א. בלוח השנה העברי המקובל, זה המתחיל בחודש תשרי, חודש תמוז הוא החודש העשירי במניין. במניין החודשים שנהגו בישראל אחר יציאת מצרים, בו חודש ניסן הינו ראש חודשים, תמוז הינו החודש הרביעי במנין.

ב. חודש תמוז הינו "חודש חסר" או "חודש קצר" ומנין ימי החודש הוא עשרים ותשעה (29 ימים) בלבד. זהו לוח השנה בעברי שהנהיגו בתקופת האמוראים. ראש החודש, דהיינו א' תמוז יחול אך ורק בימים: ראשון, חמישי, או שישי. ראש חודש תמוז נחוג במשך יומיים – ל' סיון וא' תמוז.

ג. בחקר השפות העתיקות (קרוי אטימולוגיה) ישנן כמה גירסאות דומות למקור השם תמוז. בשפה השומרית העתיקה קיימות המילים "דמו-זיד" (DAMU-ZID) או בשנים מאוחרות יותר ובאותה שפה "דומו-זיד". השפה האכדית המאוחרת יותרת ואשר הושפעה מהשפה השומרית השם היה "דומוזי" (DUMUZI) וכך הפכה המילה באכדית לשם "תמוזי"(TAMUZI).

ד. המעניין הוא שם החודש בשפות שמיות הדומות לשפה העברית. בחלקים שונים של ארצות הים התיכון המילה הערבית לחודש הזה הינה "תמוז" כך גם בחלקים של תורכיה בשפה התורכית. נבהיר כי הכוונה לשם החודש השביעי המקביל לחודש יולי בלוח הגרגוריני. עולים מאתיופיה ממשפחות "ביתא ישראל" קוראים לחודש בשם "תמוס".

ה. היסטורית "תמוז" היה שם של חודש בלוח המסופוטמי. נסביר כי מסופוטמיה הינו אזור שבין נהר פרת ונהר החידקל, מזרח האזור הקרוי הסהר הפורה (עיראק דהיום), ולתושבי מסופוטמיה העמים האשורים והאכדים היה לוח שנה משלהם. חודש תמוז בלוח זה נקרא על שמו של אליל בשם תמוז מהמיתולוגיה המסופוטמית.

ו. האליל תמוז במיתולוגיה המסופוטמית מוזכר גם בתנ"ך. בספר יחזקאל (פרק ח' פסוק י"ד) נאמר "ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז. הנביא יחזקאל הכיר את צורת עבודת האלילים לתמוז שהייתה באמצעות התכת מתכת (ממנה נעשה הצלם) והעיניים היו נמסות, כאילו בוכות. הן רש"י והן המלבי"ם בפירושם על הפסוק ביחזקאל הסבירו כי מקור השם תמוז היא בשפה הארמית ופירושה חום והסקה. לכן לדעתם חודש הקיץ החם נקרא תמוז.

ז. קיימת שאלה בספרות ההלכתית, אם אכן השם תמוז מקורו בשם של אליל נוכרי,ובעבודה זרה, מדוע בברכת החודש מקדשים שם זה "יחדשהו הקב"ה עלינו וכו'" בהכרזת השם תמוז. חכמים אמרו כיוון שבחודש זה החל חורבן ירושלים ושריפת בית מקדשנו, דווקא בגלל זה יש להעיר עיני העם בהבנה שהחורבן הינו בגין עבודת אלילים בה חטאו חלק מבני עמנו .

ח. חודש תמוז נקרא בחלק מספרי חכמים "חודש הבכיות", לא רק בגלל המסופר בספר יחזקאל אלא בחודש תמוז החל המצור על ירושלים וחלים בו ימי בין המצרים עד ט' באב, צרות עם ישראל של הרס וחורבן מחד וגלות בהמשך הם שהביאו לקרוא לחוד תמוז, חודש הבכיות. יש שאמרו כי חודש תמוז הוא חלק מעונשם של ישראל על מעשה המרגלים, שהרי שליחות המרגלים החלה בר"ח תמוז והסתיימה בט' באב.

ט. מזלו של חודש תמוז הינו הסרטן, הרב שלמה זלמן כהנא ז"ל, נתן בספרו כמה הסברים לבחירת הסרטן כמזל החודש. "רמז שהתמוז האליל יהיה מעין סרטן בגוף הישראלי והוא היה הגורם העיקרי לחורבן". "אלה הרואים במזלות החודשים סימנים לנוף הארץ והסביב, מסבירים כי הסרטן רומז לבני האדם להיות זהירים בהליכתם בחודש זה כשהסרטן יוצא מהחולות לחפש מים ומסכן חיי אדם. גם הליכת הסרטן אחורנית , הינה סמל לחודש שאחאי חודש מתן תורה וכמובן שלא ניסוג אחור מקבלתה ומילוי מצוותיה.

י. חודש תמוז הינו חודש שלאורך כל ההיסטוריה של עמנו חלו בו אירועים ייחודיים. בג' תמוז העמיד יהושע בן נון את השמש והירח בעמק אילון ולא כבה אורם למשך 36 שעות כדי שיספיקו להשתלט על האויבים. שריפת ספרי הקודש ע"י המלך הצרפתי פיליפ בפריז, בהשפעת הכנסייה הנוצרית חל ביום ב' תמוז. המהר"ם מרוטנברג נכלא בבית האסורים ביום ה' תמוז. בג' תמוז החזיר הרבי מלובביץ' הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל את נשמתו לבוראו. בו' תמוז חילצו לוחמי צה"ל את חטופי אנטבה במבצע יונתן. בט"ז תמוז שנת תק"ג נפטר ר' חיים אבן עטר בעל ה"אור החיים". בי"ז תמוז יום בו הובקעה חומת העיר ירושלים בימי החורבן והינו יום צום ועוד ועוד.