מבקר המדינה: טור ביקורת שבועי • אריאל שרפר

    אריאל שרפר No Comments on מבקר המדינה: טור ביקורת שבועי • אריאל שרפר
    20:01
    28.03.24
    הקבינט No Comments on דרמה במשבר הגיוס | הקבינט בדיון סוער

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    מסע ומתן

    אף פעם לא הצלחתי להבין מדוע דברים שנראים פשוטים כל-כך לעשיה מתעכבים והדברים המורכבים שנראה שכמעט בלתי ניתן לבצע אותם יוצאים לפועל בקלות כבדרך נס- ומוכיחים לאדם הפשוט שאינו מעורב בעשיה- שלפעמים במקום לדבר או לכתוב- צריך פשוט לעשות מעשים- ולהניח בצד כל שיקול אחר שמעכב ומסבך.

    הבעיה הגדולה מתחילה בעובדה שאם יש משהו שאנחנו היהודים לא יודעים לעשות כמו שצריך- זה להניח דברים בצד. אפילו את הלחם ששמנו על תנורים שיצאנו ממצרים לא הספקנו להניח בצד מספיק זמן- ובגלל זה מאז בכל שנה מאז ועד היום  לאשכנזים אין מה לאכול במשך שבוע ימים בניסן. ואם לא נלך רחוק כל-כך עד מצרים או דבר מוחשי כמו לחם- אפילו דבר לא ממשי כמו כבוד או הערכה עצמית גבוהה- אין מצב שיהודי ישים בצד, ולכן אם הוא מנהל פגישות עם אחרים בנושא שקשור אליו אפשר לסמוך על זה שהאגו שלו יכנס לחדר ביחד אתו ולא יחכה בחוץ- ואפילו ישפיע מאד על איך שהפגישה תתנהל ובעיקר על תוצאותיה.

    אבל בזמנים קשים ומכריעים שדורשים החלטות מהירות- אין זמן להיסחב ולהסתבך עם מטען חורג, וצריך לבצע פעולות מידיות. כמו שנהג רכב פרטי שאדם קרוב ללבו היושב במושב הנוסע מתלונן על כאבים חזקים בחזה באמצע נסיעה-    הוא לא יחשוב בכלל על רמזור אדום או על כך שעד היום לא נרשמה לו נקודה שחורה אחת- ויטוס לבית החולים כאדם שנכווה ברותחין ברגליו ומחפש נהר- בידיעה שכל מה שחשוב כרגע זה הצלת החיים של האדם החשוב שלצדו.

    הצרה היא שאנחנו מבינים היטב מה צריך לעשות כשמדובר באדם יקר אחד- אך  הולכים לאיבוד בסבך האגו וצרות-העין כשמדובר במדינה שלימה.

    יש למדינה שלנו הרבה בעיות כלכליות, ואין לה תקציב

    יש הרבה שסעים וקרעים בחברה בה אנחנו חיים, ואין חייט שיתקן אותם בזול

    יש נבחרי ציבור שנבחרו בבחירות דמוקרטיות, ואין דרך מהירה להפוך אותם לממשלה

    יש ישראלים שאוהבים לסבך ואין פתרונות קסם

    אבל אולי מה שיש לנו הכי הרבה- וזה מרגיז- זה חוסר ידע.

    אנחנו חיים פה במדינה אחת- אבל מה באמת אנחנו יודעים אחד על השני?

    מעט מאד.

    אבל הכל משתנה בעיתות משבר או חלילה איום קיומי- ואז כולנו יחד באותו מסע.

    פתאום- אין מחיצות, אין דרישות וטענות- ואפילו אין ציניות( טוב, אולי רק קצת- כי בכל זאת להגיד יהודי ישראלי(עיין בטור הקודם) בלי ציניות, זה כמו להגיד איצקוביץ' בלי אור. רק המחשבה מפחידה אותי.

    והדוגמה הכי טובה לצערנו לכך שאנחנו יודעים מה אנחנו מסוגלים לעשות ומהר מאד- מגיעה ברגעים של אסונות נוראיים במקומות מרוחקים, ולא משנה שחלק גדול מהישראלים שחיים פה לא היו מעולם בנפאל וספק אם הוא יודע לזהות אותה על המפה- אבל ברגע שהאדמה רועדת רחוק- ההדף מגיע עד ישראל ואנחנו מוציאים את מיטב הכוחות בישראל לסיוע וחילוץ במהירות שקשה שלא לתהות למה אנחנו לא מצליחים לפתור כאן את כל הבעיות באותה הדרך.

    והתשובה? כי אנחנו לא יודעים מספיק מה אנחנו צריכים ורוצים- ומעדיפים לצאת למסע מסוכן במקומות רחוקים ונידחים- במקום לתת מעצמנו לעצמנו לא רק בזמן משבר ומועדים בלי שמחה, אלא כל הזמן וגם בחדרים צפופים עם אווירה טעונה- שבהם שלושת הדברים שמוציאים את האדם מן העולם ואולי במקרה הזה גם מהאולם משמשים בערבוביה ומונעים מאיתנו לראות איפה טעינו ומה עדיין לא עשינו.

    אז בין יציאה למסע-למתן תשומת לב לבעיות הבוערות שעשנן מסתיר לנו את התמונה השלימה שתגלה לנו פעם אחת ולתמיד מי אנחנו- צריך לשאוף למצוא את האיזון בין הצלחתנו להאיץ תהליכים בחו"ל לטובת הכלל- לשאיפתנו לקצר תורים, סחבת, ניירת ויאוש שלא מדעת בשל חוסר עונים במוקד- ולהבין שאמנם חשוב להביא את הלב היהודי לעולם הגדול, אבל גם לטפל בקשיי הנשימה של העם היהודי בשל האקלים חם המזג בארץ הקודש.

    ויש לי גם רעיון קטן איפה אפשר להתחיל: כשבאו אחי יוסף למצרים הם לא הציגו עצמם כשבטים, כמגזרים, וכחטיבות נפרדות שבאו לתמרונים משותפים עם הצבא המצרי. הם פשוט אמרו: כולנו בני איש –אחד נחנו. ובימים שבהם המפלגות דואגות כל אחת לאינטרסים שלה- כדי לזכור שכולנו כאן יחד בשביל כולם- ואם זו הדרך הטובה ביותר שבחרו אחי יוסף כדי לשכנע אותו שהם אינם מרגלים- אחדות ותמימות דעים- אולי גם אנחנו נצליח לשכנע אחד את השני שבאותה מהירות בה אנו פותרים משברים בעולם- ביכולתנו להצליח לפתור גם את הבעיות של הבית היהודי- ואין הכוונה למפלגה שזה שעשה אקזיט מוצלח עומד בראשה.

    רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל  ל- [email protected]



    0 תגובות