- רדיו קול חי - https://www.93fm.co.il -

בחר בחיים: העוצמה היהודית של יוסי שטרית

בבית הכנסת "זכרון קדושים" בבת ים ציינו השבוע את ההילולה לבבא סאלי זצ"ל. בין סיפורי הניסים, האמונה והתקווה ניצב סיפורו של מקים בית הכנסת – יוסי שטרית, שאיבד את אישתו ושלושת ילדיו בפיגוע רצחני בקריית שמונה.

בין שלל בתי הכנסת בעיר בת ים ישנו בית כנסת קטן בשם "זכרון קדושים" אשר נמצא ברחוב נחום ניר 25 בבת ים. בית כנסת זה מיוחד ויוצא דופן, הסיבה לכך היא לא גודלו המרשים או כמות המתפללים המגיעה אליו. מה שיגרום לכם לתחושת עוצמה ותקווה היא דווקא העובדה שהוא הוקם על ידי יוסף שטרית לזכר אשתו ושלושת ילדיו אשר נרצחו בדם קר בידי מחבלים בטבח האכזרי שהתרחש בקריית שמונה. שטרית בחר בחיים והנציח את זכרם של משפחתו שנרצחו על קדושת הארץ.

אצל יוסף שטרית הזמן נעצר ב- 11 באפריל 1974 ביום הארור שבו חדרו מחבלים לביתו שבקריית שמונה ורצחו באכזריות את אשתו פאני בת 30 ואת שלשות ילדיו: יוכבד בת 12 במותה, אהרון בן 8 במותו ומוטי בן 5. יחד עם משפחתו היקרה נרצחו 18 אנשים, זה היה טבח של ממש. כנגד כל הסיכויים יוסף שטרית וביתו איריס הניצולה היחידה מהטבח בחרו בחיים.

האסון הנורא הזה אשר פקד את שטרית הרס לו את חייו שמיותר לספר כיצד אבא ביום אחד חוזר מעבודתו לביתו ורואה שהוא אבד את כל עולמו ברגע אחד. מאז הטבח האכזרי הוא נאלץ לעזוב את העיר ולמצוא מקום מגורים חדש, רחוק מהחברים, מהמשפחה ומהזיכרונות.

לאחר שנה מאז האסון הנורא, שטרית מצא את מקומו הראוי בעיר בת ים. בעיר זאת החליט להקים לזכר אשתו ושלושת ילדיו, בית כנסת לזיכרון.

כך שבשנת 1975 הוקם ברחוב נחום ניר 25 בבת ים בית כנסת "זכרון קדושים", שמאז ועד יום פוקד אותו יום יום. בזמן שיוסף שטרית חי בין החיים למתים, מה שנשאר לו הוא רק בית כנסת זה שמהוויה עבורו רגעים מיוחדים אשר מוקדשים לזיכרון משפחתו וללא ספק  גם מהווה ביטוי לכאבו ותמיכה מציבור המתפללים, שאותו הוא משרת בנאמנות כבר 41 שנים.

שטרית רואה את בית הכנסת לא רק כמקום למילוי חובות דתיות, אלא גם מהווה עבורו רגעים מיוחדים שמוקדשים לזכרון של משפחתו שאינם עוד. בית הכנסת "זכרון קדושים" הוא חלקה קטנה של אמונה ותקווה. לאלה אשר עלולים לשכוח את כוחן של התפילות שטרית יכול להגיד כי כל יום הוא מביט לכאב בעניים, ומבין שצריך להיצמד אל החיים, לא לוותר ולהראות לכולם שאנחנו יכולים להמשיך לאחוז בתקווה ולבחור בחיים. הוא זוכר יום יום את משפחתו אשר יצאו מבתיהם ולא שבו, הם הלכו ואינם עוד, יהי זכרם ברוך.