""כל הילדים ידעו שיש לי פינה אהובה בסוכה, בה אני יושבת וקוראת את העלון של 'מתנת חיים', הרצון לתרום היה אצלי שנים ובסוף זה קרה" – מספרת רחל – "לא כל אחד יכול לתרום כליה, הרבה אנשים לא יכולים".
"ביום של לפני הניתוח ביקשתי להיות לבד, והרגשתי הרגשה כזו כעין זו שמהשיח מגיע, עולם זך ונקי ללא אינטרסים, קרבת אלוקים מטורפת, תוצאה של תהליך בן כמה חודשים שאתה קולט ומבין שאתה לא עושה כלום שהקב"ה מוביל אותך".
האזינו:
/wp-content/uploads/2020/05/רחל-כליה-אפרת.mp3 [1]