66 שנה להסתלקותו • הרבי שהחליט ש"אמריקה אינה שונה"

    דוד גדנקן No Comments on 66 שנה להסתלקותו • הרבי שהחליט ש"אמריקה אינה שונה"
    13:43
    29.02.24
    הפוך על הפוך No Comments on הפרשן הצבאי: "היירוט בשמי חיפה – לא עליית מדרגה"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    בשרשרת אדמורי חב"ד (ליובאוויטש), האדמו"ר השישי בלט בכמה הנהגות ייחודיות, וברעיונות חסידיים שהיוו מהפכה אמונית, בעיקר מאז שנחלץ מציפורני הנאצים והגיע לארצות הברית. 10 דברים שרציתם לדעת על רבי יצחק יוסף שניאורסון המכונה הריי"צ.

    א. רבי יוסף יצחק נולד בי"ב תמוז תר"ם (1880) לאביו שלום דובער שניאורסון, שהיה האדמו"ר החמישי בשושלת רבותינו נשיאנו ולאימו הרבנית שטערנא שרה. כילד נשלח ללמוד תורה אצל רבי שמואל בצלאל שעפטיל. כשהיה לו שעות פני אחרי לימודיו היה מבקר בבית סבתו הרבנית רבקה שניאורסון שהרבתה ללמדו ולספר לו על חסידות מהי בעיקר באמצעות סיפורי חסידים. כשמלאו לו 11 שנים הורה לו אביו להתחיל להניח תפילין של רש"י בברכה. הילד היה מניח התפילין בצנעא בביתו וכשסיים היה יוצא לבית הכנסת לתפילת שחרית כרגיל.

    ב. בגיל חמש עשרה לקחו אביו האדמו"ר רבי שלוםן דובער לאוהל של סבו המהר"ש רבי שמואל שניאורסון (האדמו"ר הרביעי בשושלת חב"ד) ולאוהל של הסבא רבא שלו "הצמח צדק" (רבי מנחם מנדל שניאורסון) האדמו"ר השלישי בשושלת. לאחר שפקדו את קברי אבותיהם מינה האב את בנו למזכירו לעניני עסקנות ציבורית. היה זה שלב בהכנתו להנהגה כרבי של החסידים לעתיד.

    ג. כשהיה הרי"צ בן 17 נישא לרבנית נחמה דינה, ביתו של הרב אברהם שניאורסון ונינתו של הצמח צדק. לחתונה קדמה השאלה למי ינשא? היו כמה הצעות שידוכין. אביו הרש"ב ,העדיף את הבת מהמשפחה מעוטת האמצעים, נינת הצמח צדק. החלטת הוריו היה כמעשה רבקה ויצחק (בראשית פרק כ"ד) :"נקרא לנערה ונשאל את פיה". הוריו החליטו לשאול את בנם, רבי יוסף יצחק השיב "הרי באותה פרשה עצמה נאמר "ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי" וכך התקבלה ההחלטה. התנאים נחתמו בכ"ח סיון תרנ"ו. החתונה נערכה בעיירה ליובאוויטש בי"ג אלול, היה זה כמקובל אז ביום ששי פרשת "תצא". הרש"ב העניק לבנו כמה מתנות כמו שטריימל עליו הורה לו לברך שהחיינו. ברכת האדמו"ר לבנו היה "וחזקת והיית לאיש". המתנה העיקרית הייתה בסעודת שבע הברכות. הרש"ב הודיע על החלטתו לייסד את ישיבת"תומכי תמימים" בה ילמדו נגלה וחסידות. לאחר ששבו לביתם קיבל הרי"צ את המינוי להיות מנהל של הישיבה.

    ד. בעקבות הלשנה על כי תלמידי הישיבה משתמטים מהצבא בעזרת שוחד, נאסר הרי"צ. על מאסר זה כתב ביומנו "בלתי נעימה היתה לי ישיבה זו, אבל שום מורא לא הרגשתי. לפנות ערב נקראתי לבוא אל חדר פקידי הבולשת ושם אמרו לי "החקירה עוד לא נגמרה, אבל לפי שבעבודת החקירה ודרישה במשך היום לא נמצא עדיין חומר המעיד נגדך, על כן הנך חופשי ותוכל לילך לביתך ואם תדרש יקראו לך". לאחר 9 ימי מאסר חזר הרי"צ לביתו. לימים (תרס"ו) נאסר שוב כ"עירבון" על רצון השלטונות לתפוס כמה צעירים יהודים שהתנפלו על שוטרים. כאן המקום לציין כי הרי"צ בתקופת חייו ברוסיה "זכה" להיאסר 7 פעמים. חלק ממאסריו היו בגין הלשנות. המאסר האחרון בתחילת שנת תרפ"ד, היה בעיר רוסטוב שם נלחם בכל כוחו כנגד הקומוניסטים שפעלו לנתק היהודים מקיום מצוות התורה. כשנודע לחסידי חב"ד על התכנית לעצור את רבם, הוצע למשטרה החשאית כי הרבי יעזוב את רוסטוב ובכך ימנע מאסרו. הרי"צ עבר לעיר פטרבורג ושם הגביר את פעילותו למען הקהילה. הק.ג.ב (המשטרה החשאית) החליטה לשים קץ לפעילותו והוא נאסר (י"ד בסיון תרפ"ז). המטרה הייתה להוציאו להורג, בלחצים אדירים הומר העונש בהגליה לעיר קסטרמה. לפני יציאתו, בתחנת הרכבת אמר לחסידיו שבאו ללוותו ולהיפרד מרבם "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". לימים הרבי קרא ליום שיחרורו זה "אתחלתא דגאולה, פרטית וכללית".

    ה. כשנפטר אביו הרש"ב זצ"ל (ב' ניסן תר"פ), נקראה צוואתו כי יש למנות את בנו יחידו רבי יוסף יצחק למלא מקומו כמנהיגה של חסידות חב"ד וכמובן בנשיאות ישיבת "תומכי תמימים". הרש"ב ציווה כי יחזק ויבסס את הישיבה ויוסיף בהקמת חדרים, ישיבות ושיעורים בכל רחבי רוסיה, בהם ילמדו תורה וחסידות. הרש"ב השאיר לבנו מכתב אישי בו כתב לו "תדבר דא"ח לפני ידינו על יסודות נאמנים בדברי אבותינו הק' זצוקללה"ה. תשתדל להסביר הדברים לזולתך בטוב טעם ודעת". ביום בו נפטר הרש"ב, מינו החסידים את רבי יוסף יצחק לראשם. חשובי החסידות שלחו איגרות לחסידים באשר הם את צוואת הרש"ב. מכל קצווי רוסיה הגיעו אגרות מחסידי ליובאוויטש בבקשה מהרי"צ לקבל על עצמו להנהיגם כנשיא חסידות חב"ד. כשקם הרי"צ מהשבעה אחר אביו, בתפילת המנחה בשבת פרשת "צו" אמר מאמר כשעיקר נושאו היה "ראשית גויים עמלק" מאמר זה היה אות לחסידים כי הרי"צ קיבל על עצמו את נשיאות חב"ד.

    ו. בשנת אבלו אחרי אביו, הסתגר הרי"צ בחדר היחידות של הרש"ב והקדיש את כל יומו ללימוד. באותה שנה עבר תקופת חולי קשה מאד ולמרות הקושי פעל במרץ רב לחזק ולתמוך בחסידיו. בכתביו לצאן מרעיתו ביכה את מות אביו מחד ועודד וניחם את החסידים מאידך. הקושי העיקרי בפעילותו הייתה מלחמתם של הקומוניסטים כנגד היהודים, נסגרו מוסדות דת, נאסרה כל פעילות דתית ונערכו מאסרים רבים כנגד רבנים ומנהיגי העדה. גם הרי"צ, למרות שנת אבלותו, נלקח לחקירות קשות, באחת מהן איימו חוקריו עליו באקדח. למרות הלחץ של הקומוניסטים, מיד בתום שנת האבל החל הרבי לערוך פעילויות רבות, חיזק את חסידיו שהיו נכונים למסור נפשם על מילוי הוראות אדמו"רם. הרי"צ ריכז מאמציו בכל רחבי רוסיה לחזוק הזיקה היהודית דווקא בעת דיכוי.

    ז. בי"ב תמוז תרפ"ז, בעקבות השתדלות בעיקר של יו"ר "הצלב האדום הרוסי" הגברת פישקובה, התבשר הרבי מהשלטון הסובייטי בעיר קסטרמה, כי הוא משוחרר ויכול לעזוב את עיר "גלותו" הרי"צ נסע ללנינגרד וכשהבין כי הבולשת המקומית רוצה לאוסרו עבר לכפר מלחובקה, שם קיבל הרבי אישור לצאת ללטביה. אחרי שמיני עצרת ושמחת תורה (תרפ"ח) יצא והתיישב בבירת ריגה-לטביה. שם החל מיד בפעולה לייסוד ישיבת "תומכי תמימים-גוסטינא". למרות שראה בריגה מקום זמני לשהות, הרי"צ גר ופעל בה במשך שש שנים, עד שלהי תרצ"ג (1933). בחורף תרפ"ח, נסע הרי"צ לבקר את קהילות החסידים בוילנה (ירושלים דליטא), בוורשה בירת פולין ובאוטבוצק. הרבי התוועד בפומבי עם חסידיו וכן קיבלם ל"יחידות". בתקופת שהותו בריגה לא הפסיק ולו יום לדאוג לאחיו ברוסיה. בעזרת עזרה שקיבל מארגון הג'וינט הצליח לשלוח 28 קרונות רכבת מלאות במצות כשרות לחג הפסח (תרפ"ט), מבצע זה קיבל אישור השלטון הסובייטי.

    ח. בכ"ב תמוז תרפ"ט (1929) יצא הרי"צ מריגה למסע בארץ ישראל. יש המסבירים מסע זה ברצון הרבי לבקר במקומות הקדושים ביותר ליהדות, איכא דאמרי שהרבי רצה גם לבדוק אפשרות להשתקע בארץ הקודש. במסע רכבות דרך ברלין, וינה ואיטליה, הגיע הרבי לאוניה שבה הפליג לאלכסנדריה – מצרים, משם נסע ברכבת לארץ ישראל. בב' מנחם אב הגיע תחילה לירושלים. כאן נפגש עם הרבנים הראשיים, עם רבני העדה החרדית ועם ראשי הקהילה. המשיך בדרכו לצפון הארץ במטרה להשתטח על קברי צדיקים ולפגוש בקהילות של מירון, צפת וטבריה. משם נסע לעיר האבות חברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד (משפחת סלונים ועוד). שני ראשי קהילה הרב ישראל זיסל דבורץ והרב אליעזר דן סלונים, פעלו אצל מנהיגי העיר מוסלמים וקיבלו היתר לביקור הרבי במערת המכפלה. נכבדי הערבים הבינו את חשיבות המבקר וליוו את הרבי והדריכו אותו בסיורו מ"שער יעקב" ל"שער אברהם" שם ירדו שבע מדרגות ויצאו מהמערה. בחברון התוועד הרבי עם קהילת חב"ד שבעיר. כשחזר לירושלים נפגש עם שופט בית המשפט העליון מר גד פרומקין ואיתו נסע לביקורים במושבות החדשות שבארץ ישראל מקוה ישראל, תלאביב, פתח תקוה ובני ברק. בכל מקום קיבלו הרבי בכבוד רב ובחלק מפגישותיו עם המתישבים מסר מאמר (דרשה) מתורת חב"ד. בביקוריו אלה היו שזכו ל"יחידות "עם הרבי. כעבור שבועיים חזר הרי"צ לאירופה (פריז) ומשם יצא למסע ארוך של כשנה לארצות הברית.

    ט. המטרה העיקרית בביקור בארה"ב היתה לעורר את יהודי אמריקה לקיום מצוות וללמוד תורה .כמובן שהתאמץ במיוחד לגייס כספים למען יהודי רוסיה. הרי"צ נסע ממדינה למדינה ומעיר לעיר. את מסעו המתיש בארה"ב סיים הרבי בפגישה בבית הלבן עם נשיא ארה"ב הרברט הובר שם ניצל ההזדמנות להודות למנהיג האמריקאי על מתן חופש הדת ליהודי ארה"ב. תוך כדי ביקורו הקים סניפים של חב"ד וייסד אגודות נשים שומרות טהרת המשפחה. הרי"צ בדק אפשרות להתיישב בארה"ב ולאחר היסוסים החליט לשוב לריגה. הרבי לא חדל להפגש ולפעול למען צאן מרעיתו למרות בעיות רפואיות של איבוד תחושה ברגליו. בחודש אלול תרצ"ג עבר להתגורר בורשה וכעבור שנתיים עבר לעיירת נופש הסמוכה לבירת פולין בשם אוטבוצק. כשנכבשה פולין ע"י צבאות הנאצים מגרמניה, פעלו כמה מחסידי חב"ד בארה"ב ובפולין אצל קציני הביון הגרמני (האבווהר), בלחץ ובהשפעה של אישים בכירים בממשל האמריקאי. בפקודת מפקדם האדמירל וילהלם קנריס, חולץ הרי"צ יחד עם 20 מאנשיו דרך ברלין אל ריגה, מסע שנמשך שלושה ימים, משם לשטוקהולם –בירת שבדיה. הרבי המשיך ברכבת לעיר גטבורג ומשם באניה לארה"ב. בליל ט' באדר ב' ת"ש (1940) הגיע האדמו"ר יחד עם אימו ורעייתו לנמל ניו יורק. כשירד הרבי מהאניה קיבלו את פניו אלפי חסידים בברכת "שלום עליכם" ובברכת שהחיינו.

    י. תקצר היריעה מלפרט את כל יוזמותיו ופעולתיו של הרי"צ בארה"ב. עוד בהיותו במלון לאחר הגיעו החליט לפתוח למחרת היום ישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש" באמריקה. תוך זמן קצר נרכש הבנין ב-770 איסטרן פארקוואי שהפך (עד היום) למרכז הפעילות החב"דית. שלושה מרכזים יזם הרבי: מרכז ישיבות תומכי תמימים, מרכז לעניני חינוך ומחנה ישראל, שאת ניהולו הטיל על חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון. פעולה אדירה בניהוגו החלה בארה"ב, בקנדה וברחבי תבל לחיזוק היהדות. החובה לציין כי היה זה הרי"צ שהחל בתנועת השלוחים, בתחילה ברחבי ארה"ב ואח"כ, בעיקר בדירבונו של הרבי השביעי בשושלת, להתרחב לכל פינה בעולם. הרי"צ תיקן ללמוד את החת"ת בלימוד יומי (חומש עם רש"י, תהילים ותניא). היוזמה ליסוד כפר חב"ד בישראל גם היא יוזמה של הרי"צ.

    הריי"צ הנהיג המנהג המוקפד עד היום שבשבת בו מברכין החודש נוהגים החסידים לקרוא את כל ק"נ פרקי תהילים לפני תפילת השחרית. את אזרחותו האמריקאית קיבל (שלא כנהוג), בלשכתו – בביתו ע"י משלחת רמת דרג של ממשלת ארה"ב. הרבי לבש בגדי חג חסידיים, אמר דבר תורה לכולם על ההשגחה העליונה שהביאה אותו לארה"ב ולאחר שחתם על המסמכים והרים ידו להתחייבותו לחץ ידי המשלחת ויחד עם חתנו (הרבי זיע"א) ליווה המשלחת ביציאתם. עשר שנות פעילות למען העם והחסידים נקטעו עם הסתלקותו של הרי"צ בי' בשבט תש"י (שבת פרשת בא). למחרת התקיימה הלוויתו כשעשרות אלפי שלומי אמוני מלווים את ארונו לבית העלמין "מונטיפיורי" ברובע קווינס שבניו יורק. אוהל מיוחד הוקם, אליו מגיעים המונים ביום ההילולה ובמשך השנה. את אוהל חותנו נהג הרבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל לפקוד פעמים רבות ולהתפלל על צאן מרעיתו ועמו. ליד קבר הרי"צ נקבר גם הרבי זצ"ל ובני המשפחה הקרובים. חבל על דאבדין זכותו תגן עלינו .



    0 תגובות