'חשק הצדיקים לידבק בהשם יתברך, עד כלות הנפש'

'וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ'

רבינו האור החיים הקדוש מבאר, שבני אהרן ידעו והרגישו שהם הולכים למות, אבל מחמת גודל דביקותם וחשקם בהשם יתברך, המשיכו לידבק בה' עד כלות נפשותם. אולם כאן היה הדבר נגד רצון השם יתברך, ולמרות שנכנסו בכוונות וסודות נפלאים בשביל להקטיר קטורת, נדחפו ומתו קודם שנכנסו, ולא זכו לשום עליה, כי היה חסר רצון השם יתברך…
.
ומבטא רבינו הקדוש את גודל דביקותם בשבע לשונות של תשוקה, וזה לשון קודשו: רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים, שהגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב ל'דביקות', 'נעימות', 'עריבות', 'ידידות', 'חביבות', 'חשיקות', 'מתיקות,' עד כלות נפשותם מהם…

ולהלן כותב רבינו הקדוש מילים סתומות ועמוקות, ומוזכר בהם עשר לשונות של 'השכלה', וזה לשון קודשו: 'ואודיע למתבונן בפנימיות השכלת המושכל, שהשכלת ההשכל תשכיל ההשכלות, ובהשכל בהשכלתו, ישכיל, שמושכל מושלל ההשכל, וכשישכיל בהערת עצמו, ולא עצמו, ישכיל, שהמושכל מושכל ממושכל, בלתי מושכל מהשכל, והשכילו למשכילים ביחוד השכלתו בסוד נשמה לנשמתו.

ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאם. וכי יש חיים לחיים שעליהם אמר משה (נצבים ל יט) 'ובחרת בחיים' בית המודעת, ושוללת חיים הנשתוים בהרגש הכללי, ויברך ברוך אלהים חיים אשר סגל סגולה זו לסגולתו.

וכעת נעתיק דברים נוראים שהעידו גדולי הדורות על קטע זה: האדמו"ר רבי ישראל מרוזין אמר בשם תלמידו הגדול של הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש, שבדברי רבינו מרומזים 'עשר מדרגות של מסירות נפש'. ושרבינו עצמו מסר את נפשו עשר פעמים כשכתב קטע זה.

בספר הקדוש 'ערבי נחל' כתב: עיין מה שכתב בזה רוח אפינו בספר 'אור החיים', ודבריו בלתי מושגים רק ברוח הקודש.

האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע, בספרו 'אוצר החיים' כתב לבאר דברי רבינו על פי קבלה, וחתם דבריו בחרדת קודש: כך נראה לעניות דעתי לפרש, באימה ויראה קודש הקודשים אשר נאמרו ברוח אלקים חיים. ואפשר כיוונתי לאחד מן אלף לכוונת הקדוש, די בזה.

[אור החיים אחרי פרק טז פסוק א]