כל הכבוד

הדברים, שנראה כאילו נאמרו בעקבות אירועי
השבוע, נאמרו לפני כחצי יובל שנים על ידי
מדברנא דאומתיה מרן האבי עזרי זיע"א. הימים
היו ימי ממשלת השמד. שלטון ששאף לעקור כל
זיק של יהדות מהדור הצעיר של החילונים. ילדים
אשר גם בביתם בעווה"ר לא ספגו רגש יהודי,
והשלטון שאף לנתק מהם גם בפרהסיה הציבורית
כל רגש למסורת.
באותם ימים הסביר מרן זיע"א במכתבו
המפורסם מחודש תמוז תשנ"ב )אליו הצטרפו
מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל ומרן הגרי"ש
אלישיב זצוק"ל( מדוע גם אנו, בתוכנו, צריכים
לדאוג כאשר ממשלה מופקרת ושרת חינוך
ליברלית מפעילה אג'נדה אנטי-יהודית אקטיבית,
המשחיתה את העם שבשדות ומורידה את הרחוב
החילוני לשפל המדרגה. "ואף שאנחנו נשמור
על ילדינו בהחדרים ובהישיבות, אבל יודעים אנו
שקשה לשמור עם הרחוב מקולקל". ועל כך פסקו
רבותינו באותו מכתב: ולזה באנו במסקנה שאין
כאן מקום לספק כלל, ולדעתנו איסור להשתתף
בממשלה".
חלפו הימים, ומופע העוועים של אותם ימים
נראה כל כך תמים ביחס למתרחש עכשיו. ממשלת
השמד הנוכחית כבר לא פועלת רק "בחוץ," נגד
מינימום של מסורת יהודית לילדים חילוניים. היא
"התקדמה" מאז הרבה; היום היא מצהירה בקול
על כוונותיה לחלן את החרדים, לבולל אותנו
ב'ישראליות'. זו אינה שאיפה מוסתרת וחבויה,
זו אידיאולוגיה רשמית. מטרות ויעדים ברורים
נגזרים מאותה אג'נדה המקודמת באגרסיביות.
עכשיו הם אינם מתמקדים רק בחילון יתר של
החברה הכללית, אלא מבקשים לפגוע ישירות
באפשרות "שאנחנו נשמור על ילדינו בהחדרים
ובהישיבות".
כמו שלימד אותנו אותו אב זקן, סוף האמת
לנצח גם כשהיא מיוצגת על ידי מיעוט קטן.
"צריכים אנו להתבונן בנס של קיום התורה",
שבלי כל ספק נראה אותו שוב במהרה. אבל
כאן זועקת השאלה, האם רק חוג אחד בציבור
החרדי שואף לחזות בנס של קיום התורה? האם
בירור הדברים המתרחש ממש מול עינינו, לא
מהווה אזעקת חירום המכנסת את כל שומעיה אל
המחסה המוגן?
מעניין להזכיר זאת כאשר כל מיני מסלפים
עורכים פלפולי הבל בהבנת שיטתו של מרן
זצוק"ל בענין יציאה להפגנות נגד השלטון, כאשר
מצד שני ברור להם כביעתא בכותחא שחובת
השעה היא לדבוק במנעמי השלטון ההורס כל
חלקה טובה, ורק חסר שיאמרו כי הם עושים זאת
לעילוי נשמת מרן זי"ע…
ומול הסחת דעת זו יש לשאול בקול גדול:
הרי אז, מול אותה ממשלת שמד – מינורית יחסית
לימינו, שעסקה בהרס חיצוני ולא פנימי – קראו
שלושת גדולי הדור נ"ע; רבינו האבי עזרי ז"ע
וגדולי המורים מרנן הגריש"א והגרש"ז זי"ע,
כי התומך במעשיהם וקורא קריאת שמע, כאילו
מעיד עדות שקר בעצמו! אז איך אפשר לתמוך
במעשים חמורים פי כמה? איך זה ייתכן?
5
לא נושא פרי
אם יאמר האומר כי יש עוד דרכים להילחם
בגזירת הקנטוניסטים, דרכים שאינן כוללות
מלחמה ישירה, ייאלץ הוא להתמודד עם דבריהם
של הלוחמים שמנגד.
הורתה ולידתה של הגזירה הנוראה הינה
בבג"ץ. שופטי הבג"ץ קיבלו את עמדת הממשלה
כי למדינה ולשלטונות הצבא אין שום אפשרות
לגייס בכוח את בחורי הישיבות. ההוראה שניחתה
משולחן בג"ץ ואשר התקבלה במלואה על
ידי הממשלות שעברו מאז, נקטה דרך ברורה
ומוצהרת: יש לגייס את בחורי הישיבות רק מתוך
הידברות ובשלבים מעוררי אמון.
רועי ישראל הנאמנים זצוק"ל שבאותו הזמן,
הורו מיד על הדרך הברורה להילחם בגזירה.
אם הם מעוניינים להידבר ולהגיע להסכמות
ולפשרות, עלינו לשוב לדרך המלחמות. אי אפשר
לתת להם להעלות חזיר בחומה. אי אפשר לשחק
על פי הכללים שהם יקבעו.
הם עצמם מודים בפה מלא, כי אין להם
דרך להילחם בבחורי הישיבות. רק בפה רך, רק
ב"הסתגלות". מאליו מובן איפה כי כל הידברות,
ובוודאי שכל פשרה, תהווה הצלחה מובהקת
לחורשי הרעה. זה כל כך ברור.
לא רק לנו זה פשוט ומובן, גם להם. בשעתו,
כאשר הגיעה הגזירה אל שולחן הממשלה, ניתן
המנדט לקביעת מתווה הפשרה בידי השר דאז,
יעקב פרי מיש עתיד. התקשורת החילונית, שזעמה
על העובדה כי ועדת פרי עומדת להמליץ על שורה
של הטבות לחרדים כ"צעדים בוני אמון", זכתה
לתשובתו המפורטת של אדריכל הגזירה:
"בחברה החרדית שחיה בתוך מסגרות מאוד
ספציפיות, שהן נפרדות ושונות מהותית מאלו של
האוכלוסיות האחרות במדינה, ולא רק בצבא, אלא
בשורה של תחומים: בעבודה; באי תשלום מסים;
בחינוך ובהתייחסות לממסד ולשלטון. מדובר כאן
במיליון איש. זהו עיוות שהחל בכהונתו של ראש
ממשלת ישראל הראשון. במשך 65 שנים מדינת
ישראל לא הצליחה לטפל בנושא הגיוס, מה שיצר
הרגל אצל החרדים, שאי אפשר לשנות אותו ביום
אחד. לנוכח המורכבות בדקנו את הצרכים של
החברה החרדית, וראינו למשל שמבחינתם חשוב
מאוד שבני 21-18 ילמדו בישיבה".
כאן שואל המראיין: בהנחה שלא יעמדו
במכסות, אפשר לאכוף את החוק ולעצור 100
עריקים חרדים בחודש?
השר פרי השיב תשובה נחרצת, תשובה
שראויה להילמד: "אם נגיע למצב שאנו צריכים
לעצור 100 עריקים בחודש – אז נכשלנו. בפירוש
כך. המשמעות היא שלא הצלחנו להטמיע את
החוק. לכן נקטנו תנועה משולבת של מכסות
לצבא ולשירות אזרחי שהורחב, וכולל כעת גם
את מד"א, כיבוי אש, המשטרה ושב"ס".
ובכן, הם נכשלו! יש הרי הרבה יותר ממאה
עריקים בחודש. אלפי גיבורי התהילה הנמנעים
מלהתייצב בלשכות השמד, מנצחים את בני פריצי
עמנו המנשאים להעמיד זדון ונכשלים.
בתחילת הדרך, היו כאלו שפקפקו בהצלחה
הזו. היו כאלו שהסכימו בפה מלא כי זו הדרך
הנכונה למלחמה, אך מאידך גיסא יש לחשוש
שמא המאסר הצבאי עלול לפגוע בבני התורה. הם
התבדו בצורה מרשימה כל כך. היו כאלו שחששו
משנאה אדירה של החילונים, אך המציאות
ההסטורית הוכיחה שהחילוני יודע דווקא להעריך
יהודים שנוהגים בדיוק כמו הסבא שלו. כאלו
שעומדים על עקרונותיהם בלי לחשוש.
עכשיו, לא נותר עוד לשלטון במה לאיים.
הם מודיעים מראש שהאקדח שבידם נטול
כדורים, ובכל אופן מנופפים בו מולנו. הם יודעים
היטב שלא נכרע ולא נשתחווה גם מול מעצרים
שרירותיים, ואכן מהסיבה הזו הם חדלו מלתור
אחר עריקים. המערכה ניצחה, זה הזמן להצטרף
לצד המנצח.
6
הגמד של ליברמן
עודד פורר רצה להיות פוליטיקאי. הוא האמין
שהוא יכול לשנות, הוא היה בטוח ביכולותיו. הוא
כל כך רצה להשפיע, לתרום לציבור מיכולותיו
– והתמודד למשבצת השמורה לשפלה ברשימת
הליכוד. הוא הפסיד.
פורר רצה להשפיע, אבל המושפעים לא ששו
לתמוך בו. הם לא הבינו איזו אישיות הם מפסידים.
לפורר לא הייתה ברירה והוא החליט לשנות
כיוון. במקום להיכנס לפוליטיקה כדי להשפיע,
הוא ינסה להיכנס אליה כדי להיות מושפע. הוא
רצה להיות גנרל, אבל הוא הסתפק בלהיות חייל
ממושמע. גמד של ליברמן.
ב'ישראל ביתנו' זו מסורת. מדי מערכת בחירות
מוחלפים שורה של ח"כים שגילו נטיות עצמאיות
מדי, לטובת 'יס-מנים' חדשים שלא יפזלו
לכיוונים מוזרים כמו דעה אישית ומצפון חלילה.
כך מתנהלת שם תחלופה בקצב מהיר, ומספיק
להיות עסקן שטח ב'צעירי ביתנו' העונה אמן
אחר כל הבליו של יו"ר המפלגה, כדי להחליף את
הח"כים שסרחו.
כך הגיע עודד פורר לכנסת.
הוא לא התבלט בשום תחום. אולי כן היה
לו על מה, אבל היו"ר לא אישר לו לפצות פה.
אי אפשר לדעת מה קורה שם בערבות המפלגה
הקפואות, אבל השבוע סוף סוף פצה הגמד
הממושמע את פיו.
אחרי שליברמן הפך את עצמו ללעג ולקלס
בשבוע שעבר, כשאיים לבטל את הסדר 'הדיחוי'
לאלו המסרבים להתייצב ואינם מעונייינים כלל
לקבלו, העביר הוא את כובע ליצן הכפר לעודד
פורר.
רואים את עמודי הפרסום המלאים מזן אל זן
בין בתרי העיתון הפרוש לפניכם? ברור, זה הכל
בזכות נציגנו החרוצים בממשלה, הם מסבירים
לשרים ולגופים השונים כמה כדאי לפרסם בעיתון
הזוכה לרייטינג גבוה במיוחד. הם משכנעים אותם
להתערב בשיקולי הפרסום של משרדיהם, לטובת
'הפלס'. מה, לא שמתם לב?
עודד פורר למשל מבקש ממשרד הכלכלה
שלא לפרסם ב'הפלס'. כנראה שהם הופתעו
שם במשרד הכלכלה, כי הם מפרסמים במגזר
החרדי רק קריאות על הכוון תעסוקתי. קריאות
שמפורסמות בעיתונים אחרים כחלק ממיסיון
ה"שילוב החרדי" המבולל, אך ברור להם לחלוטין
כי עיתון 'הפלס' לעולם לא יפרסם מודעות כאלה,
בשום מחיר שבעולם.
מה מתברר? שב'ישראל ביתנו' לא צריך לדעת
לקרוא, ודאי שלא בהבנת הנקרא. לפני מספר
שבועות פורסם ב'הפלס' תחקיר מצמרר שהביא
לידיעת הציבור את שיתוף הפעולה החמור בין
ארגון צדקה לבין הג'וינט ומשרד הכלכלה, כדי
ל'רוקן את הבריכה' ולהוציא אברכים למעגל
העבודה. התחקיר לווה בצילומי מסמכים שהציגו
את התופעה החמורה. על המסמכים הוטבע
כמובן חותמו של משרד הכלכלה. בכך די היה
לח"כ הנלהב, כדי להכריע כי מדובר בפרסום של
משרד הכלכלה בהפלס…

מתוך הפלס(מהדורה דיגיטלית), יום שישי כ"א שבט