ה"סוד" של הזרע שמשון זיע"א \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    קלמן טלר No Comments on ה"סוד" של הזרע שמשון זיע"א \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    איך מכוונים כקליעה למטרה את ענין השמחה בחג הסוכות?

    22:01
    28.03.24
    המהדורה המרכזית No Comments on השרה מירי רגב: "לא מאמינה שהחרדים יפרשו מהממשלה"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    פעם פגש אדם אחד את חברו:
    מה שלומך אחרי הימים הנוראים?
    "ברוך ה' – אין תלונות" – ענה.
    "מה כיוונת בתפילות" – אפשר לשאול?
    "בוודאי" – ענה, כיוונתי על המשפחה שלי לשנה טובה ועל כל הנלווים אלי, בקשות פרטיות שלי מריבונו של עולם, ובגדול כיוונתי על מה שצריך לכוון.
    לסיכום – "היה יום כיפור מצוין"…
    לא יותר מזה.

    שיחה זו אני מאמין שתופסת הרבה מאיתנו בימים הללו, שאלות בסגנון של מה הרגשת בתפילות? – ביום כיפור עצמו היה לך קל או קשה?. התפללת טוב?
    ועוד כהנה וכהנה…

    תקופה זו ב"ה אצים ורצים כל אחד מעם ישראל לרכוש לעצמם את צרכי החג, אם זה בשווקים הססגוניים, ואם זה בארבעת המינים לבדוק כל דבר לרדת לעומקו ולשורשו כגון אתרוג שלא יהיו נקודות שחורות בלעטלאך וכדומה. לולב ששדרתו תהיה ישרה, אך כשנגיע לחג הראשון וכולנו נרים את ארבעת המינים בשמחה בשעת ההלל בשמחה להורות "שניצחנו בדין", או כמו שקורא לזה רבי אלעזר בן יעקב בגמ' בסוכה (לח.) "גירא בעינא דשיטנא" [חץ בעיניו של היצר הרע] איך נכוון ומה נכוון בשביל שהמצווה תהיה שלמה ומהודרת בכל ליבנו ובכל נפשנו?

    הרב "זרע שמשון" זיע"א מגלה לנו סוד גדול על כך, בהקדים ביאור על הפסוק בתהילים (סב): "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, כי עז לאלהים ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", וזה לשונו: "וסוד הדבר בבקיצור ממה שגילה לנו הרמ"ז זצוק"ל, שבעשיית המצוות יש שתי בחינות, האחת שבהן נתקנת הכלה העליונה בכל בחינותיה שמתפרדת ממנה הקליפה ומתעלה ממדרגה למדרגה [שנקרא כזיכוך המצווה] והשנייה היא ירידת אור עליה מן האור העליון המכוון לאותה מצוה, וכנגדן יש לנו שתי כוונות בפשט המצווה, האחת שיידע שהוא עושה אותה המצווה, והשנית שיכוון בה לשם מצווה, ואולם הראשונה מעכבת כמו שפסק השולחן ערוך אורח חיים (סימן תע"ה, סעיף ד') אם אנסוהו [הכריחו] לאכול מצה יצא, כיון שיודע שהלילה הוא פסח ושהוא חייב באכילת מצה, אבל אם היה סבור שהוא חול או שאין זו מצה לא יצא ידי חובתו עכ"ל.

    והכוונה השנית לשם מצווה בה יורד השפע ואין זה מעכב שכיון שנעשתה הפעולה בשלימותה ובידיעת עשייתה ממילא יוריד ה' בחסדו את אור טובו.. וכו' עיין שם.
    והדברים נפלאים!

    כשאתה בונה סוכה, דיקט אל דיקט, מסמר אל מסמר, או כשאתה מנענע בחג הסוכות על הלולבים, תכוון במוחך שאתה כרגע עושה כאן מצווה, ואין אדם שיותר מאושר ממך בעולם! וכשתכוון זאת מובטח לך שירד עליך השפע הכי גדול בעולם, ואל תתן לשום דבר לא למחשבות זרות, ועצות היצר למיניהם להרוס לך את ההרגשה הנעלית..

    וכדאי תמיד לזכור זאת ולהכניס אל ליבנו ונפשנו פנימה, לאו דווקא רק בחג הסוכות..
    ובענין זה ראיתי סיפור נפלא על כך (בנועם שיח, סוכות עמוד תקכח):
    אותו בוקר הורגשה תכונה מיוחדת במכון המחקרים הגדול שבקנדה.
    מן החניון נצצו מכוניות חדשות ומאובזרות, במסדרונות טיילו בחשיבות חליפות ממותגות לצד תיקי עור משובחים וממגוון קשרי עניבות היוקרה הציצו להם ראשים של אנשים שמרגישים חשובים.

    כולם מיהרו אל חדר הישיבות, שם נערך כינוס חד שנתי בהנחייתו של הפרופסור העולמי. כל אחד מהמשתתפים היה גאה בזכות להיות נוכח באירוע מסוג זה.
    מחוגי השעונים התרוצצו על לוח הספרות ובישרו באלם קול על השעה תשע, שעת פתיחת הכינוס שקרבה.
    הדיוק שהיה חלק מהרושם הכללי, האיץ בסוליות הנעליים המבריקות למהר ולפסוע במתינות מכובדת אל המקום.

    בין הפוסעים בלט פרופסור מכון המחקר. גם הוא היה לבוש בחליפה, היא הייתה מכובדת לא מבריקה ולא ממותגת. חליפה, אך עט יוקרה לא הציץ לו מהכיס והוא העז להחזיק את צרור הדפים שלו בתיקיית פלסטיק שקופה ופשוטה.

    הוא התקדם כמו כולם אל החדר וכבר מרחוק הבחין בתכונה חשודה, משהו בעמידה מאחורי הדלת לא היה נראה לו, הוא היטיב להכיר את חוקריו הצעירים, אותם מסכנים שמוכנים להזיל מכיסם הון בשביל קשקוש מטופש שרקום בשולי מכנס. בעל פה הוא היה מונה את כל גינוני היוקרה שהם סיגלו לעצמם וכעת.. משהו נראה מוזר ואחר כשהתקרב גילה שהדלת נעולה.

    אב הבית של המכון עמד שם סמוק ונבוך. הוא שלף מכיס מכנסיו צרור אחר צרור מנסה במתק מפתחות לשכנע את הדלת שתיפתח.

    העמידה המאולצת מאחורי הדלת לא נעמה לאיש. סוף סוף גם חליפות יוקרה ממותגות – במזג אויר חם – מכבידות. תיקי העור הועברו מיד ליד. ההצצות אל השעון נעשו חטופות יותר ויותר ומדי פעם בדקו האנשים כמה "שיחות שלא נענו"…

    הזמן המתאים מאחורי הדלת הנעולה הוסיף נופך לאנחות על החיים המורכבים ועל המתח הפיזי שהם משרים.
    הפרופסור הזקן שכבר סיים לסקור את עיתון הבוקר ולחזור בראשי פרקים על הרצאתו נעמד מן הצד והקשיב בחצי חיוך.
    כשראה לאן נושבת הרוח, הוא טרח לגשת אל המטבח הסמוך ולארגן לכולם מגש קפה של שחרית.
    סוך סוף אחרי כמה דקות הדלת נפתחה..

    והפרופסור נכנס אל האולם ובידו מגש עמוס בספלי קפה שונים ומשונים מהם מהודרים יותר ומהם מהודרים פחות, וכל אחד מהסטודנטים לקח לעצמו בדווקא את הספלים המהודרים יותר והשאיר את המהודרים פחות.

    "אם שמתם לב, כל הספלים שנראים יקרים ושונים נלקחו על ידכם. את הפשוטים והזולים השארתם לי כאן על המגש, כן, זה אולי טבעי שלכל אחד יש חשק לקחת את הטוב ביותר לעצמו. אבל גם זה המקור לכל הלחץ ולכל הבעיות הנלוות, עליהם נאנחתם הבוקר. הספל לא מוסיף איכות כי הוא זה לקפה שלכם, לכולכם יש בספלים את אותו הקפה, הספל הוא בסך הכל מחזיק את הקפה, ומבקרים מסוימים הוא אפילו מסתיר חלק נכבד ממנו… כולכם רציתם לשתות את הקפה, לא את הספל, אבל במודע בחרתם את הספלים הטובים ביותר ואולי גם את השבירים והיקרים, ואז גם התחלתם להציץ על הספלים שלקחו חבריכם.

    החיים שלכם זה הקפה המעורר, המהביל, הריחני. כל השאר הם רק ספלים. העבודה, הכסף, המעמד בחברה, הדירה, המותגים, אלו רק כלים בשביל להחזיק ולעבור את החיים.

    אפשר לשתות קפה איכותי גם בספל פשוט, את נתעסק בספלים לא נצליח להתמקד בקפה – בחיים שלנו!
    קיבלנו מצוות "ארבעת המינים" ומצוות "ושמחת בחגך" שלא יהיה שום שבר שיהרוס לנו אותו…

    שבת שלום וחג שמח ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!


    המאמר נכתב לרפואת :
    יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
    מו"א דוד בן שמחה הי"ו.
    מ"א יפה בת זוהרה תחי'.



    0 תגובות