'אברהם יצחק ויעקב, בכל, מכל, כל'*

מוצאים אנו מכנה משותף בברכות האבות הקדושים, שבכולם נאמרה תיבת 'כל'.

אצל אברהם נאמר 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל'.

אצל יצחק כשסיפר לעשו על שבירך את יעקב נאמר 'מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה'.

ובפרשתינו אומר יעקב אבינו לעשו 'קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל'.

גם בברכת המזון אנחנו מבקשים: 'כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה'.

ורבינו האור החיים הקדוש מבאר את ההדגשה בברכת 'כל', והיא, שיש בחינת קדושה הנקראת 'כל' שכאשר היא שורה על נכסיו של אדם, יש לה כוח מיוחד, שגם אם נחסר האדם מנכסיו, אין החסרון עושה רושם, כי החסרון מתמלא אחר כך מעצמו, והאבות הקדושים זכו לברכה מיוחדת זו.

ולכן אומר יעקב אבינו לעשו שיקח ממנו את המתנה, 'כִּי חַנַּנִי אֱלֹקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל', כלומר, יש לי את הברכה המיוחדת והסגולה של 'כל', ואתה לא מחסיר ממני כלום, כי זה יחזור ויתמלא אחר כך.

ובסופו של דבר אכן כך היה, וכמו שנאמר בהמשך הפרשה, ויבוא יעקב שלם ודרשו חכמינו 'שלם בממונו', ואפשר לפרש 'שלם' מלשון תשלום והשלמה, שהקדוש ברוך הוא השלים ושילם לו כל מה שנחסר מהמתנה שנתן לעשו הרשע.

ומוסיף רבינו הקדוש, שזה היה גם אצל אליהו הנביא, שהיה רעב בזמן עצירת הגשמים, שביקש מאשה הצרפית פת לחם, ואמרה לו שיש לה רק כד קמח וצפיחית השמן, שהיא צריכה אותם לה ולבנה, ואמר לה אליהו 'כֹה אָמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר', ובהמשך נאמר 'כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ'.

[אור החיים וישלח פרק לג פסוק יא]