"ועשית שלחן עצי שטים" (כה, מ)

ה״כתב סופר״ מביא בשם אביו ה״חתם סופר״ זצ״ל שראה בספר קדמון ביאור מדוע הקדימה התורה את עשיית השולחן לעשיית המנורה, משום, שהשולחן רומז על המחזיק בתלמיד חכם ותומך בו שיוכל לעסוק בתורה, והמנורה רומזת לתלמיד חכם עצמו. כעין שאמרו רבותינו הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, וסימנך מנורה בדרום ושולחן בצפון. וכידוע משה רבינו כשבירך את בני ישראל הקדים את זבולון ליששכר, לפי שזבולון החזיק את יששכר ותמך בו שיוכל לעסוק בתורה יומם ולילה, ולא היה יכול יששכר בלעדיו, על כן הקדימו. וזאת הסיבה גם שהקדימה התורה את עשיית השולחן למנורה.

אבל הקשה ה״כתב סופר" אם כן מדוע הקדימה התורה את עשיית הארון לעשיית השולחן. הרי כידוע הארון הוא הסמל לתלמיד חכם [כפי שאמרו כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת״ח כמו הארון], וכמו שהקדים את עשיית המנורה לשולחן היה צריך להקדים את הארון לשולחן?
ותירץ שיש שני מיני תלמידי חכמים ישנם. א. ת"ח צדיקים גמורים, כרבי חנינא בן דוסא שלא היה צריך שיחזיקו בו, ואדרבה כל העולם ניזון בשבילו, והוא בדרגה גבוהה ממחזיקי התורה, כיון שאין הוא צריך להם כלל אלא הם צריכים לו. ב. ישנם ת״ח בדרגה פחותה, שצריכים לזבולון שיפרנסם ואינם יכולים בלעדיו, אצלם הזבולון קודם.

ולפי זה הכל מובן, ארון הקודש שבו הלוחות מונחים ועמד בקודש הקודשים, מרמז על ת״ח כרבי חנינא בן דוסא, שהוא קודש קודשים ואינו נהנה מהעוה"ז ודי לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, ואין לו צורך במחזיקי התורה שיחזקוהו, ואדרבה הוא המחזיק אותם, על כן עשיית הארון מוקדם לכל – לשולחן ולמנורה. אבל המנורה מרמזת על ת״ח שאינו בדרגה זו שלא נכנס עדיין לפני ולפנים,וצריך למחזיק שיתמוך בו, לכן עשיית השולחן קודם לעשיית המנורה.

ויש מתרצים, כשהתורה הקדימה את הארון לשולחן באה התורה ללמדנו יסוד חשוב. תלמיד חכם העוסק בתורה בעמל וביגיעה, ומקיים מה שנאמר ״שחורות כעורב״ במי אתה מוצא את התורה במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב (ערובין כב.), היינו שלא שם לב לחסרון מזונות שיש לו ולבניו, אז, הקב״ה דואג ומזמין לו אדם שיחזיקו כיששכר וזבולון. כלשונו של הגר"א זצ׳׳ל(בפירושו לאגדתא דרבב"ח): אמרו חז"ל "שחומה כעורב" במי אתה מוצאן [את התורה] במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב, לפי שפתוי היצר שלא יעסוק בתורה הוא מצד חסרון מזונות, לכן אמר ״לבני עורב אשר יקראו״ למי שנעשה אכזרי כעורב נותן להם לחם, ומה עושה לו הקב״ה? מזמן לו אדם להחזיקו כיששכר וזבולון, עכ״ד. לכן הקדימה תורה עשיית הארון לשולחן ללמדנו שרק לאחר שהת״ח עמל ומתייגע בתורה וכל כולו בקודש הקדשים פרוש מתאות העוה״ז, אז מזמין לו הקב״ה את השולחן – היינו את הזבולון כדי להחזיקו ולתומכו. ואין זה סתירה כלל למה שהשולחן קודם לתורה, כי התומך קודם לת״ח שעל ידו יכול הת״ח לעסוק בתורה..

״וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ ועשית עליו זר זהב סביב״ (כה, יא)

איתא בגמרא (יומא עב) אמר רבי יוחנן שלשה זרים הן, של מזבח ושל ארון ושל שולחן, של מזבח זכה אהרון ונטלו, של שולחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא ועומד לכל ישראל, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, שמא תאמר כתר תורה פחות הוא משניהם, תלמוד לומר (משלי ח) ״בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו״

לכאורה יש להתבונן, וכי כתרה של תורה דבר של מה בכך ובקלות אפשר להשיגה, מהו שאמרה הגמרא – ״כל הרוצה ליטול יבוא ויטול״ הלא רבים רוצים להשיגה ואינם משיגים !

הגמרא(כתובות סג) מספרת על רבי עקיבא שהיה רועה של כלבא שבוע כשראתה בתו את ר"ע שהיה צנוע ומעלי, אמרה לו אם אני נשאת לך אתה הולך ללמוד בבית מדרש, אמר לה כן! התקדשו בצנעה ושלחה אותו ללמוד תורה, שמע אביה הוציאה מביתו והדיר אותה הנאה מנכסיו. הלך ר"ע ולמד שתים עשרה שנה רצופות בבית המדרש, כשחזר הביא עמו שתים עשרה אלף תלמידים, כשהגיע לעירו שמע שזקן אחד אומר לה עד מתי את מתנהגת כאלמנה חיה, אמרה לו אם היה שומע אותי הייתי אומרת לו שילמד עוד שתים עשרה שנה אחרות, אמר ר׳׳ע ברשות אני עושה, הלך עוד שתים עשרה שנה ללמוד בבית המדרש, כשחזר הגיע עם עשרים וארבע אלף תלמידים, כששמע כלבא שבוע לאיזה השגות הגיע חתנו אמר אלך אולי יתירו לי חכמים את הנדר, הלך, אמרו לו חכמים על דעת כן נדרת, אמר להם לא, והתירו לו את הנדר. שואל התוספות איך התירו לו את הנדר, הלא אסור להתיר את הנדר בנולד דהיינו בדבר שאינו עתיד להיות בעולם, ואיך התיר לו את הנדר באופן זה? מתרץ התוספות וזו לשונם: ׳׳דהכא לא חשיב נולד כיון שהלך לבי רב(לישיבה) דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול״.

ולכאורה הלא רבים וטובים הולכים לישיבה ואינם נעשים לאנשים גדולים ואיך אמרו התוספות שכן הוא הדרך ואין זה חשוב נולד?! אמנם, חכמי ישראל שואלים מדוע ר״ע שעמד מאחורי הדלת ושמע את אשתו מדברת לא נכנס לביתה לדבר עמה כמה מילים אלא הלך מיד, אלא כאן למדנו את סוד ההצלחה – רצף כאשר למד ר"ע ברציפות עשרים וארבע שנים זכה לצמוח לאדם גדול, שתים עשרה שנות לימוד, הפסקה, ועוד שתים עשרה שנות לימוד, אינם עשרים וארבע שנים ברציפות! ברוחניות כח הרציפות בכוחה לשנות את האדם למציאות אחרת ועל אופן זה אמרו ״כל הרוצה יבוא ויטול״. מבואר, כי אין שום הגבלה לאף אחד מלזכות בכתר תורה, אלא תלוי ברצונו של האדם, ״וכל הרוצה יבוא ויטול״. וכפי שמצינו אצל ר׳׳ע שבגיל 40 התחיל ללמוד תורה, ורבי אליעזר בן הורקנוס בגיל 28 התחיל ללמוד תורה, ועד אז היו עמי ארצות, עד כדי כך שר״ע אמר אם יביאו לו ת״ח ינשכנו כחמור, ולאחר שהלכו ללמוד תורה יגיעו להשגות גדולות מאוד.