אחת התופעות החמורות ביותר במערכת הבחירות הנוכחית, היא העובדה כי יהודים הנראים לכאורה כחרדים, במלבושם, במקומות תפילתם, אולי גם במקומות לימודיהם ולימודי ילדיהם, נוטלים חלק פעיל בפעילות הפוליטית של מפלגות חילוניות במהותן. במפלגות אלו מוצבים מועמדים, המצהירים בריש-גלי על רצונם לעקור תורה מישראל, להרבות חילולי שבת, לתמוך בהריסת עולם התורה דרך כפיית גיוס ועצירת תקציבים, ועוד מזימות גלויות וחבויות שמכנה משותף אחד להן – להפוך את כלל ישראל בארץ הקודש ל"ככל הגויים" רח"ל. והנה יהודים האומרים בכל בוקר בתפילתם – "ברוך א-לוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת", חוברים בגלוי לאותם תועים ומתעים, כדי לסייע להם במזימותיהם הנלוזות.
למען האמת, תופעות מעין אלו, היו בשולי-השוליים גם במערכות בחירות קודמות, אבל גם אלו שנצפו בשעתו נוטלים חלק בבחירות המקדימות למפלגות החילוניות, עשו זאת מטעמי שעמום גרידא, או במקרים חריגים – בניסיון להשפיע מבפנים על הרכבי הרשימות. בוודאי לא היה בדעתם להיות חלק מאותן מפלגות, ומי שהיה שואל אותם בארבע עיניים, הם היו מצהירים שיצביעו למפלגה חרדית. השנה הפכו אותם שוליים גם למתמודדים פעילים, המגייסים לעזרתם תומכים מבפנים ומבחוץ, פסבדו-חרדים כמותם. כך הם הופכים לא רק לחוטאים בעצמם, אלא גם למחטיאי אחרים. חוטאים ומחטיאים את הרבים ד' ישמרנו, שאין להם כל מחילה. כאשר אדם בוחר את נציגו, הוא הופך אותו ל"ידא אריכתא" שלו, וכשם שנציגי היהדות הנאמנה, הם ה"ידא אריכתא" של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, גם נציגי המפלגות החילוניות, הם "ידא אריכתא" של תומכיהם ושולחיהם. אותו נציג, השותף למפלגה עוקרת יהדות, יש לו חלק פעיל בכל מאבקיה של המפלגה נגד ערכי היהדות, ובשל כך – מי ששלח את הנציג, הוא שותף מלא בפעולותיו. אם נציגו מסייע לחילולי שבת, אזי אותו חילול שבת נרשם על שמו של השולח, ובל יתחילו להתפלפל בסוגיית "אין שליח לדבר עבירה"…
ושלא תהיה טעות – גם אותן מפלגות "מסורתיות" כביכול, שהמאבק ביהדות אינו ה"סמל המסחרי" שלהן, לא יבחלו מליטול חלק בעקירת היהדות, אם רק תהיה זו התוצאה של המשחק הפוליטי. הרי היינו ב"משחק" הזה לפני קדנציה אחת בלבד, כאשר היהדות הנאמנה הייתה מחוץ לקואליציה והליכוד בראשות נתניהו שיתף פעולה עם עוכר היהדות ומפלגתו, לרמוס את בני היהדות הנאמנה, את עולם התורה, ואת ערכי התורה. ידם לא רעדה כאשר הם הצביעו בעד מזימותיו החמורות, והעובדה שחלק מתומכיהם היו יהודים שומרי מצוות, רח"ל, לא הרתיעה אותם מלשתף פעולה עמו, כדי לשמר את הקואליציה הרעה דאז. הרי כל המפלגות הללו מכריזות ברב או במעט, על כוונתן לשנות את ה"סטטוס קוו", אם זה בנושא השבת, אם זה בעניין הרפורמים, אם זה בתמיכה בחוקי תועבה סדומיים שונים ומשונים, שלא לדבר שאין להן כל כוונה לסייע לצרכי היהדות הנאמנה. ומי הוא זה המתפלל שלש פעמים ביום "והזדים מהרה תעקר ותשבר", היכול להיות שותף עמהם? אפילו הסממן היהודי המסורתי של הבושה, נעקר מהם לחלוטין, ואין הם חשים כל רתיעה להיות מזוהים עם אותן מפלגות שתהיינה מוכנות לשתף פעולה עם כל גורם שיבטיח את היותן חלק מהשלטון.
בדור של טשטוש ובלבול, הופכים מעשים שבעבר היו מוסתרים בחדרי חדרים, לאידיאולוגיה חדשה, המנותקת מזו שקיבלנו למרגלות הר סיני. בפרשת השבוע הקרוב, נקרא על אנשי הערב-רב, שיצאו במסע הטעייה נרחב, כאשר במסווה של דאגה לעתידו של כלל ישראל, החטיאו את האומה בחטא העגל הנורא. מרן הגר"א לאפיאן זצוק"ל לומד לקחי-נצח מפרשה זו ואומר: כאשר שתי ממלכות לוחמות זו בזו, ידוע כי לעיתים צד אחד מנצח וצד אחד מנוצח, אך אין זה סוף פסוק. עוד לא הגיעה שעת ההכרעה. אבל יש מצב בו מגיעים לשדה הקרב לקראת המערכה האחרונה, המכרעת, כאשר ברור לכל כי מי שינצח במערכה הזו, יביס את הצד השני שלא תהיה לו תקומה. או אז, כאשר מגיעים למצב הזה, מגייסים שני הצדדים את מבחר חייליהם, את מיטב כלי הנשק שברשותם ומנהלים מערכה עקובה מדם, לחיים ולמוות, בידיעה כי זו המערכה האחרונה שתכריע את עתידם לדורי דורות.
כך גם במלחמה הרוחנית. מלחמת הטוב ברע, הטהרה מול הטומאה, מתקיימת מאז חטאו של אדם הראשון, או אז נכנסה ה"זוהמא" בלב הבריות, כוח הרע והטומאה, המעמיד כל הזמן את בני האדם בפני מצב של בחירה, בין טוב לרע, בין אמת לשקר. כאשר כלל ישראל הגיעו במעמד הר-סיני לדרגה כה עליונה עד ש"פסקה זוהמתם" ונראה היה כי כוח הטומאה הוכרע סופית, דווקא באותה שעה גייס כוח הרע את כל כוחותיו, את מיטב חילותיו, כדי לטמא את בני ישראל. והרי זו מהות הבריאה, שיהיה לאדם כוח בחירה, וככל שדרגת הקדושה גבוהה יותר, לעומתה מתגייסים כוחות הטומאה בעוצמה רבה. זהו הכוח שיש לטומאה, לערְפֵּל, לבלבל, להחשיך את העולם, ולהראות לבני האדם מראות מטעים, שיעמידו אותו בניסיון קשה.
כלל ישראל, במעמד הר סיני, ראו את הקב"ה פנים בפנים. הקדושה שלטה בהם שלטון בלי מצרים, ונדמה היה כי תם קיצו של הרע. כוח הטומאה עמד לפני תבוסה מוחצת ולכן הוא גייס את כוחותיו המובחרים, את האמצעים החזקים ביותר שלו, להטיל בלבול בעולם, להחשיך עיניהם של ישראל, ולהראות להם מראות שלא היה בהם ממש. עד כדי כך, שניתנה לו רשות להראות להם את מלאכי השרת נושאים מיטה ועליה כביכול מוטל משה רבינו מת. התחושה שלהם הייתה שהם נותרים לבד, בלי רועה, בלי מנהיג, במדבר המקיף אותם מכל עבריהם, חושך שורר בעולם ואם לא ימצאו תחליף למשה רבינו, כאן תהיה קבורתם.
לכן הם מבקשים מאהרן, שיעשה להם תחליף למשה רבינו, וכאשר חור בן מרים מנסה לעצור בעדם, הם סוקלים אותו ברוב שיגעונם לנוכח התחושה כי כלו כל הקיצין. והנה, כאשר הם מביאים את כספם וזהבם ואהרן משליכו לאש ויוצא העגל, לפתע זורח בעולם אור גדול. הנה העולם שהחשיך בעדם, שב לאורו וזרח באור יקרות. כותב על כך מרן הגר"א שר זצוק"ל: "יש לנו לקחת מוסר ממאורע זה, שאפשר לטעות אחר עבודה זרה אף מבלי יצר הרע, רק עקב טעויות ושיבושים ממעשה שטן שניתן לו כוח לבלבל את העולם, וכשם שהערב רב ניתעו להאמין שיש לעגל כוח עצמי להרע ולהיטיב ולהילחם בחושך ולהזריח אור, כך העגל בזמננו הם כופרי הדור המושלים בארץ. שיש המתפעמים מכוחם בראותם במוחש שהם פיזרו את החושך והביאו אור, וניצחו את הגויים והשליטו את סמכותם. והאמת היא שהכל באשר לכל הוא מעשה שטן, ואין להתחזק כנגדו אלא בהשרשת הידיעה שאין לנו אלא דברי בן עמרם, ולחנך את בנינו באמונת אומן ולא להימשך אחר משאות שווא ומדוחים".
כעין זה אומר גם מרן הגר"א לאפיאן זצוק"ל ב"לב אליהו": "אמרו חז"ל כי בעיקבתא דמשיחא, בעת שנזכה לגאולה האמיתית ויקויים כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, והרי זה בדורנו ודאי סוף וקץ לכל צרותינו, יודעת המרכבה הטמאה כי קרב קיצה לכן אוזרת כל כוחותיה ובאה למקומות הטומאה, אשר שם ידה על העליונה. כי שם יש להם שלטון, חיילים וכלי זיין, ובידם הכסף והכלכלה, שם הרימה המרכבה הטמאה את ראשה ומחשיך השטן את העולם לעכב חס וחלילה את ניצחון הקדושה עליהם. והנה בדורנו אנו נמצאים במצב כזה שידם תקיפה, ורואים בחוש שנתקיימו כל דברי חז"ל סוף סוטה מה שיארע בעקבתא דמשיחא, ולא חסר אפילו כקוצו של יו"ד. כמובן שהטומאה מתחזקת מאוד, אך מי שיש לו מוח בקודקודו צריך לשמור היטב על עצמו… וכל אחד ישמור עצמו והנלווים אליו".
אנחנו נמצאים, כאמור, בפתחו של הקרב האחרון. הקשה ביותר. המלחמה האחרונה קודם ההכרעה. כוח הרע מביא לשדה המערכה את כל עוצמתו, את מיטב חייליו, את עוצם תחכומו, ובעיקר – את הטשטוש והערפול, היוצר תחושת אובדן דרך, יאוש וקריסה. את מאבקו הוא ממקד באותם מקומות שנדמה היה כי הובס בהם סופית. שם הוא מנהל את מלחמתו האחרונה, הקשה מכל. זו המלחמה על הדעת. על טהרת המחשבה. על יסודות פשוטים שלאורם גדלו וחונכו דורות, ועתה יש מי שמבקשים ומנסים לטשטש אותם ולגרור אחריהם לאבדון. יש לו לכוח הרע, אמצעים מתוחכמים לטשטש את הדברים שהיו פעם כה ברורים, כה נהירים. זו שעת המבחן הגדולה ביותר, של כל מי שיראת ד' בלבבו וחדור באמונה כי אנו על סף הגאולה. מי שידבק דבקות מוחלטת בתורה הקדושה ובנושאי דגלה, גדולי התורה והיראה, מרביצי תורה ומוסר, מנהיגי הדור ומורי דרכו, אזי יוכל לצלוח את המהמורה האחרונה בדרך ליום בו יסור הערפל ותתגלה האמת במלוא האורה והבהירות.