הרב הראשי הגרי"מ לאו סיפר בתוכניתו 'יחל ישראל' אשר שודרה בבוקר יום שישי האחרון ברדיו "קול חי" על זכרונותיו מגוש קטיף ומהשבת האחרונה, לציון עשר שנים לגירוש.

"ביקרתי במכון התורה והארץ בכפר דרום, הכתרתי רב בכפר דרום – הרב אברהם יעקב שרייבר, חנכתי מקווה, הייתי בתלמוד התורה בישוב עצמונה ובחנתי את התלמידים, הכרתי את כל רבני הגוש ורבים אחרים, ומתוך קירבה וזיקה עמוקה לרעיון של ההתיישבות בארץ ולאנשי גוש קטיף באופן אישי, ביקשתי פגישה אצל ראש הממשלה אריאל שרון, שהוא היה יוזם ומבצע רעיון ההתנתקות.

הפגישה נועדה ליום למחרת שבעה עשר בתמוז, שלושה שבועות לפני הפינוי, בתשע בבוקר, בלשכת ראש הממשלה בירושלים. הפגישה נמשכה שעה ועשר דקות.

בשיחה ישבנו ארבעה בחדר: ראש הממשלה שרון, מנכ"ל משרדו אילן כהן, ומזכיר הממשלה עו"ד ישראל מימון שרשם את כל השיחה.

אמרתי לראש הממשלה: 'אריק שרון, אתה זוכר שלפני חודשים אחדים ישבנו שנינו יחד לנחם את דוד חטואל ששכל את אשתו וארבע בנותיו בצומת 'כיסופים' שנורו מטווח אפס, ארבע ילדות קטנות, ואשה בהריון עם בן. שנינו ישבנו לנחם ודוד חטואל הזכיר לך שבהיותו בישוב קטיף עם אשתו טלי המנוחה הי"ד, אתה באת כשר הבינוי והשיכון לבקר בגוש שהיה יציר כפיך.

ראית אותה בהריון כשהם גרים בקרוואן עם שני חדרים. נתת הוראה לעוזריך להעביר אותם למבנה של ארבעה חדרים כי הילד השלישי בדרך. ודוד חטואל בשקט אמר לך בשקט: אריק, אתה בנית את הבית שלי. עכשיו אתה הורס לי אותו?

שרון התאפק ולא השיב ואמא של טלי חטואל דיברה אליו באותה שבעה, ואחותה, אריק ישב שעה ארוכה בניחום אבלים וספג את כל הביקורת. אני הזכרתי לו את זה כעבור כמה חודשים. ואמר לי שרון: מה אעשה, הממשלה והכנסת החליטו.

אמרתי לו: 'אריק, הדברים רשומים, יש לי אליך הצעה אחת. אני מבין שאתה לא יכול לחזור בך לגמרי מכל העניין. אבל אתה יודע מה? אני לא הייתי פוסק על כשרות של תרנגולת כרב, אם לא הייתי רואה את הבעיה, מה עם הריאה, הלב, כיס המרה, וכו'. אי אפשר לפסוק על תרנגולת של 3 ק"ג בלי לראות את הבעיה.

אתה אומר שהכנסת החליטה, אני שמעתי ותתקן אותי אם אני טועה, שרק 15% מחברי הכנסת ביקרו בימי חייהם בגוש קטיף. כלומר 85% לא ראו את החממות וכרי הדשא, לא את בתי הכנסת הנהדרים ובתי הספר הגדולים ולא ראו את אלפי האנשים השוקקים חיים שם. הצעתי לך: תדחה את הפינוי ותזמין אוטובוסים ממוזגים ליד הכנסת ותציע לפחות לכל הח"כים לראות על מה הצביעו. אולי ישנו את דעתם. כאן לא מדובר בתרנגולת, אלא בחבל ארץ שלם בארץ ישראל, עם אלפי בני אדם'.

שרון הרים את ראשי, שתי זרועותיו היו על השולחן והוא הקשיב בקשב רב, הרים את העיניים אלי ואמר: "אתה רוצה שאני אגרום למלחמת אחים? הרי אם אני דוחה את הפינוי יסתננו לגוש רבבות של תומכים בהתנחלות. אני מכיר אותם, אני הבאתי אותם לשם. אז יש לנו בעיה של שב"חים. עד שאני אדחה, יתווספו רבבות אם לא מאות אלפים של שוהים בלתי חוקיים. לכן, אני לא יכול לדחות'.