1.

השבוע דיווח פרשן עיתונות בכיר בשם עמית סגל, כי ברגע שיוגש נגד ראש הממשלה נתניהו כתב אישום, הוא פשוט יסרב להוריד את חסינותו, ומכיוון שיש לו רוב בכנסת, החסינות לא תוסר, ומאחר ורוב הסיכויים הם שנתניהו ייבחר שוב בבחירות הבאות, הרי שהחונטה המשפטית לא תוכל לנגוע בו לרעה.

בכך, יש יישום מעשי של "החוק הצרפתי" האוסר לחקור ראש ממשלה בתקופת כהונתו, למעט פשעים קשים ביותר. שכן התוצאה היא אותה תוצאה. יש חסינות. אין משפט. אין התפטרות. אין כלא.

כמובן שמיד לאחר שהושמעה ההצעה, נשמעו תגובות קולניות מהקצה השמאלי של המפה, שהאשימו את נתניהו בכל הפשעים כנגד האנושות ונגד הדמוקרטיה. הם טענו כי אם נתניהו יישם את הרעיון הזה, זו תהיה פעולה ישירה כנגד הרשות המשפטית, סוף הדמוקרטיה ועוד הצהרות משמיצות מהסוג הזה.

השמאל המגובה בתקשורת הישראלית יודעים, כמו כל אזרח במדינה, כי רוב הציבור מעוניין בנתניהו כראש ממשלה. וכי הדרך היחידה להורידו משם היא להעליל עליו עלילות או לתפוס אותו בזוטי דברים, להגיש כנגדו כתב אישום להעמידו לדין, לפסוק עליו קלון, ולסתום עליו את הגולל לשבע שנים לפחות.

הם עשו זאת לכל מי שהתפתה ברוב תמימותו להסיר את חסינותו כי האמין בהם כמו למשל אולמרט שכל חטאו היה שלא פיטר את שר המשפטים דניאל פרידמן שביקש לעשות שינוים ב"מפלגת השופטים" השלטת כאן במדינה.

אם יוגש כנגד נתניהו כתב אישום, אין לו בכלל מה לבנות על זיכוי. שכן כל מה שמכונה כאן "מערכת משפטית" אינו אלא גוף פוליטי שמאלני לא דמוקרטי, שמעולם לא נבחר אלא מינה את עצמו ובוחר את אנשי שלומו ואינו פועל בשום כלי משחק דמוקרטיים.

חשוב לציין שמבחינה חוקית, זכותו המלאה של נתניהו שלא להסיר את חסינותו כי החוק הזה חוקק בדיוק בשביל בני בלייעל שינסו להעליל על נבחרי ציבור עלילות כדי לעצור את פעילותם, ואם זה לא נראה יפה – את זה הבוחרים יקבעו.

2.
פרשת השופט קבאנו שנבחר השבוע לכהן בבית המשפט העליון של ארה"ב, משליכה זרקור לאופי של כל מערכת משפטית באשר היא.
בבית המשפט העליון של ארה"ב תשעה שופטים.

במשך שנים היה רוב מוחלט ל"שופטים ליברליים", שם קוד לבני אדם בעלי תפישת עולם שמאלית, היוצאים כנגד כל ערכי הדת (גם שלהם) המוסר, המשפחה והלאומיות. הללו שינו את ארה"ב מהיסוד, מארץ שמרנית המחוברת למסורות, לארץ שמנותקת מערכים מסורתיים ומחוברת לערכים ליברליים משתנים שמעט בני אדם הגו והמציאו.

ייאמר ברורות שהאומה האמריקנית בדומה לכל אומה בעולם, מחוברת לערכים מסורתיים. אך כפי שכאן אחוז אחד מכתיב לכל ה- 99 האחוזים הנותרים, גם שם זה קרה, אם כי לא בקיצוניות הזו ותיכף נסביר מדוע.

לאחרונה נותר מצב של שוויון. ארבעה שופטים שמרנים, ארבעה שופטים ליברליים ועוד שופט אחד שבשם קנדי הנחשב "נייטראלי", בגלל שפעם פסק לטובת הליברליים ופעם פסק לטובת השמרנים, מה שיצר איזון ביניהם.

לאחרונה פרש השופט קנדי בגיל 82 (למרות שהמינוי שלו הוא לכל החיים), ומכיוון שהנשיא ובתי הקונגרס הם רפובליקניים (כלומר שמרנים) נוצרה ההזדמנות למנות שופט שמרני שיהפוך את בית המשפט העליון של ארה"ב לכזה שמייצג את ערכי האומה האמריקנית.

טראמפ חיפש ומצא שופט שמרני בשם קבאנו שנחשב עד אז לכל הדעות לאיש ישר והגון ואדם למופת.

3.
אנשי השמאל הליברלי, שכמו כאן, גם שם, שולטים בתקשורת לסוגיה, חשו כי הם חייבים לעצור את המינוי הזה.

הם המתינו עד שלושה שבועות לפני המינוי בפועל ואז החלו להאשים את השופט קבאנו בשחיתות ואף הביאו עדויות על כך (כמובן מצד גורמים ליברליים קיצוניים).
השופט קבאנו הותקף והושפל, אך המפלגה הרפובליקנית לא שתקה, היא ערכה בדיקה וגילתה כי מדובר בעלילה וכי העדים לשחיתות שאותם הזכירו המאשימים, הכחישו נמרצות את הדברים וטענו כי כלל לא היו באיזור ולא ידוע להם דבר וחצי דבר.

אך השמאל הליברלי לא אמר נואש. מבחינת התקשורת השופט נשפט וחוסל. למה? כי מישהו אמר עליו משהו. לא משנה האמת ולא משנות העובדות. אין דמוקרט אחד בכל ארה"ב שטען שהשופט חף מפשע כפי שלא היה רפובליקני אחד שען שהשופט אשם. במילים אחרות האשמה של השופט הפכה לעניין פוליטי לחלוטין.

כדי לעכב את המינוי הכריחו אנשי השמאל והתקשורת בלחץ אדיר שהפעילו על הפוליטיקאים, לפתוח בחקירת אף בי איי. חקירה כזו התקיימה וניקתה את השופט מכל אשמה. כעת, לכאורה נפתחה הדרך למינוי השופט על דעת כולם?
אז זהו שלא.

כל הדמוקרטים (48 במספר) בסנאט הצביעו נגד המינוי בטענם שהשופט מושחת. כל הרפובליקנים (52 במספר) תמכו בקבאנו בטענם כי הוא זך וישר ונקי כשלג.

הרפובליקנים אמנם ניצחו (למרבה המזל) אבל זה לא עושה אותם צודקים יותר מהדמוקרטים, שכן, אם שופט דמוקרטי היה מועמד לבחירה, הם היו טוענים שהוא מושחת והדמוקרטים היו טוענים שהוא חף מפשע (אם כי חייבים להודות שלימין יש תמיד פחות כוח תקשורתי מהשמאל).

זאת אומרת שכל העניין של אשם או זכאי, של צודק או לא, עומד על דבר אחד: פוליטיקה.

4.
ועדיין המערכת בארה"ב מתוקנת מזו של ישראל. היודעים אתם מדוע? כי היא לפחות אינה מעמידה פנים שאינה פוליטית. השופטים בארה"ב נבחרים ממש כמו הפוליטיקאים עם קמפיין בחירות, והאזרחים יכולים לדעת אודותיהם מה עשו בעבר והאם דעותיהם מקובלות על הציבור. איש אינו מעמיד פנים כאילו יש דבר כזה "אדם השופט ללא קשר לדעותיו".

לעומת זאת כאן בישראל מתקיימת מסכת שקר והונאה גלויים. ראשי מערכת המשפט המגובים בכלי התקשורת, מעמידים פנים שהם "מעל הפוליטיקה" הם מודים שהשופטים נמנים על החלק השמאלי של המפה אולם מצהירים כאילו שופט, ברגע היבחרו מתנתק לגמרי מעמדתו הפוליטית, ושופט על פי החוק שחוקקה הכנסת.

מעניין שהטיעון הזה נעלם ברגע ששרת המשפטים שקד החלה למנות שופטים "שמרנים".

הם לא מבינים איך היא מעזה למנות שופטים דעות שמרניות. הלא ברור ששופטים שמרניים ישפטו על פי האג'נדה שלהם, מה שאי אפשר לומר בשום אופן על שופטים ליברליים.

5.
הגדילה לעשות יו"ר הקרן לישראל חדשה (שיש המכנים אותה "הקרן להשמדת ישראל") טליה ששון, אחת מהנשים שגרמו לדעת רבים את הנזקים הגדולים ביותר למדינת ישראל מאז הקמתה.

בראיון לעיתונות היא מספרת על תפקידה בפרקליטות על שנת 2005 ועל דו"ח המאחזים שלה כאשת פרקליטות "חפה מכל אג'נדה".

דו"ח ששון הוא אחד מהמסמכים שגרמו הכי הרבה נזק למדינת ישראל בכלל ולהתנחלויות בפרט, והיתה בו מסירה לגויים סוג הוכחה להיותה של ישראל "כובשת" וגוזלת שטחים בגיבוי ממשלתי.

ברגע אחד "הופ" היא הפכה ליו"ר קרן לישראל חדשה, הגוף הכי שמאלני שיש. וכעת, שימו לב כמה צביעות יש בהם בשמאל, וכמה התנשאות על האזרח הפשוט שהם בטוחים שהם עובדים עליו.

המראיינת (עמירה הס, יהודייה המתגוררת ברמאללה, ונכנסת באופן חופשי לעזה ומשום מה החמאסניקים מגינים עליה, כי גם הם מבינים שהיא עושה להם עבודה מצוינת), כותבת על טליה ששון: "ב–2004 חשה ששון צביטה של החמצה כשלא הוצעה לה משרת פרקליטת המדינה. לו היית מתבקשת היום למלא את התפקיד, היית מסכימה?" שואלת המראיינת.

"לא". עונה ששון "היום איני חושבת שצריכים לפנות אלי. היום, בניגוד ל–2004, אני אדם שכבר מאוד מזוהה פוליטית, ואילו פרקליט המדינה צריך להיות מנותק מהמקום הזה".

הבנתם? ב-2004 היא היתה "רחוקה מהמקום הזה", אבל ברגע שפרשה, ביום אחד הפכה שמאלנית קיצונית. והיא לגמרי "במקום הזה". ואם מישהו יאמר "רגע אולי בדיוק "מהמקום הזה" כתבת את 'דו"ח המאחזים שהזיק כל כך לימין'?"

אך אם מישהו ישאל כזו שאלה, בוז יבוזו לו. "נו באמת, היא היתה אז בפרקליטות המדינה. נראה לך שהיו לה דעות שמאלניות אז?"

6.
הנה סיפור לסיום ששמעתי מהרב הגאון רבי יצחק לורנץ שליט"א: בשנות החמישים הפיץ אחד העיתונים על ח"כ הרב שלמה לורנץ זצ"ל שכביכול פרט דולרים בשוק השחור (שזו היתה עבירה פלילית אז).

למחרת הלך הרב לורנץ ופרסם את הקבלה של הפריטה שהוכיחה כאלף עדים שעשה זאת בבנק ובאופן חוקי.

התקיימה ישיבת ועדת הכנסת ושם הציעו לרב לורנץ "להוריד את חסינותו".
הרב לורנץ שהיה הונגרי וישר דרך, אמר תיכף ומיד "למה לא?"
אולם מכיוון שלא עשה דבר וחצי דבר ללא התייעצות עם מרן הרב מבריסק זצוק"ל הוא נסע אליו והודיע לו כי הוא מתכוון להוריד את החסינות.

מרן ה"בריסקע רב" אמר לו: "בשום פנים ואופן אך תסכים להוריד את החסינות".
"מדוע?" שאל הרב לורנץ.

"מפני שהם יודעים היטב שאתה זך ונקי כל מה שהם רוצים זה להוריד אותך מהכנסת. אתה תוריד את החסינות, הם יתחילו משפט וימשכו אותו כמה שהם רוצים וכל הזמן הזה לא תוכל לפעול מאומה למעון היהדות החרדית. עוד עשר שנים יודיעו שאתה זכאי, אבל זה יהיה כבר מאוחר. לכן אני מצווה: תשמור על החסינות שלך ושיגידו מה שהם רוצים".

לימים אישר לו איסר הראל, ראש המוסד דאז, שזו באמת היתה כוונת בן גוריון. להוציאו ממעגל ההשפעה. ובזכות עצת מרן הרב מבריסק זצוק"ל , שראה כמה צעדים קדימה, מזימתם נכשלה.

הייתי מציע לבנימין נתניהו אותה עצה: אל תוריד את חסינותך. בשום אופן. אל תאמין בהם. השתמש ביכולת החוקית שלך לא להגיע לידיהם. האם היית נותן לאהוד ברק לשפוט אותך?

אם תסיר את החסינות אהרן ברק הולך לשפוט אותך.

כי גם אם הוא לא במערכת, המערכת היא הוא.