מעבר לאתר המותאם

קושיות על ה' – מדוע ?; פרשת ויגש \\ הרב נהוראי משה אלביליה

הרב נהוראי משה אלביליה 1 Comment on קושיות על ה' – מדוע ?; פרשת ויגש \\ הרב נהוראי משה אלביליה

כשיש קושיות איך הדבר תלוי בנו?, ואיך הגן ר' יעקב עדס זצוק"ל על כבודו של בנו?

21:51
22.02.20
קלמן טלר No Comments on "אנשים שאננים": רגע לפני הבחירות – טוקר בראיון מאולתר עם דרעי

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

יש מישהו ששאל את עצמו פעם: האם הקשיים שיש לי מגיעים לי?, האם אסור לי לומר את מה שיש לי בפנים ומה שאני מרגיש?, האם "נבחרתי" לסבול דווקא אני וכולם לחיות חיים אחרים?, – ברוכים הבאים אל פנימיות נפש האדם. זו שתכניס אותנו בדלתות המחשבה שלנו ומה משפיע עליה, ואם כך אז במי לכאורה תלוי השינוי? – הכל תלוי… בך!!!

בי? ישאל השואל..

אכן כן…

סיפר הרב יצחק פנגר שליט"א לקח נפלא (מחשב מסלול מחדש): סבא אחד סיפר לנכדו שהיו לו פעם שני זאבים, זאב לבן וזאב שחור, והם היו רבים כל הזמן. "מי ניצח?" שאל הנכד.

"הזאב שהייתי מאכיל", ענה הסבא.

אתה תאכיל את עצמך דברים לא טובים ישארו אצלך דברים לא טובים, שאדם לא יצפה אם יאכל כדוגמא עגבניה רקובה, שהוא יישאר בריא ללא כאב בטן וקלקול קיבה…

כי זה לא יקרה…

והבה נפרט איפה אנו פוגשים את המושכל ראשון הזה:

בפרשתנו מספרת התורה על המפגש המפעים בין יוסף והאחים (בראשית,פרק מה, א,ב,ג,):

"וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵֽעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו, וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה, וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹא־יָֽכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַֽעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו"׃

כותב רש"י הקדוש וזה לשונו: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים. לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו שומעין בהתוודעו להם".

ככל שמדהימה אישיותו של יוסף הצדיק כך מדהימה רגישותו לאחיו…

מצאנו במדרש רבה (בראשית צג,י): "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, יוסף קטן שבשבטים היה כשאמר להם אני יוסף, לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו, כי נבהלו מפניו, כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח את כל אחד ואחד לפי מה שהוא על אחת כמה וכמה".

ולתוספת ביאור נחזור קצת אחורה:

בפרשתנו הקודמת, האחים כשירדו למצרים לא שיערו לעצמם בכהוא זה שבסופו של ענין האדם שעשה להם את כל ה"צרות" זה אח שלהם, שבאו לשבור בר ובסופו של ענין קיבלו את כספם בחזרה, או שהושיב אותם בשולחן איתו "הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, ויתמהו האנשים איש אל רעהו", מה קורה כאן? שאלו האחים אחד את השני, וכשביקש להביא את בנימין עוד יותר לא הבינו.

מתי נפתרו הקושיות?

במילים "אני יוסף", וכששמעו זאת הבינו שהכל לטובתם…

וכותב על כך הסבא מנובהרדוק (על התורה, ערוך מתוך "מדרגת האדם", מאמר דרכי החיים, פרקים ה-ו) וזה לשונו: "הרי לנו מזה מה שיכול האדם להתרעם על דברים רבים, ויכול לסבור כי כל מה שעושין לו המה דברים רעים, ורק לצעורי קא מכוונים, ובאמת הוא ההיפוך מן הקצה אל הקצה, ויש לנו הערה שלא לשפוט לפי מראה עינינו, באשר לא נראה רק את ההווה, ולא נוכל לחבר העבר והעתיד אשר מהם תצא טובה אלינו. ואפילו מי שיהיה מן היותר גבוהים, בכל זאת דעתו קצרה להבין הסיבה האמיתית בכל תהלוכותיו ובכל אשר יגזור עליו הבורא, כי אין לנו גדולים משבטי י-ה, בכל זאת לא הגיעו לדעת הסיבה האמיתית בהנהגת יוסף עמהם, והיו הרבה ימים שנשאו כמה קושיות עליו, ואחר כך כשאמר להם אני יוסף אגלאי מילתא למפרע כי כל התנהגותו נושא תכונה אחרת", דווקא תכונה של רחמנות בלבד.

ומסיים הרב בלימוד נפלא: "שיתכן משפט כזה אשר הכל מסכימים עליו כי הוא ענין רע ודבר אכזרי, והוא מוקשה מכל הצדדין, ובכל זאת הדבר הפוך לגמרי, שהוא כולו טוב, וכולו רחמנות, וטוב מכל הצדדים. אלא שהאדם רואה רק חלקי החיצוניות, ויחסר לו עוד חלק אחד פנימי אשר בו תלוי הכל, עד שאילו היה רואה החלק הזה היה רואה הדבר כולו הפוך".

שיש לאדם שאלות ומחשבות, לסוגיהן ולמיניהן, יידע תמיד שהכל תלוי בפרשנות שלו, למה שהוא עושה ולמה שהוא חווה, כי לפעמים נסתר ממנו דברים שכרגע הוא לכאורה עדיין לא "ראוי" לראותם (כמובן על פי חשבונו של בורא עולם), אבל שמחליט הקב"ה שהאדם יוכל לראותם אזי התמונה מתבהרת, ונמוגים כל ענני האפילה שהיו על האדם, ואז הוא מבין שיש כאן טובה גדולה שהקב"ה עושה איתו, וזה המסר הנפלא מפגישת יוסף עם אחיו, שהם לא הבינו מדוע עשה להם השם יתברך כל זאת, אבל כששמעו "אני יוסף" הבינו שהכל ל-ט-ו-ב-ת-ם !!!!.

בימים אלו זוכים המון אנשים מעמך בית ישראל, אם זה אנשים שעמלים ביגיע כפיים לפרנסתם, ואם זה אנשים בעלי משרדים, עובדים פשוטים, אברכי כוללים, בעלי בתים, לסיים את כל הש"ס בבלי, בבחינת "קובץ על יד ירבה", במה הם התחילו? בהחלטה אחת!, שהגמ' היא לא רק נחלתם של בני התורה בחורי הישיבות ואברכי הכוללים, אלא היא גם "גן העדן הפרטי" שלהם בארבע אמותיהם, החלטה שאין הדבר תלוי אלא בהם וברצון שלהם. אשריכם ואשרי חלקיכם שנזכה גם אנו לסיים את הש"ס כבר במחזור הבא בתשפ"ז הבעל"ט, בעזרת השם ובישועתו!

ונסיים במעשה נפלא:

הגאון ר' יהודה עדס שליט"א, ראש ישיבת "קול יעקב", אשר הוציא תחת ידו תלמידי חכמים רבים מופלגים בתורה, סיפר, כי בהיותו צעיר מאוד לימים נכנס אחיו הגדול ממנו אל המטבח והבחין בו מסיים לאכול וקם ממקומו.

העיר לו: "בירכת ברכת המזון?"

הילד נבוך מן השאלה, והשיב: "כן, ברכתי".

האח התקשה להאמין ושאל: "תמיד אתה לוקח ברכון כדי לברך. איפה הברכון שממנו ברכת?"

"לא ברכתי מברכון אלא מסידור" – השיב יהודל'ה הקטן.

"איזה סידור?" – התעקש האח.

מזוית עינו הבחין בסידור גדול שמונח על השולחן. בלי לחשוב הרבה הצביע לעברו ואמר: "מהסידור הזה".

לרוע מזלו היה זה מחזור ליום הכיפורים… בכל המחזורים האחרים – לסוכות, לשבועות או לראש השנה – יש ברכת המזון, אבל ביום הכיפורים שהוא יום צום, אין ברכת המזון כלל…

"תראה לי ברכת המזון כאן" – לא וויתר לו אחיו.

בדיוק באותו רגע נכנס לחדר אביהם הגה"צ ר' יעקב עדס זצוק"ל, האח הגדול מיהר לדווח לו על מה שקרה, "אבא, יהודל'ה אכל, וטוען שברך ברכת המזון מתוך מחזור ליום כיפור".

בין רגע הבין ר' יעקב את הענין. הוא מיהר לקחת את המחזור לידיו, ואמר לבנו הגדול: "מה אתה רוצה ממנו? אתה לא מצאת כאן ברכת המזון. הוא מצא כאן ברכת המזון!"…

ובזאת נחתם הוויכוח..

"באותו רגע" – סיפר לימים ר' יהודה עדס – הוספתי אהבה גדולה על אהבתי לאבי ההצלה שהוא הציל אותי מן המבוכה הגדולה, הייתה ביטוי להיותו אבא אמיתי. אבא שאוהב את בנו [ שיודע להציל אותו מקושי המבוכה, והפתרון לכך נמצא בידיים שלו] וחלילה לא נותן לו להתבייש. הוא הרגיש כי הילד כבר הבין את הרמז, ואינו זקוק ליותר מכך…

שנזכה שנותנים לנו רמז מן שמיא, להבין אותו עד הסוף ללא קיצורים.

המאמר נכתב לרפואת:

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

דוד בן שמחה הי"ו.

יפה בת זוהרה תחי'.

 



1 תגובות

מיין תגובות
  1. 1

    אני שמח שזכיתי ללמוד עם הרב נהוראי משה אלביליה בעבר. אשרייך צדיק ! ושתזכה לקרב יהודים לה".