מעבר לאתר המותאם




1

'והגדת': הסופרת חוה רוזנברג והעורכת שלא הכירה | פרק אחרון

יוסי חיים No Comments on 'והגדת': הסופרת חוה רוזנברג והעורכת שלא הכירה | פרק אחרון

מדי יום, נארח סופרים וסופרות שיספרו על עולמם המרתק: בפרק הרביעי והאחרון נהיה עם הסופרת חוה רוזנברג | השורות המחוקות בספריה, מקומו של סופר במגזר החרדי ודעתה על ספרות הקומיקס שכבשה את חנויות הספרים ועיני הקוראים | והגדת, פסח תשע"ח

אילוסטרציה צילום: הילה גוטרמן, פלאש 90

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

הספרות החרדית התקדמה בצעדי ענק, משני מדפים מאובקים עם ספריו של הסופר הוותיק מ. ליהמן שנלקחו שוב ושוב על ידי הילדים שחיפשו משהו כשר וטוב לקרוא, יש היום מגוון רחב, אולי אפילו רחב מידיי. וכך מהימים בילדותי, שהספרייה העירונית התהדרה בעמודה אחת מתוך שתי קומות של ספרים שנקראו "ברוח היהדות" היום ישנן ספריות שלימות לספרות משלנו והמקום צר מלהכיל את הסופרים מהמגזר שחלקם פרצו את הגבולות והם מגיעים גם לציבור שאינו שומר תורה ומצוות. בסדרה והגדת נארח ארבעה סופרים וסופרות שיפרשו בפנינו את עולם הכתיבה ממנו באו ואליו כיוונו, ההתפתחות של עולם הספרות במגזר החרדי ולאן פנינו מועדות.

קיבלנו ספרים בספרייה, עם שורות מחוקות

רוזנברג החלה את דרכה בעיתון המודיע הצעיר לפני כ- 30 שנה, ולאחר מכן כתבה גם בעיתון הילדים "זרקור". "בילדותי כמובן שהספרות לא הייתה רחבה כמו היום, קיבלנו ספרים בספרית בית הספר "זכרון מאיר" בבני ברק עם שורות מחוקות. לאחר שנים שהחלה לכתוב ב"זרקור" נפגשה עם העורכת, העורכת לא ידעה מי אני" היא מספרת, "הגעתי יום אחד לאחר תקופה שכתבתי בעיתון והצגתי את עצמי כאם שילדיה קוראים את העיתון, העורכת הופתעה מאד ואכן זה היה משעשע".

כמות גדולה מאד של ספרים בכתיבתה מפארת את הספרייה החרדית, הטובים שבהם כדוגמת "שריקות" או הספר העוסק בידידות "תשעים ותשע" טומנים בחובם גם רעיון מקורי מאד, על השאלה האם חלק מהכתיבה שלה פשוטה היא עונה "תלוי בעיני המתבונן, מה שפשוט לאחד, לאחר יכול לגרום או הנאה מרובה או מוסר השכל גדול".

ואם כבר מדברים על מוסר השכל, אחד מספריה של הגברת רוזנברג "על אש נמוכה" עוסק במורה ותלמידה וענייני הקפדה בין איש לרעהו, כשאני מספר לרוזנברג כי ידוע לי על רב שהביא את הספר שלה לבר מצווה לבנו של ידיד בתור ספר מוסר, היא אומרת כי היום לא הייתה כותבת כזה ספר. "הספר הזה הוא קצת בשיטה של הפחדה, אם תעשה כך יקרה לך כך. היום אני ממש לא בעד".

על השאלה האם בספרות החרדית וכן בספרים שלה התיאורים הם אוטופיים מידיי? היא מתנגדת נחרצות "הספרים שלי עוסקים בכל מכל כל, ונוגעים בכל הנושאים ובכל הספרים יש דמויות טובות ויש דמויות שפחות, ממש ממש לא אוטופי והכל וורוד וזה לדעתי חשוב" הספר שהיא הכי מחוברת אליו הוא הספר שנקרא "עשרים ושמונה שורות", סיפור נוגע ללב, שנוגע בעניין אימוץ ומרטיט את נימי הנפש.

ישנם סופרים שדד-ליין מוציא מהם יותר וישנם כאלו הכותבים בקצב שלהם. הסופרת רוזנברג רוצה בהחלט לכתוב ספר בקצב שלה, בבית לשבת ולהקליד בלי הדד-ליין שתמיד נושף בעורפה, על ספרי הקומיקס היא לא מביעה דעה, ואומרת "אם אלך עם ילד מבני משפחתי והוא ירצה ספר קומיקס, מדוע לא?"

על המקצוע עצמו אומרת רוזנברג, "אני שמחה לקרוא ולדמוע מכל תגובה של כל קורא בכל גיל. כולל הערות, כולל ויכוחים. סופר אינו רב, אין שום בעיה לחלוק עליו. ספר שמעורר דיונים הוא ספר טוב מאד התברכתי בכל המעגלים שאני חלק מהם, בקוראים נהדרים. ואני תמיד מודה להם על הקריאה ועל המשוב, זה משמח מאד ומרחיב את הלב שהיום ילדים שלנו התברכו בשפע עצום של ספרים מכל הסוגים. תקראו הרבה… זה מפתח את החשיבה והרגש, נותן ידע ומטפח כתיבה. תרגישו מה שאתם קוראים. חשבו על הדמויות; האם חוויתם פעם חוויה כמותם? מה הייתם עושים במקומם? יש לכם משהו לומר להם או לשמוע מהם?"

לסיכומו של עניין, הילד של העבר יכול בהחלט להתבונן בקנאה בילד של ימינו, יש לו הכל בכל מכל החל בספרי ילדים בציורי ענק ועד לספרי ביוגרפיה עבי כרס. ובפעם הבאה כשאתם מנקים את הספרייה הביתית שלכם, טרם תניחו את הספרים הישנים במדף הנקי תרחשו להם מעט יותר כבוד- הם הסיבה לספרייה הגדולה והיהודית שיש לנו היום.

על ספרי הקומיקס ועל השוק הרווי אומרת הסופרת חווה רוזנברג, "אם השוק רווי והוצאות לאור ומולי"ם משקיעים בכך, אות וסימן הוא כי יש לזה שוק וזה בסדר גמור".



0 תגובות