כשמתיישבים לכתוב טור, לא תמיד המילים זורמות ואם מדובר בטור דעה אישי אז לפעמים אפילו נושא אין. אבל הפעם זה זרם, אפילו זרם מאוד.
בא לי לשאול אחת ולתמיד את כל אותם חובשי הכיפות הסרוגות שלאחר שנות בצורת רבות בתפקידי מפתח זוכים גם הם לליטרת הכבוד המדומה ועושים שימוש דרקוני בכח שניתן להם – באופן זמני – האם זו היתה משאת נפשכם? האם זהו חלום חייכם? רק להגיע לעמדת השפעה ואז לנסות ולהחריב כל מה שאין רוחכם נוחה הימנו?
את הפגיעה בעולם התורה יזמתם רק כדי להראות לאח מיש עתיד שדם זה לא מים.
את הפגיעה במשפחות ברוכות הילדים אישרתם – בטיפשות גמורה – למרות הפגיעה האישית בקהל היעד שלכם מהציונות הדתית רק כדי להוכיח לביבי שאתם חלק מהאג'נדה הכלכלית שלו מתוך מחשבה שביום פקודה הוא יקח אתכם ברצינות דבר שלא נמצא בתוכניות אצל משפחת נתניהו המצומצמת.
את הפגיעה במעמדם של בני הישיבות אפשרתם רק כדי להוכיח לתושבי מדינת תל אביב שאתם כמותם והם כמותכם ועל הדרך סיפקתם את הדוגמא הטובה ביותר לדברי חז"ל: כי לא בחינם הלך זרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו.
והשבוע, לאחר שכבר היה נראה שנרגעתם משנאת התורה ולומדיה המקננת בתוככם כדיבוק, קם אחד מתוככם, שופט עליון, שכל כניסתו ל'היכל המשפט' לא היתה בגלל המחשבה שאולי יש כאן עילוי משפטי או בגלל קישוריו המיוחדים והנדירים, ממש לא, כניסתו היתה רק בגלל שהיו צריכים כיפת מחמד בין שופטי העליון והוא היחיד שהחונטה המשפטית העריכה שישתף פעולה עם האקטביזם השיפוטי הנהוג שם. העריכו וצדקו.
האיש מתעלה על עצמו ועל רבותיו ומצליח להפתיע את אחרוני הלמדנים בתעלוליו המשפטיים ובפלפולי סרק כאשר הנושא התורן הוא לא אחר מאשר פרוסת הלחם וכוס החלב של ילדים עניים או אם תרצו, חוק הבטחת הכנסה לאברכים, הזוכים לנחת זרועו של אותו סרוג שממשיך את הפגיעה בעמלי התורה רק בגלל אותה הקנאה שאיננה קנאת סופרים.
ויחסכו מעצמם אנשי הציונות הדתית את האמירות כאילו ורק ידי אנשי השררה שמתוכם הם אלו הפועלים כנגד הציבור החרדי ושאר הציבור שותף לכאבנו, עד לעצם היום הזה לא ראיתי ולו פעילות מחאה אחת של חובשי כיפות סרוגות כנגד "אנשי השררה" הסרוגים.
בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל יכול להיות ומוקדם להעריך כעת את אופן ההתנהלות של הנציגות החרדית בעתיד אבל תפילתנו היא שלא יהא חלקנו עמהם.