ולהתעלם מהן עד יעבור זעם? 

במקום לענות על כל שאלה בנפרד העניק לנו יוצרנו כוח מיוחד שיכול לספק תשובה חלקית לכולן יחד: הדמיון. האדם הוא היצור היחיד שמסוגל לתאר לעצמו מציאות אחרת לגמרי מהקיימת ולשאוף להתאים את המצב המצוי למצב הרצוי. חשוב לציין שהדמיון מאפשר גם לאדם היצירתי לצייר במילים או במחשבים תרחישי אימה קיצוניים שמכניסים את הציבור לחרדות מיותרות ולעיתים גורמים ליחידים לפתח השערות מרחיקות לכת לפיהן המציאות הקיימת היא אשליה ומסך עשן שנועד לכסות על תרחיש אימה קיצוני שאפשר למצוא רק בספר בדיוני. 

עם זאת כוח המחשבה יכול לסייע לאדם להתמודד עם מצבים לא הגיוניים ולחשוב לעצמו מה יקרה אם חס וחלילה המציאות המדומה תהפוך לכותרות חדשותיות ולעובדות בשטח ולעשות כמיטב יכולתו למנוע את סוף המעשה במחשבה תחילה. בעיקר בזמנים בהם המציאות עולה על כל דמיון ולא בהכרח לטובה ונדמה שאין דין ואין דיין אין מלך ויש ליצן ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים – יש להביט על המציאות בעין טובה כתלמידי אברהם אבינו, לדמיין עולם בלי חולי טעויות מלחמות ותרחישים מפחידים במיוחד ולהמשיך בציפיה ליום בו יהיה השם אחד ושמו אחד.

3. רק שבת אחת 

באחד מאלבומיו המוקדמים והמוצלחים כשיצאו לאור כשעוד הייתי ילד קטן שר מרדכי בן-דוד (שבערבי שבת קודש ניתן לשמוע אותו גם מדבר ומספר מנפלאות הבורא יתברך בתכניתו "שירין ורחשין" בקול-חי) את השיר המקורי בשפה האנגלית: "Just one Shabbos" – המתאר באמצעות חווית תפילה בכותל המערבי בערב שבת את כמיהת כל יהודי העולם לשמירת השבת של כולם על פי האמונה הידועה שאם ישראל ישמרו רק שבת אחת (ויש מדרשים בהם נדרשים כולם לשמור רק שתי שבתות) – מיד תבוא הגאולה האמיתית והשלמה.

כידוע, שירו היפה של MBD טרם הפך למציאות שאינה מדומה. אפילו בתקופה בה יושבי ארץ הקודש רואים ניסים גלויים ושמירה על ישראל בזמן מגפה משתוללת בעולם וגם בארץ אך כאן במצב חמור פחות בהשוואה למדינות אחרות (וכמובן שאין לזלזל בחומרת הסכנה מהנגיף בשל כך אך חובה על כל יהודי מאמין למצוא את האור הקטן בחושך הגדול ולהרבות בתפילה ותחנונים לישועת העולם כולו מכל נגע ומחלה בעזרת רופא כל בשר ומפליא לעשות) – והרמז הגלוי נשלח מן השמיים בצורת הוראה מפורשת לציבור בעיקר בסופי שבוע להתכנס בבתים כליל יציאת מצרים ולא לצאת – יש למרבה הצער רבים מדי בקבוצות או יחידים המתאגדים למלחמה דווקא על חילול השבת חלילה משיקול חומרני במקום רוחני והתעלמות מכוונת ולא מובנת מהברכה הידועה: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.

"רק שבת אחת – וכולנו נהיה חופשיים" – אומר השיר בתרגום חופשי – אך חבל שיש כאלה הדורשים במפגיע ובזלזול בחוק התורני והמדיני חופש מסוג אחר – בלי לנסות להבין מהי המשמעות האמיתית של הבחירה החופשית כפי שמפרש רש"י: חרות על הלוחות – אל תיקרי חרות אלא חירות שאין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה, והזמן הראוי לכך ביותר – בשבת. רק שבת אחת. 

ביקורת בקטנה: אולי כן צריך "מסביר קורונה" לציבור החרדי – אבל קודם שיסביר לכולם למה לא צריך אותו… 

רוצים לבקר את המבקר? [email protected] ^[1]