תשמעו סיפור, לפני הרבה שנים כשהייתי עוד בתחילת דרכי בחינוך עמדתי חסר אונים מול תלמיד בכיתה ח' שעשה כל מה שיכל כדי "להפוך" לי את השיעור. בצר לי ביקשתי ממנו להגיע למחרת עם הוריו. הוא אכן הגיע, עם אביו. נפנינו לחדר צדדי, ואני כמו כל 'מחנך טוב' התחלתי להוכיחו על התנהגותו. משסיימתי דברי התקרב האב אל בנו ואמר בקול זועם "זה מה שאני צריך לשמוע? אתה לא מתבייש?" ואז- ללא כל התראה מוקדמת הפשיל את שני שרווליו והחל להכות בבנו מכות נמרצות. חבטה אחר חבטה, סטירה אחר סטירה, לא הפסיק.
אני התבלבלתי לגמרי. זו התגובה האחרונה לה ציפיתי. לא ידעתי מה לעשות… התעשתתי. מיהרתי לחצוץ בגופי בין האב לבנו ורק כך נפסקה הסיטואציה הנוראית הזו. מאז נדרתי נדר בליבי שלא אזמין יותר הורים מבלי להכיר אותם מראש או לפחות לדלות מפי הילד, מה עשויה להיות תגובתם להזמנה.
לאחר שביקשתי מחילה עמוקה מהבחור, ולאחר תקופת ריצוי ארוכה שוחחנו על מה שהיה שם בפגישה, ואז נודע לי כי לא היתה זו תגובה יוצאת דופן מצד האבא. "זה התחיל במשיכות באוזן בבית הכנסת"- שח לי הבחור- "…אח"כ זה עבר לסטירות קלות, משם לדחיפות בעיטות וכל השאר…" סיפר לי בכאב. ניסיתי לדבר על ליבו של האב אך לצערי נכשלתי במשימה. היום הנער הזה כבר איש. חילוני גמור, הלב נקרע!
למה אני מספר זאת?
בשביל אלו שנמצאים עדיין בשלב ה"משיכה קלה באוזן".
כתוב שלעתיד לבוא כשיזרח אורו של הקב"ה על כל העולם וגילוי כבודו יתברך יהיה נהיר לכולם אזי יתגלה לעיני כל – צדיקים ורשעים – אותו כח רוחני הנקרא 'יצר הרע'. לצדיקים הוא נדמה כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה. אלו בוכים ואלו בוכים. צדיקים בוכים ואומרים, איך אנחנו- בשר ודם- הצלחנו להתגבר על ההר הגדול הזה?… ורשעים בוכים ואומרים, איך לא הצלחנו להתגבר על חוט השערה הדק הזה?…
מסביר הסבא מנובהרדוק בספרו מדרגת האדם: אמנם לצדיקים היצה"ר נדמה כהר גדול אך צריך לדעת שהר גדול זה, עשוי היה ממיליוני חוטי שערה דקיקים שהצטברו זה על זה לכדי הר. גישתו של הצדיק היא שצריך לעמול, להתאמץ בעבודת ה' ולא משנה כמה מצליחים. לקב"ה לא באמת חשוב כמה דפי גמרא תדע. חשוב לו כמה תתאמץ לדעת אותם. שתעמול על זה. הלוא גמרא ערוכה היא 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים'. בכל עת נסיון, היה יצה"ר טוען: "ומה לך כי תצליח בנסיון הזה, הלוא תדע שהדרך להיות צדיק כ"כ ארוכה ובין כה וכה לא תעמוד בה עד הסוף, אז תוותר כבר עכשיו, לפחות תיהנה קצת…" אך הצדיק טען לעומתו: "ומה בכך? אני אעשה מה שביכולתי, זו חובתי." וכך כבש שערה אחר שערה עד שצלח את כל ההר. אך הרשע ויתר כבר בהתחלה. הוא לא עבר אף את חוט השערה הראשון שהציב לו יצרו, ממילא לא הוצרך היצר להוסיף חוט שני שהרי הפיל אותו כבר בשערה הראשונה…
אב יקר.
כך היא דרכו של היצר הרע. להכשיל לאט לאט. ככה מתחילה ההתדרדרות האנושית. במשיכה קלה באוזן, בחוט השערה דק שיש לו גם 'כיסוי חינוכי' הולם שהרי אתה רק רוצה בטובתו של הילד ואינך מחפש חלילה מקום לפרוק בו את תסכוליך. אך דע לך שחוט השערה מתעבה מהר מאוד, כמו כדור שלג שאי אפשר לעצור אותו, שהרי כיון שעבר אדם עברה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. יום אחד אתה עשוי למצוא את עצמך קבור תחת הר כבד מאוד של הרגלי גסות כלפי הילדים שלא בטוח שתצליח להיחלץ ממנו. וגם אם תצליח- לא בטוח שהילד יקבל את תשובתך. קשה מאוד לסבול ליטוף רך מאותה יד שהושרשה בתודעתו של הילד כאכזרית, מאותן אצבעות שהורגלו לצבוט אותו. קשה מאוד לקבל חיבוק מאותה זרוע שכל הזמן דחפה אותו. אז אם אתה עדיין בשלב ה'משיכה קלה באוזן', חזור בך עוד היום. גדור את עצמך וסגור את הפירצה מהר, כי תחילתה בחוט דק ואחריתה הר כבד מאוד.
וגם מצד ה'יראה': כשאתה משתמש בכח הזרוע מול ילדיך הואל נא לזכור כי יש מישהו למעלה שלא ימחל על כבודם והוא ילחם את מלחמתם של הקטנטנים שלך. ועליו נאמר כי הוא בעל 'היד החזקה והזרוע הנטויה'- אל נא תכעיסנו.