א. כבר תקופה שאנו נמצאים בגלות. גלות אמיתית. אמנם הגלויות הזכורות לנו בשם המפחיד- "גלות" הן גלויות עם ישראל בכל שנות משיח ( כך מחלקים חז"ל את שנות העולם לשלוש. אלפיים שנות תוהו. אלפיים שנות תורה. אלפיים שנות משיח) שהן מאחרי חורבן הבית השני ועד השואה הנוראה והאיומה.

אם נתבונן היטב במתרחש איתנו אזי נדע באופן ברור שאנו בגלות. הפירוש היחיד שניתן לתת לשיבוש כל מערכות החיים, שינוי ההרגלים, הריחוק אחד מן השני, הבדידות, ההפרדה, החלוקה. החיים הלא מבוררים והעתיד הלוט בערפל מפחיד של מהומה.

ומעל הכל והנורא מכל- הנגיף שמפיל חללים מאחינו בשרינו שבארצינו ובארצות הגולה, הריחוק הנורא מכל מבצרי הדת- בתי הכנסיות והמדרשות,  הכוללים ותלמודי התורה, ארגוני החסד המשותקים, המקוואות, וכן חינוך הבנות הטהור מושבת.

אוי לעין שכך ראתה. על זה היה דווה ליבינו על אלה חשכו עינינו.

אמנם מאידך נוכל לראות את הטוב שבנו מתגלה עם מניני מנינים בכל אתר ופינה, אחדות מופלאה בין העדות השונות וחסדים קטנים בין הפרט.

עדין- אנו בגלות.

ב. כידוע שהגלות עצמה היא סיבת הגאולה. דהיינו- הרי שה' ית' כולו טוב ואין בו רע כלל, ואם כן איך זה שגורם לאדם צער או נזק או ייסורים? הסיבה היא שהקב"ה נותן לאדם מסלול שבתוכו יש צער אבל תכליתו טוב. (על פי הרמח"ל בכל ספריו).

כך מבארים רבים מן המפרשים את ענין ירידת עם ישראל לגלות מצרים כי כל ירידתם לא הייתה אלא עבור יציאתם באותות ומופתים ורכוש גדול. ודבר זה מבואר בפשוטו של מקרא.

ומאחר שאין הגאולה באה אלא על ידי התעוררות מלמטה, כי כך גזר הקב"ה- שובו אלי ואשובה עליכם, פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, וכן על זה הדרך. עלינו לנסות ולהבין כל אחד ואחד על מה הגיע הסער הזה ועל מה עשה ד' לנו ככה.

ושמא יאמר הפרט לעצמו- אתן לגלות לחלוף עלי בדרך לא דרך ואשרוד עד יעבור זעם?

כמה מתים נצטרך לספור עד אז ח"ו. כמה זקנים ימשיכו לסבול בבדידותם. כמה ילדים ימשיכו לסבול בכלאם. כמה נמשיך אנו לסבול עם הפחדים והחששות והאי ודאות… ומי יודע מתי ייסתיים. וכבר יכול לקחת תקופה ארוכה רח"ל. ויותר שהרי הגזירה הכלכלית המשחרת לפתחינו עצומה ונוראה ואחריתה מי ישורינו..

מדוע קשה לנו לחיות את המצב כחמור כל כך ונורא?

נראה שההרגל שלנו להדחיק ולזרום ולסמוך עומד לנו בעוכרינו.

כדאי לכל אחד לקחת לעצמו מספר דקות באופן אישי ופרטי ולהיכנס להשקטה קטנה מן המסיחים ולראות בליבו או בפיו את המצב האמיתי כפי שהוא. את ההתמודדות עם מגיפה שאין לה פיתרון ואין לה אחרית, שאף כח רפואי, פוליטי או ממשלתי לא יכול לנצחה.  שגם במקומות שתכף נראה היה שנרגעה חזרה ופרצה בממדים עצומים. וכן אנשים שחלו ונרפאו וכבר היו אמורים להיות מחוסנים חזרו וחלו ירחם ה'.

חשוב להתנתק לרגע מהשטף וההרגל ולעמוד נכוחה, כל אחד באופן פרטי, ולשקול ברצינות את הדברים. בין במה שנוגע אליו או לקרוביו ובין במה שנוגע לכלל ישראל באשר הוא.

ג. אז מה ניתן לעשות? האם נרים ידים למעלה ביאוש וננהג כשאר האנושות המסתגלת למצבים החולפים ומקבלת אותם כמצב נתון? והרי אנו יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים שאין פורענות באה לעולם אלא עבור ישראל לעורר אותנו לחזור בתשובה.

באופן אישי אתוודה ואכתוב שהמושג "תשובה" הכל כך ידוע ומפורסם כחלק מהבסיס שלנו קצת מעיק עלי וגדול עבורי. איך עושים תשובה? מאיפה שבים ולאן? האם לא די בהתחזקות קטנה פה או שם?! הרי גם כך דבר גדול לשמור על התפילות והלימוד החלקי בבלבול כל כך גדול, מה כבר ניתן לעשות? הרי כולנו שומרי התורה מבית, עמלים בה ולומדים אותה? מה חסר? האם אנו מפספסים משהו?

אנסה להציע קצת בדרכי ההתבוננות.

באמת כולנו גדלים כלומדי תורה, כיראים ושלמים.. אמנם ישנו חלק נכבד ביותר, ואולי אף עיקרי בכל עניני דת ישראל, שבדורות האחרונים לצערינו נשכח למתי מעט שעסקו בו אבל רובם דרובם של בני התורה התנהגו בו קצת בקרירות ואולי בחוסר עניין ממש.

החלק הזה הוא חלק ה"לב" הנדרש בעבודה.. חלק האמונה ועבודת המידות, המכונה בעולם הישיבות כתורת המחשבה והמוסר. אמנם ישנם רבים שעוסקים גם בעניינים הללו אבל לצערינו גם בהם פשתה הספחת אחרי שהפך לבחינת קרדום לחפור בה והשתבשו הדעות באופן הנכון, הראוי, הרצוי והמחויב לעסוק בחלק עיקרי זה.

טוב יעשה כל אחד אם יועיל לקרוא את הקדמת בעל חובת הלבבות וייתר בכך את הדברים הבאים.

המצוות הלבביות הם הבסיס העיקרי עליו עומדת כל התורה. אהבת ה',  היראה ממנו, הביטחון והתוחלת אליו, הדביקות בו, השמחה במצוות, אמונת החכמים, אהבת הרע, הרחמנות, האמת, השלום, החסד, טהרת הלב, קדושת המחשבה, וכל העניינים הנוגעים כולם ועיקרם אל האמונה הפשוטה והחיות האמתית של אנכי ד' אלוקיך, קבלת עול מלכות שמים, שיויתי ד' לנגדי תמיד, בכל דרכיך דעהו, ועוד רבים. וכבר בא ישעיהו והעמידן על אחד- וצדיק באמונתו יחיה. ואולי- שיהיה בו אמונה בבחינת חיות ממש, ועיקר החיות היא בלב..

והרי כל ישראל מחויבים לדרגה זו של בחינת צדיק- כי עמך כולם צדיקים. אבל עובדה היא שריבוי מעבודתנו מלימודינו וענייני דתנו עשויים אצלנו כמצוות אנשים מלומדה. מהשפה ולחוץ כהרגל וכאורח חיים בעלמא. כל אחד מאיתנו הגדל אל תוך התרבות החרדית המבורכת בבחינת לא שינו שמם ולבושם.

ומאידך – לא בחר את דרכו, לא עיין בה כדי הצורך ולא השכיל להכיר את בוראו במידה הראויה, ולעובדו בלב שלם- לשמה, סביר להניח שלא הכין את ליבו לעבודת הקל וחסר בעיקר עבודתו.

זו לא ביקורת או חיצים נוקבים הבאים מעליונות מוסרית גאוותנית. בתוך עמי אנכי יושב וכמו כולם צעדתי במסלול חיי כעיור באפילה. רק לאחרונה התעוררתי לעניין וגיליתי את אור החיים.

אין פה שטנה או כעס או תביעה ח"ו אלא בקשה מלב אל לב בתחנונים רבים- כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו- אם אך היינו שם, מרגישים את הקרבה, האהבה, הדביקות, החפץ והרצון, אם אך היינו מקדשים עצמינו מעט אליו ית', שעיקר עבודתו בחפץ הלב ותשוקת הנשמה- הרי שהייתה ישועתינו קרובה.

ומעבר לכך- כמה קשים חיי יהודי ללא חיבור אל שורשו העליון, ללא הבנה השכלה וקשר אל מי שבראו ואוהבו. כמה מפתה תיאורו של האור החיים הקדוש על אהבת התורה שנהייה משתגעים ומתלהטים אחריה- פשוטו כמשמעו. כמה געגוע יש בכל יהודי להתרפק בתפילתו על אבינו מלכינו ולהרגיש בכל לב שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים. כמה תענוג יש בשמחה אמיתית של מצווה ותוספת של התקדשות וטהרה.

ד. איך עושים את זה? איך קונים קנין של לב? איך הופכים את המלומדה שלנו לאמת פנימית בוערת וחיה?

פשוט לכל בר דעת שאין תשובה אחת בזה. כשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה.. דהיינו שאין מעולם- ולעולם לא יהיה, אדם הדומה ושווה לחבירו בדעתו. ועל כן לכל אחד יש את הדרך הפרטית הנכונה לו. אבל בכל אופן ישנם קווים מקבילים שניתן להתחיל מהם.

הדבר החשוב ביותר הוא לדעת את זה ולשים על זה לב. להבין, להשכיל ולדעת את מקומנו ולשאוף באמת לתיקון ולהכרה אמיתית.

אחד העיקרים החשובים ביותר בזה הוא להצליח ליצור בפנימיות האדם, בנפשו האישית הפרטית חיבור ראשון עם הקב"ה. חיבור שיהיה רק שלו. סודי. פרטי. אישי. קשר של אמת עם אביו בוראו, באופן של תפילה או דיבור פשוט או לימוד פרטי או כמה רגעים של התבוננות ומחשבה. לימוד בפרשיות התורה על הבריאה.

לימוד בראשונים על התורה את דרכי האבות ובניית עם ישראל. ומעל הכל- למידה של עיקרי האמונה לעומקם בדרך ההתבוננות איך שהקב"ה משגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית מופלאה ונוראה ואין מעשה שאינו מדוד ואין ענין שאינו ידוע- וניתן לעשות כן על ידי התבוננות ביציאת מצרים. לקרא פרקי תהילים עם התבוננות בתכנם ומשמעותם, ללמוד בספרי המוסר על תורת המידות או ספרי המחשבה על הנהגת ד' ובנין האדם.

אבל התנאי העיקרי בזה- שיהיה בפרטיות. בלי שיתוף, שאיפה לפרסום או מטרה לכבוד כח וכד', אלא לעשות כן בצורה נקיה, באופן פרטי אישי. והבא להיטהר מסייעין בידו.

קצרה היריעה מהכיל את כל דרכי העבודה. אבל כל החפץ בזה יוכל למצא בקלות מרובה את דרכו. ישנם ספרים רבים בכל מקום והקב"ה מזמן לנו בדרכינו את הצריך לנו.

ישנה עצה נוספת מחוייבת מאד בענין- להתפלל על זה. ואולי זה הדבר החשוב ביותר. להתפלל ולבקש מד' שיתן בנו לב חדש, לב בשר, ולפתוח עבורינו פתח נכון לנו להתקרב אליו באמת..

התיקון הגדול ביותר שחרדי מבטן יכול לעשות הוא להצליח להפוך את חייו מן ההרגל אל המתחדש, מן המלומד אל המתעורר

מצוי מאד שנרגיש לא שייכים בזה, זרות, ניכור, השפלה, ביזיון, קושי, חוסר נעימות. אפילו התפילה על זה בתחילה נראית כתפילה מלאכותית חסרת רגש וכהה. אבל אשרי הגבר אשר יבטח בד',  עבור הקשר עם הקב"ה נדרש כח התגברות. לא רב מידי בתחילה- אלא בעיקר נחישות וחתירה אל המטרה למרות הקושי. עצם ההתעוררות, הניסיון ללכת לקראת, לעשות משהו, כבר נותן את הכח להצליח. ושוב- הבא להיטהר מסייעין בידו.

כל גדולי הדור פרסמו בתחילת התקופה מכתב הקורא לכל אחד ואחד להשקיע ולהתאמץ בקבלת עול מלכות שמים- בקריאת שמע.. הן הן הדברים ואין בהנ"ל אלא להתנהג בבחינת תן לחכם ויחכם עוד- כי כל הדברים מתקשרים בעצמותם אל קבלת עול מלכות שמים.

ויהי רצון שנזכה כולנו לגאולה שלימה במהרה בימינו אכי"ר.

נ.ב. כל זה נכתב כהצעה בעלמא ממש. על כן אין מקורות ואין בירור מוחלט. הכל כדרך דיבור מלב אל לב לנסות לתת חלק במאמץ לסיום הגלות במהרה.