'וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'
לכאורה קשה, שהרי כל מקום שנאמר 'ויהי' זה לשון צער, ואיזה צער יש כאן, והרי כאן מדובר על זמן הקמת המשכן, ואמרו חכמינו שהיה ביום הזה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום בריאת שמים וארץ???
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש, שהפסוק התכוין לצערו של משה רבינו, שראה ביום הזה את גדלותו של אהרן, ואת גדולתו ממשיכה ביד בניו, נצטער משה רבנו שהוא לא זכה לזה, שהרי משה רבנו היה אמור להיות הכהן הגדול, ורק בגלל שהפציר בו ה', שילך בשליחות לפרעה, ומשה רבינו סירב, וידוע שאין מסרבין לגדול, לכן נענש ונלקחה ממנו הכהונה ועברה לאהרן אחיו.
וזה לשון קודשו של רבינו הקדוש כשמבטא את צערו של משה רבינו: 'כשהגיע יום הפקידה, נצטער על אשר פרח ממנו עוז תפארת כהונת עולם. והגם כי עצם מאד בצדקות ובענוה, הלא כל לב חי מרגיש, ובפרט בדבר מצוה יקרת הערך ומופלאת כזאת'.
[אור החיים שמיני, פרק ט פסוק א]