החכם מכל אדם כתב בקהלת (פרק א' פסוק ט'): "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה, הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש".
השבוע נחשפנו לנסיון המהפכה בטורקיה, הנסיון לחסל ולהדיח את השליט והעריץ הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן. כנראה שקצינים בכירים מאד בעבר ובהווה בצבא טורקיה, ניסו להניף את נס המרד ולחסל את נשיאם השואף להיות סולטן ולשלוט על העולם המוסלמי. ניסו ונכשלו, ארדואן חי וקיים. השליך אלפים לבתי סוהר, ומטהר את טורקיה ממתנגדיו ו"דוהר" למימוש חלומותיו המגלומניים. יש בטורקיה המכנים את שליטם ארדואן היטלר. השבוע לפני 72 שנים אירע אירוע דומה בגרמניה, נסיון לחסל את הצורר אדולף היטלר ימ"ש וזכרו.

להלן – 10 דברים שרציתם לדעת על "קשר ה20 ביולי".

א. במלחמת העולם הראשונה היה בצבא הגרמני חייל בשם אדולף היטלר (יליד אפריל 1889) כשהסתיימה המלחמה קיבל תפקיד של סוכן סמוי שתפקידו היה לרגל אחרי גרמנים מרקסיסטים ולדווח לשלטונות על פעילותם ומיקומם. במסגרת עבודתו נחשף לפעילות פוליטית של "מפלגת הפועלים-מפלגה לאומית". הייתה זו תנועה גרמנית לאומית שהפכה למפלגה הנאצית. היטלר היה נושא נאומים בכינוסיה וראשיה צפו לו עתיד בהנהגתה. בסוף חודש יולי 1921 נבחר אדולף היטלר כפיהרר (מנהיג יחד) של המפלגה הנאצית.

ב. התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה איומה ונוראה לאזרחים בגרמניה. מיליוני חיילים שנהרגו, הרס תשתיות הכלכלה והתרבות, העוני, הרעב ואי הצמיחה, הביאה את הגרמנים לנהות אחרי הרעיונות הנאציים-לאומיים. לא עבר זמן רב ובשנת 1933 עלתה המפלגה הנאצית ותפסה את השלטון בגרמניה כשבראשה עומד מנהיגה אדולף היטלר. לקאנצלר שיש שחשבו שהוא סובל ממחלת רוח וממגלומניה, היו רעיונות "מהפכניים" לפתור את בעיותיה של גרמניה ע"י הפיכתה לאימפריה השולטת על כל אירופה ובעתיד גם על יבשות אחרות (אפריקה, אסיה ועוד).

ג. חלומו עמד למבחן כבר בשנת 1938 כשתכנן את השתלטות המשטר הנאצי על אוסטריה וצ'כסלובקיה (בעיקר עקב תביעתו שחבל הסודטים הגובל באוסטריה, צ'כסלובקיה, גרמניה ופולין יחזור להיות חלק מגרמניה). בסוף חודש ספטמבר 1938 התכנסה "ועידת מינכן" בהשתתפות היטלר, נוויל צ'מברליין ראש ממשלת בריטניה, אדוארד דאלאדיה, ראש ממשלת צרפת ובניטו מוסוליני שליט איטליה.
לא הוזמנו ראשי ממשלת צ'כסלובקיה וראשי ברית המועצות. צ'מברליין ושאר המנהיגים התרפסו ונכנעו לתביעות היטלר והחליטו כי חבל הסודטים יועבר לשלטון גרמניה. היטלר המנצח הגדול הבין כי בהסכמה והחלטה זו, דרכו להשתלטות על אירופה פתוחה ומלחמת העולם השניה עמדה בפתח.

ד. ב-1 בספטמבר 1939 הגשים הפיהרר הנאצי את חלומו המגלומני וכוחות גרמניה הנאצית פלשו לפולין והכניעו את צבאה והשלימו את הכיבוש תוך זמן קצר ביותר. היטלר המשיך במימוש תכניותיו ותחילת שנות ה-40 נכבשו : צרפת, בלגיה, הולנד, ארצות מזרח אירופה, נסיונות לכיבוש ארצות המאגרב בצפון אפריקה וכמובן אסונו הגדול כשלא שמע לעמת מפקדי הצבא הגרמני (הוורמכט) בנסיון לכבוש את ברית המועצות ולחסל את סטאלין מנהיגה. אין צל צילו של ספק שתורת הגזע הטהור של היטלר, הביאה לשואה האיומה והנוראה לעם היהודי. המהפך בתכניותיו של הפיהרר הנאצי החל כשמעצמות הברית ארצות הברית ובריטניה מחד והצבא האדום של ברית המועצות מאידך החלו במלחמה עקובה מדם לחיסול המשטר הנאצי ושחרור ארצות אירופה הכבושות . מלחמה שהסתיימה בחודש מאי 1945 כשהפירר הנאצי שלח יד בנפשו בבונקר השליטה בברלין, בירת גרמניה ובכניעה של מפקדי צבאו.

ה. בכתבה זו נתמקד בהתנגדות הפנימית, בצבא הגרמני, באינטלגנציה ההשכלתית והתרבותית, בחלק מההנהגה הדתית נוצרית ובאזרחים בודדים שניסו לסלק בדרכים שונים את הפיהרר –היטלר ואת צמרת הס.ס ( חיל ההגנה-פלוגות המגן, שיסד היטלר בתחילה גוף נוראי זה היה קבוצה של שומרי ראשו בשם: "שוצשטופל" ((SCHUTZTAFFEL. לימים הפכו אלה לצבא פרטי ומאד נאמן לצורר תחת פיקודו של היינריך הימלר ימ"ש). העובדה המעניינת כי מרבית הניסיונות להפיל את שלטון הפיהרר היטלר והמפלגה הנאצי, היה בידי קצינים בכירים בוורמכט-צבא גרמניה. אלה בדרך כלל גדלו במשפחות אצולה שהשירות כקצינים בכירים בצבא גרמניה היה טבוע בחינוכם ובשליחות המשפחתית שלהם. חלקם ניסו למרוד בהבינם מבחינה צבאית, מקצועית כי היטלר גורר את גרמניה לאבדון. התנגדות קיצונית בעיקר לפני היציאה לנסיונות הכיבוש של ברית המועצות.

ו. כאן החובה לציין כי ניסיונות המרד לאורך השנים נכשלו גם בגלל שלא זכו לאהדת העם. אזרחי גרמניה נהו בהמוניהם אחרי הפיהרר הנאצי, העריצו אותו ואת כל "מפעלותיו". העם הגרמני יצא בהמוניו להקביל פני המנהיג בשאגות אדירות של: "זיג הייל, זיג הייל". הדמוקרטיה איבדה את אהדתם של הגרמנים. חברי המפלגות הדמוקרטיות נעלמו דום ו"קפאו" כי הבינו כי הגסטפו החדיר מרגלים לארגוניהם ומי ש"סטה" נזרק לכלא או נתלה. המתנגדים להיטלר שיכלו, ברחו מגרמניה כל עוד נפשם בם. היו קינים של התנגדות להיטלר בעיקר במשרד החוץ הגרמני, כולל שגרירויות בחו"ל וכן בשירותי המודיעין החשאיים ה"אבווהר". רוב המתנגדים האלה נאלצו להפסיק תכניותיהם עקב רצף ההצלחות של היטלר בכיבוש ארצות אירופה. כשהיטלר תכנן בסוף שנת 1939 לפלוש לצרפת ולבלגיה תכנן הגנרל הגרמני: קרל-היינריך פון שטילפנגל לחסל את היטלר באמצעות פצצה. קבוצת הקושרים במטה הצבא כינו עצמם "קבוצת צוסן". לקושרים הצטרף גנרל נוסף: וילהלם ריטר פון לב. היטלר דחה המתקפה לחודש מאי 1940 והקשר נגדו דעך.

ז. נגר גרמני בשם גאורג אלזר, ניסה בחודש נובמבר להטמין פצצה, אותה בנה במו ידיו, הטמין אותה מתחת למקום בו היה היטלר אמור לשאת נאום לאוהדיו במינכן. אלזר טמן הפצצה יום קודם וכיוונה לשעת הנאום. היטלר בד"כ נאם נאומים ארוכים, הפעם ב-8 בנובמבר 1939 החליט לקצר נאומו ולצאת מן האולם . הפצצה התפוצצה כעבור -10 דקות, 8 גרמנים נהרגו, היטלר ניצל. אלזר ניתפס בבריחתו ליד הגבול עם שוויצריה, נכלא במחנות ריכוז ולימים הוצא להורג. במסגרת תורת "הגזע הטהור" ההיטלראי, יכנן הפיהרר להוציא להורג את כל הגרמנים החולים במחלות כרוניות ובמחלות נפש. כ-70000 אלף גרמנים חולים נרצחו. היו כמה כמרים קתוליים שניסו בדרשותיהם לקומם את האזרחים להתקוממות עממית כנגד המשטר הנאצי. היטלר הורה לעצור התכנית השטנית (למרות שהומשך בביצועה בחשאי ובסתר).

ח. בצבא הגרמני שירת גנרל מיור בשם: הנינג פון טרסקו, במשך שירותו בתפקידים בכירים הזדעזע מפשעי המלחמה שביצעו הנאצים ביהודים ומהפקודה הסודית לרצוח כל שבוי רוסי (פקודת הקומיסרים) החשוד כחבר במפלגה הבולשביקית. טרסקו שניסה לשנות הפקודות זכה ליחס מזלזל ולדחיית בקשותיו. בסוף שנת 1942 גיבש הגנרל מיור טרסקו, תכנית להתנקש בהיטלר ולתפוס את השלטון. כשהיטלר תכנן לבקר בסמולנסק בחודש מרץ 1943 במפקדה האזורית, תכנן טרסקו להטמין פצצה במטוסו של היטלר בדרכו חזרה לברלין. את הפצצה טמן בבקבוק קואנטרו (ליקר). הבקבוק נמסר לאחד משלישיו של היטלר בבקשה למוסרו לידיד משותף בברלין. הבקבוק לא התפוצץ בטיסה עקב הקור העז ששקק במטוס (הקבינה לא חוממה). קצינים בכירים רבים שותפו בתכנית וחיכו להוראה לקדם חייליהם לתוך ברלין, זו לצערם לא הגיעה, גם ניסיון של פקוד של טרסקו לשאת פצצה ולהתפוצץ ליד היטלר בביקורו בתערוכת נשק שלל בברלין. הופעל מרעום מפעיל של עשר דקות שהיה, לרוע המזל היטלר עזב את התערוכה קודם והמפעיל נאלץ לפרק המרעום בשירותים.

ט. מצב הצבא הגרמני בסוף שנת 1942 היה הוא בכי רע ארמיה השישית של הוורמכט כותרה והושמדה אחרי כשלונה לכבוש את סטלינגרד. גנרל רומל הובס פעמיים בקרב אל עלמיין במצרים. בעלות הברית הנחיתו כוחות רבים בחופים של צפון אפריקה (מרוקו ואלג'יר) "מבצע לפיד" שהביסו את הכוחות הגרמנים מחד והוכיחו לסובייטים את רצינות כוונותיהם לנצח את הכוחות הגרמניים במערב אירופה. הקצונה הבכירה בצבא הגרמני מיואשת מהיטלר שלא שמע לאזהרותיהם. שני גנרלים: טרסקו (יוזם הטמנת הפצצות) והגנרל גרדלר מנסים לגייס גנרלים נוספים לצידם. היינריך הימלר הנאמן הקרוב ביותר להיטלר ומפקד כוחות הס.ס, מבין כי מפלות שכאלה יביאו להתפתחות של קבוצות קושרים בעיקר חשדו על אנשי המודיעין הצבאי. אחרי התבוסה בסטלינגרד מתחילים גם זרמים קלושים של תנועת התנגדות בקרב העם. באמצע 1943 נוחתים כוחות הברית בסיציליה ומיד אח"כ מודח הדיקטטור האיטלקי, ידידו של היטלר, בניטו מוסוליני. ה"קושרים" מגבירים את פעילותם. התקווה שהפלת משטרו של היטלר יעצור את התקדמות הרוסים בדרכם לגרמניה וניתן יהיה להקים משטר חדש שיהא מקובל על מדינות המערב.

י. באוגוסט 1943 נפגש גנרל מיור טרסקו עם קצין מטה צעיר (פצוע מלחמה) בשם קולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג. קצין ש"התפכח" מאמונתו בנאציזם. שטאופנברג מבין כי כדי לעצור את המלחמה, להציל את גרמניה ולהפסיק את חיסול ורצח העם היהודי חייבים לחסל את היטלר. הקושרים עושים מאמצים רבים להביא מישהו מבניהם לסביבתו המידית של היטלר. רק בדרך זו יוכלו להתנקש בו. ככל שמצב הצבא הגרמני התדרדר כל כוחות הגסטאפו הגבירו שמירה צמודה לפיהרר ושכנעו אותו למעט בהופעות פומביות. היטלר "הסתגר" במפקדתו שבמזרח פרוסיה שכינויה היה: "מאורת הזאב" (כיום בשטחה של פולין) גנרל פרידריך אולבריכט איש צבא בעל רקורד עשיר בפיקוד בוורמכט. היה מראשי המורדים. במטהו תכננו מבצע בשם "תכנית ואלקירי" הרעיון היה שברגע בו יחוסל היטלר ישתלטו חטיבות אנשי המילואים של הצבא הגרמני על הערים הראשיות, יפרקו את אנשי הס.ס מנשקם ויביאו למעצרם של ראשי השלטון הנאצי. אנשי הגסטפו החלו כבר בתחילת 1944 לעצור קצינים בכירים והייתה הרגשה שהגסטפו קרוב לפיענוח תכנית המרד. ב-6 ביוני החלו צבאות הברית בפשיטה הענקית לאירופה (היום הארך ביותר), הצבא הגרמני זועזע, היטלר השתולל מכעס והקושרים הבינו ששעון החול אוזל. ב-1 ביולי התמנה שטאופנברג לראש מטה צבא המילואים . בתפקיד זה היה ניתן להביאו לקרבתו של היטלר. בתחילת יולי נערכו שתי ישיבות בהן נשא שטאופנברג פצצה בתיקו אולם נמנע ממנו להפעילה. ב20 ביולי הגיע שטאופנברג לישיבה ב-"מאורת הזאב" הקושרים קיבלו ממנו התרעה לתחילת הפעולה . בשעה 12:30 הפעיל שטאופנברג את הפצצה מתחת לשולחן הישיבות ויצא מאולם הישיבות. אחד הגנרלים המשתתפים רצה לפרוש מפה, התיק הפריע לו קצת והוא הזיז התיק ברגלו פנימה. במצב זה הפרידה רגל השולחן (מעץ אלון) בין התיק להיטלר. ב-12:40 התפוצצה הפצצה. היטלר נפגע בידו ובאוזנו ושרד, כמה קצינים נהרגו. שטאופנברג ראה ההתפוצצות מרחוק ומיהר לטוס לברלין. כשנחת והגיע למפקדתו הבין כי היטלר שרד. המורדים נתפסו ונאסרו, היו מאבקים בשטח מכוחות שניסו לבצע מהפכה אולם הימלר וכוחות הגסטפו השתלטו עליהם. המקום היחידי בו נעצרו כל אנשי הס.ס היה בפריז. לקראת חצות הלילה הובסו המורדים וראשי הקשר הוצאו להורג ביריה. גנרל מיור טרסקו כשהבין את קריסת המרד פוצץ רימון רסס על עצמו והתאבד. כשהתאושש היטלר מנסיון ההתנקשות "דאג" לנקמה איומה גם במשפחות הקושרים. מתוך 5000 שנעצרו הומתו כ-200. עברו עוד כ-10 חודשים עד שגרמניה הובסה, הוחרבה והפירר הנאתי אדולף היטלר התאבד בבונקר הפיקוד שלו בברלין. ועל זה נאמר: "כן יאבדו כל אויביך ה'" (שופטים פרק ה' פסוק ל"א)