הממשלה ושר המשפטים הגיבו היום (ראשון) לעתירות שהוגשו לבג"ץ למתן צו על תנאי וצווי ביניים נגד החלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית לבירור התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (מח"ש). בניגוד לעמדת היועמ"ש שטען כי ממשלת זמנית אינה רשאית להסמיך וועדה שכזאת בממשלה התנגדו עם ייעוץ משפטי שסותר את דעת היועמ"ש.
בעמדת ממשלה נכתב: כי הממשלה שוללת את עמדת היועמ"ש והעותרת ביחס למעמדה של חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה דרך-כלל.
הממשלה מצביעה על בעיית הפרדת בעל הסמכות לבין הנושא באחריות, שהזיקה ביניהם היא יסוד מוסד בביצועה של כל משימה ניהולית.
בעמדת הממשלה הודגש כי חרף האיפוק והריסון שהממשלה נוקטת בעניינים שונים, היא איננה רשאית לגזור על הציבור שיתוק או "ריק שלטוני".
עוד צויין במסמך של הממשלה, כי סוגיה חשובה בהרבה שנדונה בבג"צ לאחר התפטרותו של אהוד ברק מראשות הממשלה ובזמן ממשלת מעבר, בדבר מו"מ להסדר מדיני עם הרש"פ מתוך שאיפה לחתום על הסכם הכולל ויתורים מדיניים מפליגים, בטרם בחירות – נדחתה ע"י בג"ץ. היועמ"ש דאז רובינשטיין אף לא סבר כי קיימת מניעה משפטית או מניעה אחרת לניהול מו"מ מעין זה – והגן על עמדת הממשלה בבג"צ.
בנוסף, מעלה חשש כי במקרה הנוכחי שומה היה על היועמ"ש להזהיר את עצמו מחשש לניגוד עניינים, גם בחוות הדעת שנתן לממשלה בנושא זה. כל זאת משום שהיועץ הוא גם הממונה על יחידה ממשלתית שהממשלה מבקשת למנות ועדת בדיקה חיצונית לבדיקת חשש שנפלו ליקויים בעבודתה, וצפויה לבקר, בין היתר, את טיב הפיקוח שהיועץ והכפופים לו מקיימים על פעילות מח"ש, והיא אף הוסמכה לבדוק האם כפיפותה של מח"ש לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה.
בעמדה גורסת הממשלה כי היא זכאית לייצוג עצמאי בבג"ץ גם ללא רשותו של היועמ"ש. אם היועץ המשפטי לממשלה איננו יכול לייצגה, משום שמצפונו המקצועי איננו מתיר לו זאת – רצונו כבודו. אולם ברור שהגורם המוסמך לקבל החלטה על פי דין רשאי להשיב לעתירות המוגשות נגד החלטותיו.
בעמדה הובאו עובדות לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל ועדות חקירה וועדות בדיקה מוקמות לעתים קרובות בעקבות לחץ ציבורי, בחלקו בערוצי הפעילות הפוליטיים, ולעתים מתוך היענות לרחשי הלב של אוכלוסיות החשות מקופחות וסמוך למועדי הבחירות. למשל: ועדת נבון שהקים שמעון פרס ז"ל לעניין תרומות דם של יוצאי אתיופיה, ועדת אור, ועדת עציוני למהומות ואדי סליב ועוד.
לסיום הובאה השוואה כללית של המקובל בשלטון המרכזי במדינות שונות בשאלת מעמד היועץ המשפטי.