כשרבינו הקדוש הגיע להר שעולים דרכו לציון התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, ירד מן החמור ועלה בגופו לציון הקדוש.

יש עדות נוראית ופלאית על הצורה וההכנה של רבינו לפני שהוא נכנס לציון הקדוש.

וכך הדברים מובאים על ידי רבה של העיר צפת, רבינו שמואל העליר, בספרו 'כבוד מלכים', וזה לשונו: 'ומעיד אני באמת, כי בילדותי שמעתי פה מרבנן קשישאי רבני הספרדים, אשר אבותם ראו וספרו להם כי הרב הקדוש רבי חיים בן עטר זכותו יגן עלינו אמן, היה פעם אחת בהילולא פה עיר הקודש צפת, וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו. וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק 'היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת, קודשא בריך הוא וכל פמליא של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים שמה'.

ובספר 'אלף כתב' מובא, שרבינו הקדוש עמד מרחוק ובכה כל הלילה, ואמר: איך אגש את הערפל אשר שם עומדים נשמות האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וכל הקדושים עמהם.

'ההדלקה בציון ושריפת הבגדים'

תלמיד רבינו מספר באגרתו, כי מנהג היו נוהגים בציון הרשב"י במירון, שבכל לילה היו מדליקים מדורה על קברו והיתה האש נראית עד לצפת. להדלקה היו מביאים בגדי פשתן לבנים ויקרים, כל אחד לפי מה שהיה יכול לתרום, גוזרים אותם פיסות – פיסות, אותן היו טובלים בשמן זית, וממלאים גומת אבן שהיתה על כיפת הציון ומדליקים.

הוא מציין, כי הדליק רבינו הקדוש כמה בגדים, וגם התלמידים הדליקו, ובה בעת הודלקו מדורות גם על ציון רבי אלעזר בר שמעון, ועל ציון רבי יצחק. וכשהיינו דולקים עליהם שלושתם ביחד, נראית כל החצר כמדורת אש גדולה, והבנתי מה שכתוב במשנה 'כל הגולה לפניו כמדורת אש'. ומסיים התלמיד 'אשרי עין ראתה כל אלה'.

גם הגאון רבי שמואל העליר מוסר בעדותו, איש מפי איש: 'ובעת הילולא היה רבינו הקדוש שמח שמחה גדולה, והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א, וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה'.

'לימוד כל הזוהר במשך שלושה ימים, והגילויים הגדולים'

רבינו הקדוש הגיע לאתרא קדישא מירון, עם בני חבורתו, בצהרי יום רביעי, בתאריך ט"ו באדר ב' שנת תק"ב, ונכנסו מיד לאתרא קדישא, שם ישבו ולמדו בחשק גדול, באהבה ובשמחה, במשך שעות רבות את 'כל הספר זוהר הקדוש', בחלוקה במשמרות בין התלמידים, בצורה פלאית ומעניינת.

רבינו הקדוש היה במירון במשך שלשה ימים, שבהם סיים יחד עם תלמידיו את כל ספר הזוהר הקדוש והאידרות, וזכו להארות נפלאים, וכפי שיתואר להלן:

כמו שמובא לעיל, שבצהרי יום רביעי, הגיעו רבינו הקדוש וחבורתו לציון הרשב"י זיע"א. רבינו הקדוש נתן לכל אחד מן החכמים כרך אחד מספר 'הזוהר הקדוש', וישבו והגו בו עד לשעה 10 בלילה, אז עמדו מלימודם וישבו לאכול, ומיד לאחר האכילה, שבו לעסוק בלימודם עד שעת חצות, ואז 'נתמלאה הבית ריח טוב אשר כמוהו לא נהיה, והריחו כולם אנשים ונשים, גם גביר אחד שהיה שם עמנו'. וכך המשיכו ללמוד עד השעה 2 בלילה, ואז נתנו תנומה לעפעפיהם ולא נמשכה שנתם אלא שעתיים, ושוב קודם שהאיר השחר שבו ועמדו על משמרתם וישבו ללמוד.

כשהאיר פני מזרח, התפללו החבריא קדישא תפילת שחרית בותיקין וישבו ללמוד עד חצות היום, ברציפות, 'ללא הפסק בינתיים אפילו של דברי תורה'. לאחר שאכלו סעודת הצהוריים, שוב ישבו ועסקו בתורה בהתמדה ובשקידה עד השעה 2  בלילה. רק בבוקרו של יום שישי, לאחר תפילת שחרית, יצאו מבנין הציון והלכו להשתטח על קברי הצדיקים הנוספים הטמונים במירון.

סמוך לכניסת השבת, שבו רבנו וחכמי חבורתו של רבינו הקדוש לבנין הציון, שם שבתו את יום השבת בקדושה ובטהרה, וכל יום שבת קודש היו הוגים בספר הזוהר. במוצאי שבת קודש ערכו 'משמרה' במשך כל הלילה, ולמדו בצוותא את האדרות.

'שיר בר יוחאי, פזמונים ובקשות'

תלמיד רבינו כותב בהתרגשות: 'ובשעה שהתחלנו האדרות, היה הארה גדולה והרגש גדול בנשמותינו. והיה אומר אדונינו הרב, לכל אחד מהתלמידים, יתקן תיקון אחד, והיינו מתרעדים מפחד ה' ומהדר גאונו ברוך הוא וברוך שמו. וגמרנו האדרות סמוך לאור היום'.

וממשיך התלמיד ומספר: ולמדנו 'בר יוחאי' בשמחה גדולה, ונשתטחנו עליו ובכינו וביקשנו רחמים ועשינו פזמונים בשמחה גדולה עד מאד. ובבוקר התפללנו תפילה והלכנו אצלם פעם שלישית, ועשינו בקשת רחמים על השכינה ועליכם כולכם לא יהיה נפקד, ונפטרנו לשלום'.

(מתוך ספר 'נר המערבי' להרה"ג משה שוורץ שליט"א – תולדות רבינו חיים בן עטר זיע"א).

זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.