אנשים רבים מתמודדים עם כאב כרוני מתמשך. הכאב הכרוני מיסב סבל ופוגע בתיפקוד היומיומי. במקרים רבים, אין מענה רפואי שיפיג את הכאב ועל החולה להסתגל לכאב המלווה אותו לתקופה ארוכה ובעוצמה משתנה.

כאב כרוני מתפתח כתוצאה ממחלה, דלקת כרונית, פציעה או ניתוח. גם גורמים פסיכוסומטיים עלולים ליצור כאב כרוני ומחלות כרוניות כמו קרוהן, קוליטיס, תסמונת המעי הרגיז, אולקוס ועוד.

מאפייני הכאב הכרוני והשלכותיהם:

מאפיין מרכזי בחיי החולה הוא שהכאב הופך למרכז החיים. רוב שיחו ושיגו של האדם נע סביב ציר הכאב הכרוני, בנסיונות להקל על הסבל ולמצוא ארוכה ומזור. כמו כן, מחשבותיו עוסקות בתדירות בסוגיות כמו: הצדק או האי צדק בעולם, ושאלות כגון: 'למה זה קורה דווקא לי?' מטרידות אותו שוב ושוב.

החשיבה המעגלית השלילית אינה מאפשרת לחולה להתפנות ולהתרכז בנושאים אחרים כדוגמת: עבודה, תחביבים, תקשורת טובה עם בני המשפחה והחברים, אקטואליה ועוד. כל עולמו של האדם מצטמצם למרחב הצר של הכאב. יתירה מכך, כשהחולה עובר ושב בין רופאים ומומחים, ואין בנמצא פתרון ורפואה לכאבו, הוא חש אובדן שליטה על גופו ובריאותו. אובדן שליטה היא תחושה קשה ועלולה להוביל לייאוש הן אצל החולה והן בחוג ידידיו ומשפחתו.

מלבד הסבל הפיזי שנגרם מהכאב, הוא משפיע לרעה גם על מצבו הנפשי של החולה ומביא לירידה במצב הרוח, מתח, עצבנות, ולעיתים אף לדכאון. אנשים הסובלים מדכדוך נפשי מתקשים לתפקד במרץ ויעילות ולשמור על יחסים תקינים עם הקרובים להם. בנוסף, תחושת ההנאה נפגמת, ואפילו מדברים שבעבר הסבו תחושה טובה.

הכאב הכרוני משליך גם על המשפחה הקרובה. אמנם, מתפקידם לסייע ולעזור, אלא שעם הזמן ועם עיסוק אובססיבי בכאב, הם עלולים לחוש עייפות ותשישות ולהגיע לקצה גבול יכולת התמיכה.

ארגז כלים להתמודדות עם כאב כרוני:

כאמור, אדם הסובל מכאב כרוני חווה את עצמו כ'אדם סובל' במהות. תפיסת זהות צרה זו פוגעת ביכולת למצות את תחומי החיים העשירים, התקינים. אמנם, אי אפשר להתעלם ממוקד הכאב, אך חשוב שלא להופכו לחזות הכל. על כן, מומלץ לשים דגש על שטחי החיים האחרים, להרחיב את תפיסת הזהות מאדם שכולו אומר סבל לאדם שהוא גם בעל מסור, גם אב אוהב, גם איש מקצוע וגם… סובל. כך בהדרגתיות האדם יחוש כי הסבל אכן קשה ומשמעותי, אך לא טוטאלי.

חשוב לציין, כי במקרים רבים משפחת החולה וקרוביו חשים במוקדם או במאוחר, תעוקה וייאוש ממצבו. ע"כ, כדאי שהם יפנו להדרכה מקצועית שתעניק להם כלים כיצד לשמור על קשר תומך עם החולה מבלי להשאב למערבולת הסבל.

כלי נוסף שנמצא יעיל לחולים כרוניים הוא ניהול יומן כאב. החולה נדרש עם הופעת המכאובים, לתאר במספרים את עוצמת הכאב בטווח שבין 0 ל- 10. (0-כאב נמוך, 10- כאב עז). תיעוד זה מוכיח לחולה שהכאב אינו אחיד, יש הפוגות ולעיתים אף ירידה בעוצמת הסבל.

יש אשר סובלים מכאב כרוני ומאמצים אסטרטגיות התמודדות שאינן אפקטיביות, ולא פעם, הרסניות. לדוגמא: מאבק בכאב. החולה הדווי מפתח פחד והתנגדות לכאב. בתגובה, הוא מרוכז יותר בכאב, מנסה להאבק במיחושים המייסרים ומקטר- 'מתי זה ייגמר?'. המאבק מתיש את האדם ומעצים את הסבל. אף כי קשה הדבר, מומלץ להתיידד עם הכאב. ניתן לעשות זאת באמצעות נשימות הרפיה. נשימות עמוקות בהן האדם שואף אוויר מהבטן, משמר את האוויר למספר שניות ומשחרר אותו דרך האף. ברגעים אלו האדם מתרכז במכאוביו מבלי להאבק ולהתנגד להם. ההתמסרות לכאב בזמן זה מעבירה מסר למוח, לאזורים הפחות מודעים, ש'הכאב הוא סך הכל כאב', 'אינני מפחד ממנו', 'הוא מציק וכואב, אך לא משבית', 'אני גדול מן הכאב'.

דרך התמודדות נוספת שאינה יעילה היא בריחה לקצוות; הקצה האחד מאופיין בהרמת ידיים, הסרת אחריות, שקיעה ברחמים עצמיים ולאחר מכן, ירידה בתחושת הערך העצמי, חוסר אונים והעדר בטחון. בקצה השני נמצאים אותם אנשים המנסים בכוח לשמר ולהתמיד בשיגרת חייהם מבלי לערוך התאמות והקלות מכורח מצבם. הם ינסו 'להיות כמו כולם' בכל מחיר, לא לאבד שליטה, חלילה, ורק לא להיות מושא לרחמי הבריות. אלו שני צדדים של אותה מטבע שחוקה.

רגשות רחמים עצמיים, כעס, מירמור ובכי הינם לגיטימיים וראויים, ואדרבא, יש חשיבות רבה לביטוי הרגשות בתהליך ההתמודדות. מותר ורצוי שהחולה יכיר במגבלותיו ויאפשר לעצמו פשרות הכרחיות, ומותר ורצוי שהחולה גם ידרוש שיתחשבו בו וימצה את זכאותו החוקית ברשויות הרלוונטיות כמו רשויות המס, מקום העבודה או מוסד הלימודים.

כמו כן, אין להתעלם מאורחות חייו של החולה, שכן, אורח חיים לקוי יכול לקַבֶּע את הכאב. הדוגמא הבאה תמחיש זאת: יש אנשים המסגלים לעצמם, כדבר שבשיגרה, רטינה על הכאב. התלונות על הסבל מופיעות באורח קבע באותו מקום וזמן, נניח, בישיבה על הספה בסלון בסיום היום. חשוב לשבור ריטואל זה כיוון שהוא מעניק תשומת לב יתירה לכאב. לפיכך, כדאי לקטוע את התלונות הרוטיניות, או לחילופין, להגביל אותן ליום בשבוע וליזום פעילויות חדשות.

קיימים מנגנוני התמודדות נוספים שאינם יעילים כמו: נטילת תרופות במינונים מוגזמים, המנעות מפעילויות, ובכלל זה, פעילות גופנית, או למצער, פעילות יתר בימים בהם הכאב מופחת, דבר המביא לעומס יתר והגברת הכאב. על כן, יש לכוונן את דפוסי ההתנהגות וליצור אורח חיים מאוזן המותאם למיגבלות הכאב. לעיתים תכופות, הכאב הכרוני מגביל את האדם לתיפקוד ברמה של 40%, אלא שבפועל הוא מתפקד ברמת מוגבלות של 60% כתוצאה מדפוסי חשיבה והתנהגות לקויים. לכן, בכדי לבנות תוכנית הדרגתית של מאמץ חשוב בשלב ראשון לזהות את גבולות היכולת האוביקטיביים ולא אלו המונעים מפחד הכאב. בשלב הבא, החולה יתרגל פעילויות שונות שמטרתן להגביר את חווית העצמאות שלו ושחרור מהתלות באחר.

חשוב לזכור שמחקרים מוכיחים כי רמת פעילות גופנית נמוכה עשויה להגביר את רמת הכאב של המטופל. הכאב הכרוני גורם להפחתת רמת הפעילות וזו פוגעת בכושר השרירים וירידה בגמישות, כתוצאה מכך, שוב סף הכאב עולה והאדם נמנע מפעילויות נוספות וחוזר חלילה. נתון נוסף המשליך על הכאב הכרוני הוא מערכת העצבים המופעלת אוטומטית בזמני כאב וחרדה ומכינה את הגוף להתמודדות עם האיום. הכנה זו מתבטאת בשרירים נוקשים ומתוחים המחזקים את הכאב. בשל כך חשוב להקנות לחולה טכניקות הרפיה והרגעה עצמית. יתר על כן, על הסובל מכאב כרוני להתרחק ממצבי לחץ וחרדה, כניסה לווכוחים ומריבות וכדו', שכן, במצבי לחץ האדם חווה הקצנה בתחושות. שיגרת חיים שלווה ורגועה היא המפתח לאיכות חייו של החולה הכרוני.

סיכום ארגז הכלים להתמודדות עם כאב כרוני:
בהיבט הקוגנטיבי:
• להרחיב את תפיסת הזהות מ'אדם סובל' לזהות עשירה ומגוונת
• ניהול יומן כאב
• להתיידד עם הכאב באמצעות תירגול נשימות ומחשבות חילופיות

בהיבט הרגשי:
• הדרכה מקצועית לסביבה התומכת
• מתן לגיטמציה והֵיתר לרגשות הקשים כגון: כעס, מירמור וכדו'

בהיבט ההתנהגותי:
• מיצוי הזכויות וההקלות
• שינוי יעיל באורחות החיים
• בניית תכנית מאמץ מדורגת המותאמת למגבלות
• טכניקות הרפיה והרגעה