במהלך שיעורו בעיר אלעד אמר הגר"מ מלכא כי "לאור ההתפשטות של המגיפה, ואחד הגורמים לכך כי ישנם אנשים שאינם מספיק אחראים ולמרות שרחמנא ליצלן נגועים בנגיף, מרשים לעצמם לצאת ולהסתובב, והבעיה היא מוכפלת כשנמצאים בבניין משותף, שמשפחה אחת יכולה להדביק את כל הבניין".

לכן הבהיר הרב, "כתבתי תשובה על כך שמצווה לפרסם את החולים בכל בניין, מי המשפחה הנגועה, וגם מצוה על אלה הנגועים הם בעצמם יש להם לפרסם, אבל גם אם לא, מצווה לפרסם ואין כאן מה לחשוש משום כבוד הבריות או פגיעה משום שיש פה חשש פיקוח נפש". פסק הגר"מ באופן נחרץ.

את דבריו נימק רבה של אלעד מדברי הגמרא "הגמרא בכתובות דף מא: אומרת מניין שאסור לגדל כלב או להחזיק סולם רעוע בביתו, כתוב "לא תשים דמים בביתך", למרות שהלאו הזה נאמר על מעקה, חז"ל למדו מכאן לכל דבר שיש סכנה, וכך מפורש להלכה, והרמב"ם כותב מצוות עשה "לא תשים דמים בביתך" שהזהרנו להניח המוקשים בארצנו ובביתנו כדי שלא ימותו בהם בני אדם, וכך פוסק הרמב"ם בהלכות רוצח, 'כל דבר שיש בו סכנת נפשות מצווה עשה להסירו ואם לא מסיר ומניח המכשולות ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, לא תשים דמים'.

בדבריו הרחיב הגר"מ מלכא והסביר את הסכנה שיש בכך כשלא יודעים שיש חולה בבניין, "כיון שיש שאינם זהירים ולא רק, יכול לקרות שיש שכן חולה בבניין ואתה לא מודע לזה ושולח את הילד שיביא איזה חפץ מהשכן והילד ח"ו נדבק ואתה לא יודע כלום ובכל יכול להדביק את כולם.

לכן הפרסום הוא חובה כדי להינצל. ולמרות שלכאורה הבן אדם נפגע אין בכך בעיה, ואחד המקורות לכך הוא ממצורע שנאמר עליו "טמא טמא יקרא" אומרת הגמרא, למה טמא יקרא, כדי שיפרשו ממנו ולא יכשלו, ועוד שע"י זה יתפללו עליו. למרות שמצורע זה בזיון בשבילו לפרסם שחולה בגלל העבירה של לשון הרע בכל זאת חובה עליו לפרסם וודאי כאן שיש חובה בדבר". פסק רבה של העיר אלעד.

פסק חולי קורונה