"קוראים לי בנימין ואני מכור, ואני אסיר תודה להשי"ת שהציל אותי מזרועות ההתמכרות, אני אסיר תודה למדריכים שלי, לקהילה שלי שמפרגנת ותומכת, יש לי רק להיום שנתיים שלושה חודשים וארבעה ימים נקיים."

"אוהבים אותך בנימין".

זהו סיפורו של בנימין, עצוב, מחזק עם המון עוצמה ומסר, זה לא רק סיפורו של בנימין אלא סיפורם הכואב של כלל המכורים, של האלוכהליסטים החרדיים שמסתובבים בינינו.

וזו, עם כל האירוניה שבדבר מתחיל בקטנה, כמה קטנה? עם ארבע אחוז כהל לא יותר.

בנימין, בן 34, בוגר ישיבות מפורסמות, חווה חיים קשים מאד וסיפורים לא קלים לעיכול. הוא ראה בתי מעצר מקרוב, חווה אלימות במשפחה, הסתובב עם העולם התחתון מהצד האפל שלו, ומהר מאד מצא נחמה באלכוהול.

יש משהו בבקבוק שהוא תמים כל כך ויפה כל כך וברגע שטועמים ממנו והוא משכיח כל מה שרוצים לשכוח נשבים בקסם, ומכאן הדרך להתמכרות ממש קצרה. וזה מה שבנימין רצה קסם, שקט עולם של הזיה ולשכוח, לשכוח את הרוע את הצד האפל של חייו.

בנימין חווה את האלכוהליזם מהפן הכי רע שיכול להיות, הוא מספר "לפני מספר ימים הייתי בתחנה מרכזית בתל אביב ונתקלתי בבחור במצב נורא, מסריח, כפוף, עיניים חלולות, מוזנח, עם בקבוק ביד ונזכרתי בעצמי בדיוק במצב הזה וזה היה נורא."

מספר פעמים בנימין התאשפז עד שהגיע הרגע בו הרופאה המטפלת אמרה לו, "הכבד שלך גמור, אם תמשיך במצב הזה תמות איש צעיר עוד לפני שתזכה לטעום משהו מהעולם הזה, הכבד שלך מחוסל."

וזה היה רגע המפנה של בנימין הוא אסף את עצמו הישר למרכז הגמילה 'רטורנו' ועם עבודת מידות אינטנסיבית הוא עזר לעצמו "ברגע אחד אתה צריך לשנות את כל ההרגלים שלך שמאד מאד מאפיינים מכורים, כמו למשל כוחנות, ראייה צרה של העולם, שנאה עצמית, אימפולסיביות, עם עבודה סיזיפית אני הופך חזרה לאדם שהייתי למקור שלי, אדם שלו ורגוע, מתוק ואהוב".

הרב אקשטיין מנהל מרכז 'רטורנו' מורו ורבו של בנימין מסביר את ההבדל בין שימוש להתמכרות. "כולנו עושים שימוש ברמה יומית בדברים, צורכים שוקולד, לוקחים תרופות – סמים, התמכרות זה כשזה הופך להיות הפסיכולוג שלך והצריכה היא על בסיס רגשי ולא רק שזה עונה על צורך.

ואספר סיפור :יום אחד נתתי הרצאה להורים על הנושא הזה בדיוק , לאחר ההרצאה ביקשה ממני אימא של אחד התלמידים לבא אליי לפגישה,בכדי להבין האם היא מכורה, היא הגיעה בהסוואה בכדי שלא יזהו אותה מתיישבת ומספרת שהיא אשת עסקים בכירה, ובאחת הפעמים היא חזרה מפגישת עסקים באישון ליל והדבר הראשון שהיא עשתה זה ללכת לומר שלום למקרר וליישר שם עוגה ש"התעקמה" עם הזמן. ולא נרגעה עד שהפרור האחרון נגנז אצלה בלוע, מייד לאחר מכן היא חשה נקיפות מצפון הגיוניות בסך הכל, היא חיסלה עוגה, ומה היא עשתה עם זה במקום לשתף את בעלה ב'חטא' היא הלכה שוב למיקום של המקרר ונישנשה בורקס קפוא כנחמה, היא פשוט חזרה (הלכה) לפסיכולוג שלה שנמצא בפריזר, הלכה לעשות איתו שיחת נפש על כך שחיסלה עוגה!!" זה מה שנקרא התמכרות".

האלכוהול הוא 'פסיכולוג' זמין, קל, טעים, הוא לא מבקש כלום בתמורה, הוא פשוט ניצב דומם, מבעבע, במגוון ריחות וצורות וגדלים, ורק מחכה שיסתערו עליו ויצללו לתוכו ויוציאו דרכו את כל הסודות הכמוסים.

בהתחלה הוא מגיע בטוב, יש אלף סיבות למה ל'עשות לחיים' כל יום, כל שבת יש קידוש, אירועים ושמחות לא חסר והוא תמיד נמצא שם, וכן גם שתייה מוגזמת בפורים זה פתח לחוסר שליטה ולהתמכרות.

וכמו שאמר פרויד "לאלכוהליסט יש אלף טעמים למה לא לשתות יין אבל טעם היין עולה על כולם".

איך אפשר לבדוק אם זו שתייה חברתית או רגשית?

הרב אקשטיין: "הגיע אליי חבדניק שביקש לבדוק אם הוא מכור הוא כל יום עושה בערך 12 פעמים "לחיים" עם ילד חלאקה או לכבוד מצוות תפילין וכו וכו עד הערב הוא שתוי רק מהלחיים שלו.כולו שרוי בהדחקה , מסתירן מקצועי של ההתמכרות שלו. שאלתי אותו אשתך עשתה קניות לשבת בסופר וקנתה עבורך ארגז יין לקידוש , בליל שבת אתה פותח את הארגז ומגלה מיץ ענבים תירוש מה תאמר? והוא ענה :"לפני שהרגתי אותה או אחרי? אני פורץ את החנות בשבת לוקח את הארגז הנכון, איך אפשר בלי יין לכבוד שבת?", "זה מכור הארד קור."

"המכורים רוצים להשתיק כאבים רגשיים וזו הסכנה הגדולה מכולם, אלכוהוליסט יגיע לאירוע אם תהיה וודקה זולה הוא ישתה, הוא יראה בקבוק הוא יידלק לא משנה איזה, הבררן ישאל אם יש קברנה בציר 2000.

ישבה אצלי לא מזמן חברת הכנסת תמר זנדברג יו"ר הוועדה למלחמה בסמים בכנסת, ושאלה אותי:
"סמים קלים הורגים"?
עניתי לה: מילים הורגות?
ענתה לי: "לפעמים"
עניתי לה: "גם סמים קלים יכולים להרוג לפעמים."

80 אחוזים משותי האלכוהול ישתו לא יקרה להם כלום, אולם אצל אחוז קטן 'נגעת נסעת' וכן, זה יכול להרוג את החיים את המשפחה את הכל.

בפורים אתה עלול לפגוש את הפסיכולוג הכי טוב של החיים שלך, הוא כזה זול וכזה נחמד, בתחילה המפגש הראשוני לא עושה כלום אבל מהכוס השלישית ומעלה איפה שעד דלא ידע הופך לגועל וקיא והשתטות מוחלטת זה העלול להיות הרה אסון ולהוביל לאלכוהוליזם .

הבעיה היא זה הנזק שזה עושה, זה איטי ועמוק ולא משפיע מיד אבל לאורך שנים האלכוהול אוכל את הכבד. עד שלא נשאר ממנו כלום.

בנימין מספר:"אני נתקל בבחורי ישיבות אחרי סדר שלישי מחפשים אלכוהול לנפש, אני רואה ילדים צעירים בלילות שבת בתוככי השכונות החרדיות שותים בלי הכרה, בקטע מגניב לגמריי, חברתי, זה הכי נח להם, זה מפר את הבדידות ואת הכאב הנפשי שהם מצויים בו וזה אסון שהולך ומחמיר".

בנימין והרב אקשטיין כאן כדי להתריע על התופעה המדאיגה הזו "אלכוהליזם חרדי" הם כאן בכדי לספר כמה משפחות נהרסו מהחוויה המפוקפקת הזו, כמה סבל עוברים המכורים, כמה הזיות ומקסמי שוא, כמה נזק ישיר ועקיף, כמה הרס עצמי, ואיך בקלות אפשר להגרר אליו בלי לשים לב, רק מלטעום קצת, בקטע של "סטלה ופאן". בקטע חברתי ו"מה יגידו".

ו"לחיים" הם מוכנים לעשות אתכם תמיד, אבל שיהיה הכי יקר שיש,אם כבר.

פורים שמח !