מעבר לאתר המותאם

שלהבת האש // הרב נהוראי משה אלביליה

קלמן טלר No Comments on שלהבת האש // הרב נהוראי משה אלביליה

מה המניע של כל אחד ואחד מאתנו? ומדוע ספר תולדות חייו של הסב נשאר כמעט ריק?

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

במרוצת הדורות, תמיד ידע עם ישראל תנודות, אתגרים וקשיים לכל אורך שנות גלותו, כל מיני פריצים ורודנים מושלים ורוזנים, קמו עליו לכלותו, אבל תמיד הוא ידע להיאחז באילן גבוה, בתורה ותפילה. בלימוד התורה הקדושה ובתפילה ותחנונים אל ריבונו של עולם שיעביר את רוע הגזירה, ובכוחה של תורה יצילם. כוחה של מסורת ישראל ליהטה כאש באנשים שרצו להידבק בקודש.

נתאר לעצמנו אם לא היינו דבוקים למסורת ישראל, והייתה נוצרת לנו בעיה או קושי מה היינו עושים? מה היה נותן לנו את הכח להתמודד עם נסיונות הבאים לפתחנו? האם באמת היינו דבקים בתהלים בצדקות לעניים, ובמעשי חסד לרוב כפי כוחנו?

ב"ה, היום בדורנו יש ריבוי של תורה וכל אחד ואחד, קשור בתוך תוכו אל המסורת היהודית, ואין זה משנה מה ה'לוק' החיצוני שלו, בתוך הלב מסתתרת נקודת האור שבקצה המנהרה…

בתחילת פרשת השבוע אנו מוצאים את ענין הדבקות במסורת שכל אחד מבני ישראל רצה להיות כך, אנו מוצאים שחז"ל אמרו (במד"ר ב,ג):"בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח) 'רכב אלוקים רבותים אלפי שנאן' והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר השירים, ה):"דגול מרבבה", כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים, אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן.

לכך נאמר (שם,ב) "הביאני אל בית היין" זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ליין (משלי ט) "ושתו ביין מסכתי הוי אל בית היין" זה סיני, "ודגלו עלי אהבה" אמרו אילולי הוא מגדיל עלי אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך וגו', אמר להם הקב"ה מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) "ימלא ה' כל משאלותיך", מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו".

בני ישראל ראו בחשיבותם וגדלותם של המלאכים איך הם שוכנים דגלים דגלים סביב לכסא הכבוד, נתאוו ג"כ לאותם דגלים, והקב"ה נתן להם את תאוותם. עם ישראל חנו סביב למשכן כדגלים, וע"ז הפסוק אומר שצורת חנייתם סביב למשכן היה כמחולת מחניים, שעם כל הדגלים שהתאוו אליהם, "מסביב לאהל מועד יחנו", הכל סביב המסורת היהודית האמיתית המפעפעת בנו. כל אחד ודגלו וכל אחד ומיוחדותו…

ובענין שלהבת האש המפעפעת הלב, שהיא עיקרה של המסורת היהודית, מצאתי מעשה נפלא וכך הוי: "סבא, אני זקוק לעזרתך!" אמר דני, כשנכנס לביתו של סבא משה.
"אשמח לעזור לך ככל יכולתי", השיב הסב בן התשעים, "למה אתה זקוק?"
דני סיפר לסבו כי בבית הספר החלו ללמוד על כתיבת אוטוביוגרפיה – כתיבת תולדות חייו של אדם מנקודת מבטו.

הוא סיפר על דוגמאות שהציג המורה לפניהם וכמה מעניינות הן היו. "בדקנו זאת, והתברר שהסבא המבוגר ביותר מסביהם של כל התלמידים, ובלי לחשוב הרבה – ואני מתנצל אם זה מכביד עליך – הצעתי שתכתוב לנו מעט על חייך", סיים דני בפנים מתחננות. סבא חייך בהבנה.

"אתה מתפרץ לדלת פתוחה. שנים אני חושב לכתוב לעת זקנתי קצת על המאורעות שעברתי בחיי. אשמח לנסות לכתוב מעט בלילה. בזמן האחרון ממילא איני מצליח להירדם", סיכם סבא את השיחה.

כשירד הלילה התיישב סבא משה ליד השולחן הצר שבחדר העבודה שלו. על השולחן הניח כמה דפים חלקים. בעט שאחז בידו כתב סבא בראש הדף הראשון, ככותרת: "אלה תולדות חיי". ואז החל לחשוב מאיזה שלב בחייו כדאי שיתחיל…

הוא נזכר בילדותו, עת למד בבית הספר. הוא נזכר בחבריו הרבים, במורים, שכעס עליהם לפעמים, במאמציו לזכות בציונים טובים, במבחנים, הוא נזכר באחיו ובאחיותיו שאהב, על אף המריבות התכופות שפרצו ביניהם… כשניסה להחליט על מה יכתוב, הבין שדברים אלו חווה כל אדם ואין לכך שום משמעות…

'לא אכתוב על ילדותי', החליט. 'אכתוב על בגרותי'.

הוא החל לשחזר במוחו את הימים שבהם נשא את אשתו, את חיפושם אחרי בית למגורים, את קשיי הפרנסה שחוו, את העבודות שעבד בהן במשך השנים ואת גידול ילדיו – על הקשיים היומיומיים בגידולו של כל ילד, על מחלות החורף למינן, ועוד ועוד.

אך. תהה הסבא בינו לבין עצמו גם כאן לכאורה זה עובר על כל אדם ואדם ומה המשמעות לכך ?

'לא אכתוב על בגרותי', החליט. 'אכתוב על גיל העמידה'.

הוא נזכר בהתבגרותם של ילדיו. הוא נזכר כיצד מימן את לימודיהם הגבוהים. הוא זכר שמחות משפחתיות שערך, כמו חתונות הילדים, ואת העזרה שהעניק לילדיו לאחר נישואיהם. הוא נזכר בטיולים שערך עם אשתו ברחבי העולם, ועוד כהנה וכהנה, בא לכתוב, אך גם הפעם חש שאין בכך שום דבר ייחודי.

'לא אכתוב על גיל העמידה. אכתוב על ימי הזקנה', חשב. הפעם רצו התמונות במוחו במהירות, שהרי עדיין לא חלף זמן רב מאז החלה תקופה זו. 'ראשית עלי להחליט מתי החלו ימי הזקנה', חשב, ומיד החליט: ברגע שמצאתי את עצמי מתלונן על כאבים מגוונים השכם והערב', חייך לעצמו. וגם עתה הבין שמדובר במאורעות מן השורה אשר חווה כל אחד…
בוקר למחרת, נפטר הסבא בשיבה טובה אל בית עולמו…

לאחר פטירתו נכנס נכדו אל שולחנו וראה צרור דפים מונח על השולחן כולם חלקים ובדף הראשון כתוב אלה תולדות חיי'…

עתה כשחג השבועות, הולך ומתקרב אלינו בצעדי ענק, נזכור תמיד שהמסורת היהודית זו שמלווה אותנו שנים רבות והיא המשמעות האמיתית לחיינו לא משנה מה נעבור. זו האש שבוערת בתוכנו ועלינו לשמור עליה לבל תכבה והיא היא זו שמקדמת אותנו, זו שמחדירה כוחות בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו, כך נזכה למלא את 'תולדות חיינו' באור.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים !!!
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.
מו"א דוד בן שמחה הי"ו.



0 תגובות