ברוח ימים אלו, ימי הזכרון למרד הגדול ולחורבן ירושלים, נפנה את ליבנו לאתר שרשם פרק עצוב, והיווה תקדים ודוגמא לגורלה הצפוי של ירושלים, בית המקדש ומרכזה הרוחני והמנהלי של ממלכת יהודה. נצפין אל דרום רמת הגולן, אל אתר העיר העתיקה גמלא.

אקדים ואציין, שהרוב המכריע של המידע המצוי בידינו על קורות המרד והחורבן, מקורו בכתביו של מי שהיה מפקד הגליל בזמן המרד: 'יוסף בן מתתיהו הכהן' , או בכינויו 'יוספוס פלביוס'- מאז נשבה בקרב יודפת ושוחרר בידי אספסיינוס וקיבל אזרחות רומית. יוספוס השאיר אחריו כתבים ותיאורים רבים, השופכים אור ומידע רב על התקופה וארץ ישראל של סוף ימי הבית השני.

עד למלחמת ששת הימים מיקומה גמלא לא היה ידוע. החוקר והארכיאולוג שמריה גוטמן היה זה שגילה את גמלא ועתיקותיה. הממצאים ושפע הנתונים המתאימים לתיאורו המפורט של פלביוס היממו את החוקרים. הפרטים הרבים שבן מתתיהו מספק ניכרים בשטח ומתאמתים בדיוקם.

כיום אתר גמלא אוצרת בתוכה 3 ערכי טבע חשובים:
העיר העתיקה והממצאים הארכיאולוגים של גמלא, מושבת קינון הנשרים הגדולה בישראל, ומפל המים הגבוה ביותר בישראל.

וכעת לתיאורו של בן מתתיהו והממצאים בשטח.
יוסף כותב בספרו חיי יוסף, שלאחר מפלת יודפת פנו אליו תושבי גמלא בבקשה לחזר ולבצר את העיר, ואכן, הממצא מראה חומה, שבנייתה היתה חפוזה. קטעים ממנה היו דקים וחלשים, וחלקי החומה חוברו על ידי בניית קירות חיבור בין הבתים. בן מתתיהו מספר על מספר רב של פליטים שנאספו אל העיר, והממצא הארכיאולוגי גילה ריכוזים של כלי אוכל ובישול במבני הציבור ובית הכנסת, כמו שנהוג בעיתות חירום לשכן פליטים במבני ציבור ומתנסים. יוסף מספר לנו שביום 23 לחודש תשרי שנת 67 לספירה,

שלוש שנים לפני חורבן ירושלים הגיחו מספר חיילים רומיים בחשאי אל תחתית המגדל הצפוני, ושלפו מבסיס המגדל חמש אבנים, והמגדל קרס תחתיו ואכן החוקרים, אשר עד שגילו את העיר הטילו ספק, וחשבו תיאור זה כתיאור פנטסטי ומוגזם, גילו שיש מידה מרובה של צדק בדבריו, כי המגדל בנוי היה על בסיס סלע גיר פריך ולא יציב, ובקלות יחסית אפשר היה למוטט מגדל זה.
יוסף מתאר קרבות קשים ושימוש רב באבני בליסטרא (הארטילריה של העת העתיקה), ואכן ככל הידוע גמלא הוא אתר הקרבות העשיר ביותר ברחבי כל האימפריה הרומית ,שנמצאו בו אבני קלע (כ2000) ולמעלה מאלף וחמש מאות ראשי חצים ממתכת.

סופה המר של גמלא היה בכג תשרי ד' אלפים תתכ'ח (67 לספירה) בפריצת החומות וכיבושה על ידי חייליו של אספסיינוס . רבים מתושבי העיר קפצו אל מותם מראש הצוק הגבוה כמו במצדה שבע שנים לאחר מכן, הנותרים הופלו ונטבחו על ידי החיילים הרומיים, ורק שתי נשים שהסתתרו נותרו לפליטה מתוך אוכלוסיית העיר, שמנתה חמשת אלפים יהודים לוחמים עזי נפש. הכובש הרומי המשיך והתקדם דרומה עד לכיבוש ירושלים וסיום המרד בכיבוש והתאבדות מתבצרי מצדה בשנת 74 לספירה.

סיפור דרך: שמורת הטבע גמלא.
הכותב: אהרון גולדהבר – יועץ ומתכנן טיולי v.i.p