אין לגיטימציה לטרור \\ דוד חכם

    דוד חכם No Comments on אין לגיטימציה לטרור \\ דוד חכם

    המחאה הצודקת שהחלה השבוע איבדה כל רסן והפכה כל סולידריות לסלידה | וגם, הניצחון של עמיר פרץ ב"העבודה" והבצורת המפלגות החרדיות | דוד חכם מסכם שבוע

    צילום: פלאש 90

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    לא מחאה לגיטימית
    בבוקר יום רביעי, יום למחרת האלימות המזעזעת של המפגינים מהעדה האתיופית, אני פותח את העיתון ורואה את תמונתו של אחי עורך הדין מני חכם רעייתו וילדיו. בכתבה שמספרת את הסיפור על ההפגנות שהיו בליל אמש, ועל שאזרחים רבים נאלצו להמתין שעות ארוכות בכבישים. בכתבה בעצם הביאו את אחי מני כאחד מהאזרחים שנתקעו שעות ארוכות בפקקים. באותו ערב היתה לאחד מקרובי משפחתו של אחי ורעייתו חתונה בנתיבות. למרות כל בקשתם מהמפגינים לשחרר אותם לדרכם (הם עמדו רכב ראשון) לא הצליחו לשכנעם.

    אני כאמור מהכתבה רק הבנתי שאחי היה מאותם אלפי האזרחים שנתקעו בפקקים בגלל ההפגנות הללו.

    הרמתי כמובן טלפון לאחי, ושאלתי אותו איך הוא מסכם את אירועי אמש. אמר לי בכמה משפטים את הסיפור כולו: למרות שהייתי תקוע כמה שעות בפקקים, למרות שזה היה מאוד מרגיז ומעצבן חוסר הרגישות שלהם, אני חושב שהם צודקים במחאה שלהם. לא יכול להיות שיתייחסו אליהם (לאתיופים) כמו חיות אדם, אין בן אדם שנולד חיה. הפכו אותם לכאלה. לא יכול להיות שלא מקבלים אותם בשום מקום בגלל צבע עורם. לא יכול להיות שהם טובים רק לעבודות ניקיון תמורת 30 שקל לשעה בתנאים מחפירים, לא משכירים להם דירות, לא מקבלים אותם בבתי הספר, ואם הם משתוללים באיזה ארוע או משהו הם מקבלים יחס שונה של תקיפות ואלימות. עד כאן משפטיו של אחי עורך הדין מני חכם בעניין.

    ועכשיו לעצם העניין. נכון, כאבם הוא גדול וקשה מנשוא. מקפחים אותם חד משמעית. מפלים אותם לרעה בכל מקום. גם הצעקנים מהשמאל שגיבו אותם השבוע בפעולותיהם האלימות צבועים. אותם אנשי שמאל שגיבו אותם לא היו רוצים שהם יהיו שכנים שלהם, הם גם לא היו רוצים שילדיהם ילמדו עם הילדים שלהם באותה כיתה, הכל צביעות. אבל עדיין, מה שראינו השבוע ממחיש את הבדלי התרבות. אם אתה שחור אתה לא אמור להיות מופלה לרעה. אבל אתה גם לא אמור לעשות טרור. לזרוק בקבוקי תבערה זה טרור. לזרוק אבנים זה גם טרור. להתפרע ולעשות לינץ באזרחים תמימים זה גם טרור. כאבם הוא גדול, אין איש שיוכל לפתור זאת כמה שיבינו לליבם. אני האחרון שיהיה גזען. אבל זו האמת העצובה. כהי העור מקבלים תמיד יחס עויין בכל מקום בעולם. גם בארצות הברית, המשטרה שם מגיבה אחרת לשיכורים לבנים ולשיכורים שחורים. זה עצוב מאוד שזה ככה אבל זאת האמת. בכל מחסום משטרתי בעולם, בביקורת גבולות של כל מדינה, לכהי העור יש תחושה של אפליה מול הלבנים. וכאן אצלינו, אי אפשר למנוע משוטרים לטפל באלימות ביד קשה. אבל כן אפשר להשקיע בקהילה הזו קצת יותר. כסף והרבה כסף למערכת חינוך בקרב העדה הזאת. כסף לרווחה בקרב העדה הזו, ויש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות אם רק ישקיעו בהם כסף. ועדיין, מה שראינו השבוע זה טרור שהיה צריך להיות מטופל בלי רחמים ובלי טיפת התחשבות. מחאה כן. מה שראינו השבוע זו לא מחאה, זו היתה מחאה שהיא לא לגיטימית. טרור.

    לעבודה ולמלאכה.
    עמיר פרץ סגר מעגל השבוע. הוא סגר מעגל של פעם שניה שבה הוא נבחר ליור מפלגת העבודה. בשנת 2005 הוא נבחר גם אז לתפקיד יור המפלגה, הוא נכנס לממשלה אז. מונה לשר הביטחון של מדינת ישראל. חתום על ההישג המדהים של מערכת כיפת ברזל. בזכות המערכת הזו ניצלו חייהם של אזרחים רבים. בכל פעם שחמאס ברצועת עזה יוצא למערכה נגד ישראל, אנחנו זוכרים, תוהים ושואלים כמה הרוגים ופצועים חלילה היו אם לא היתה כאן את מערכת כיפת ברזל. אותה מערכת עליה התעקש בזמנו עמיר פרץ. עכשיו הוא חזר, הוא חזר אמנם למפלגה קטנה בהרבה מיזו שהיתה בשנת 2005. אבל, פרץ שועל קרבות פוליטי וותיק יודע שלשקם את המפלגה הזו יש הרבה עבודה. יש גם המון מלאכה כאן. העבודה שלו תהיה כנראה קודם כל להחזיר את הרלוונטיות של המפלגה. הרבה מאוד כתבתי כאן בטור על נחיצותה של מפלגת העבודה בפוליטיקה הישראלית. המפלגה הזו שרוב חבריה (טוב, הם לא הרבה היום) הם אנשים חברתיים. זו מפלגה שלא בנויה על גלי שנאה. זו מפלגה שכולם יודעים מהי דרכה. הן בנושא המדיני, והן בנושא החברתי. אחרי שיחזיר את הרלוונטיות שלה, הוא יצטרך לעמול הרבה מאוד על מלאכה. המלאכה היא בעצם מלאכת החיבורים והצירופים. פרץ שמבין היום שאין אפשרות שמפלגת העבודה תרד יותר מהבחירות האחרונות יצטרך לעבוד קשה, קשה מאוד. אהוד ברק ראש הממשלה לשעבר, הודיע על הקמת מפלגה חדשה, מפלגה שלא ברור בכלל מה סיכוייה להיכנס לכנסת הבאה. רוצה אהוד ברק כמו סוחר ממולח לקנות בזול ולמכור ביוקר. על סקר אחד שנותן לו (קמיל פוקס) שישה מנדטים מול שבעה למפלגת העבודה הוא ככל הנראה יבקש מפרץ ריץ רצ. אחד ממפלגת העבודה ואחד של אהוד ברק. זה מה שרוצה ברק, על כלום ושום דבר רוצה ברק את זה. לפרץ לא תהיה בעיה לתת את זה לאהוד ברק. כן תהיה לו מלאכה קשה. היא תהיה קשה בגלל שפרץ מחוייב שם לכמה אנשים שהלכו איתו. לאיתן כבל, למרב מיכאלי, ולעוד כמה אנשים שם. לכן המלאכה של החיבורים והצירופים תהיה קשה, לא פחות קשה ואף יותר מהעבודה על חזרתה של מפלגת העבודה להיות מפלגה רלוונטית.

    בצורת לפנינו.
    היכונו לשנות הבצורת של המפלגות החרדיות. למה אני אומר את זה? כי כך זה מסתמתן. אני לא מאמין גדול לסקרים, אני מעריך שרוב אזרחי ישראל גם לא מאמינים גדולים לסקרים. אבל הסקרים האחרונים בכל זאת אמורים לעורר דאגה רבה בקרב המפלגות החרדיות. מי שצריך להיות מוטרד מהסקרים הללו זה ראשי המפלגות החרדיות. פחות נתניהו. המפלגות החרדיות שיכלו ויכולים היו ללכת לשותפות עם בני גנץ, העדיפו לשמור אמונים לבנימין נתניהו בצורה אבסולוטית. במידה ואכן כל גוש הימין למעט ליברמן שווים רק 56/57 מנדטים אזי שהמפלגות החרדיות בבעיה גדולה. שיהיה ברור, אם תוקם כאן לאחר הבחירות הללו ממשלת אחדות, זו תהיה ממשלת אחדות נטולת חרדים. לבנימין נתניהו אין סנטימנט לאף אחד חוץ ממנו. לא תהיה לו שום בעיה להקים ממשלה עם מפלגת העבודה וליברמן כשהחרדים שהלכו איתו באש ובמים יישארו בחוץ. ייתכן מאוד, וכבר עכשיו עדיף להם כן לגשש אצל בני גנץ, מפלגת העבודה, וכן להבהיר שהפעם זה משחק שונה לחלוטין מבחירות 2019 מועד א. בהנחה והתוצאה של הסקרים תתממש חלילה בקלפי בתוצאות האמת, אזי שאחרי שנות השובע של המפלגות החרדיות מגיעות שנות הבצורת. בכיר בשס עימו נפגשתי השבוע, הביע את דאגות מהעניין. אמרתי לו, חודש אלול זה חודש מצויין לשס לחזור למספר מנדטים דו ספרתי. יש כאן סיכוי אמרתי. ענה לי אותו בכיר ״נניח ונקבל יותר משמונה מנדטים, אולי נגיע גם לעשרה מנדטים, אבל מצב הגוש מטריד מאוד, ואז מה זה יהיה שווה בכלל״. כך אמר לי אותו בכיר, ובהנחה והסקרים אכן נכונים ומשקפים מגמה דאגתו של אותו בכיר אכן מובנת לי.



    0 תגובות