פרק ראשון

ובו יסופר על תנועה וותיקה ששמרה על כוחה

13:00

בערך בחצות, נפל לי האסימון והחלטתי שאסור לי לפספס את יום הבחירות בבית שמש.

אולי 'המודיע' שקראתי בבוקר החדיר לי את תחושת המלחמה על הבית שיוצאת מבית שמש, אולי סתם חוש היסטורי מפותח פעפע בי וקרא לי לא לפספס את החגיגה לדמוקרטיה. בין כך ובין כך יצאתי מאשדוד לכיוון בית שמש.

אחרי 45 דקות הגעתי ליעד: מטה אגודת ישראל ברחוב שפת אמת 28 בקריה החרדית. הרחוב השקט הפך לסואן והמוני, רכבים נסעו בו הלוך ושוב ומלאו את הכביש הדו סטרי עד להתפקע.

בחצר המטה, ששוכן באולם שמחות מעל לשטיבל כלשהוא, הוכנה סוכה מבוזרת כדבעי ושלושה פעילים נמרצים איישו אותה תוך שהם מוציאים כח אדם לאיוש קלפיות והסעות לקשישים. אחד מהפעילים מנהל את המגזר החרדי במוסד רפואי מהגדולים בארץ, אבל היום הוא חייל במלחמה שנכפתה על עירו.

טיפסתי למעלה. אולם עמוס פעילים נגלה לעיני ובראש האולם מנווט ביד רמה את הפעילות חנוך דרנגר יו"ר המטה. מרכז האולם הגדול ריק, והפעילים המפולחים לפי חסידויות וקהילות יושבים סביב שולחנות שמקיפות את האולם כולו.

לא ניתן לפספס מי הקהילה שפועלת במסירות למען הרשימה. גם במטה כח אדם הבאים מחוץ לעיר לא מצאתי רכזים מביתר, אלעד, מודיעין עילית ונתניה. מחצור, ערד, אשדוד וקרית גת דווקא כן.

עסקני העיר מסתובבים במטה וממריצים את העובדים. לא ניתן לפספס את המועמד השלישי ברשימת אגודת ישראל, זלמן ניימן, איש חסידות ויז'ניץ, שלא נח לרגע. מאור פניו ניבט למרחוק והסלולרי לא מש מאוזנו. כל בעיה נפתרת וכל נצרכת – מתוקתקת.

בהמשך היום בשיחה שקיימנו עמו שמענו קצת על הנעשה בעיר. למרות סירובו האלגנטי, התעקשנו למשוך אותו בלשון ולשוחח על הפיצול במחנה האגודאי. שמענו קצת על ה"קול קורא" עם חתימותיהם של רוב חברי מועצת גדולי התורה שחתמו למען אגודת ישראל ("הם לא ידעו על כך עד שהם ראו את זה בהמודיע"), על העזרה שהוא מעניק לציבור ("כל בקשה שלי לארנרייך ודירנפלד מיושמת מיד, אם צריך גם ליצמן מעורב") ועל עוד כמה דברים שנשארו באוף דה רקורד.

מאוחר יותר ראינו כמה יציבה היא הפוליטיקה. יהושע פולק, לשעבר מס' 2 בשלומי אמונים, בא לביקור. עד לפני חצי שנה הוא לא היה חולם על הצעד, אבל מאז סולק משורות שלומי אמונים – הוא עצמאי. פולק מסתובב באולם, מחלק ציונים והערכות, שבכולם הוא קלע בול.

לא רק פולק. גם חיים אפשטיין ביקר במטה מלווה בעוזרו דוד ויינר. ויינר היה נציג שלומי אמונים בעירייה עד שהודח בבחירות האחרונות בפריימריז הלא ברור שנעשה. ויינר עבר צד, עבד קשה בשביל אגודת ישראל וגם תוגמל במשרה.

בתחילת היום עוד ספרו לי באגודת ישראל על הקולות החדשים שיגיעו. קהילת ברסלב בחפציבה, פלג של מצביעי 'טוב' ועוד. אבל בלילה מאוחר כשהתברר שהייתה ירידה קלה במספר הקולות המסר השתנה: "ניסינו וגם הצלחנו לשמר את הקיים", אמר לנו אברימי גרינברג, פעיל בכיר במטה, בלהט רב. אז זהו, זה בכלל לא מדויק. "שמרנו על העוגה וזו הייתה מטרתינו" אמרו ארנרייך ודירנפלד, חברי המועצה הנבחרים של התנועה, לבצלאל קאהן במשדר המרכזי של קול חי.

ואני נזכרתי באמירה של נפוליאון על מי שלא רוצה להיות להיות גנרל – גם חייל פשוט לא יצליח להיות. אולי אם השאיפות היו יותר גבוהות, הניצחון היה מתוק יותר.

פרק שני

ובו יסופר על עיר מנומנמת שגם עם דלי מים בקושי מתעוררת

15:00

פקידי משרד האוצר הכינו את הסנדביצ'ים במטה אגודת ישראל, אחרת אין סיבה לכמות הטונה שהורעפה על הלחמניה. הסברתי לעצמי שאני בדיאטה ונסעתי לרמה ב' לבקר ידיד נעורים.

מתברר שלא רק את יום העצמאות זוכרים הקנאים יותר טוב מכולם אלא גם את יום הבחירות. שלטי "לא לא לא" צבעונים ומרהיבים החליפו את הפוליגלים של "אסור להשתתף". הוי אומר: כל בית שמש חיה את הבחירות, כל קהילה בדרכה היא.

אצל בני, ששימש גם כאיש המידע של מיקומי קלפי ומקומות הצבעה באגודת ישראל, זכיתי לכיבוד טעים וסקירה מקיפה על עיר השמש שהוחשכה. יחד יצאנו לסיבוב בעיר לראות מי נגד מי.

ראיתי קלפיות מבוצרות עם שוטרים וחיילים בנשק ארוך, ראיתי בעיני רוחי מאורע של שחרור מחבלים, אבל לא. בסך הכל – החרדים מצביעים, והתעצבנתי.
ראיתי פעילים ופעילות דתיים לאומיים שעומדים על המדרכות ובקול ניחר (לא נתקלתי בחרדי צרוד) זועקים אלי כהן!, והתפעלתי.
ראיתי אנשים שלבושים כחרדיים ומחלקים באיזורים פחות חרדיים פלאיירים של טוב ושל אלי כהן, והתביישתי.
ראיתי קנאים מתחמקים לקלפי נכים, וחייכתי.

בתור אחד שנהירים לו שבילי בית שמש כשבילי נהרדעא גיליתי לראשונה את מרחביה העצומים של העיר. את שכונת חפציבה שהוצמדו לה הפרויקט של אברהם סלונים, בית ומנוחה, רמה ב, יפה נוף, קרית בעלזא, הקריה החרדית, ועולה על כולנה רמה א'. הבנתי לראשונה כמה בית שמש היא עיר עתיד פוטנציאלית למגזר.

"אנחנו קיימים יען אנחנו קיימים" משפט של ח"כ רביץ ז"ל שנכנס לפנתיאון. בבית שמש הבנתי עד כמה זה נכון.

פרק שלישי

ובו יסופר על כח צעיר שהפך להצלחת היום

18:30

איש לא חשב שיש תחליף לסגנון העבודה של שלומי אמונים, אבל הם טורחים להזכיר לנו את זה כל פעם מחדש כשהם יוצאים לפעילות.

במבנה מיושן של ישיבה ע"ה ברחוב בן עזאי התמקמו הגייסות של "כח". איש לא נעדר, מצב חירום הוכרז וכולם נקראו אל הדגל.

ביקרתי שם בשעת ערב, כשהאפלולית כבר משלה בכיפה. זר לא יבין זאת, אבל המקום היה נראה כאילו פתחו את המטה לפני רבע שעה והפעילים קמו משנ"צ ארוכה.

ליווה אותנו בשוטטות על פני חדרים על חדרים, שהכניסה להם מותרת לבעלי תגים בלבד, דודי כץ, מאנשי הארגון הבולטים של שלומי אמונים. כץ, שהדריך אותנו בסיבוב הארוך הציג את הפעילות המקיפה שנעשית שם עם הפילוח המדויק של קהילות עד לרמת הקשקש של הראש. היה יפה לראות את חדר חסידי חב"ד שנשלפו על ידי אנשי פרוש מרשימתו של בלעיש ועברו לכח. כל נציגי חב"ד המונציפאליים באו להרים טלפונים ולדאוג להבאת כל המצביעים לקלפי.

ראינו שם פעילים מכל הארץ רכונים ועובדים ללא הפוגה. ראש עיריית אלעד רץ במסדרונות ושאג הוראות, בזמן שאחיו משה, מנכ"ל המבשר, הציג לנו את מערכת המעקב הכפולה אחרי ההצבעות. "משקיף בקלפי ממלא דפי אלף אחרי כל מצביע ומצביע. מלבד זאת הוא מכניס את קוד המצביע לתוך הסלולרי (הלא כשר) והמידע מגיע ישירות למחשבי המטה ומסומן על מסך פלזמה גדול. ברגע שמשקיף לא עדכן במשך 5 דקות הקלפי שלו נצבעת בצהוב, אם לא יעדכן 10 דקות הקחפי שלו נצבעת באדום והוא מקבל טלפון שמברר מה קורה כאן. אם הוא אומר שיש שקט בקלפי אנו מתחילים בטלפונים לכל אלו שרשומים כמצביעים בקלפי ולא הגיעו" דברי המנכ"ל.

במסדרונות אנו פוגשים את חבר מועצת העיר ב"ב שלמה קוסטליץ, שניאור רוזן הדובר של מאיר פרוש ואת חיים קליגר שהיה אמון על הקמפיין ואף העלה את רשמיו בבמה המכובדת שלנו. במסדרון גם פגשנו בכיר בחסידות ביאלה שישיב כל היום במטה אגודת ישראל ועשה טלפונים אבל לא יכל שלא לקפוץ למטה כח ולהראות נוכחות.

בחדר האחרון ישבו להם יוסי דייטש, מאיר רובינשטיין ושאר הבכירים בתנועה. רובינשטיין היה נסער ודיבר בקול רם על כישלון אפשרי של אובטבול. דייטש סירב להתנבא אבל מצב הרוח בחדר היה על נדנדנה. כולם הבינו שכח הולכת להפתיע ובגדול, וכולם חששו מכישלון של אבוטבול. דייטש אמר לנו "לא הייתי רוצה להתחלף עם החכ"ים החרדיים מחר במקרה של כישלון".

בחוץ שאלתי את אחד הבכירים: מה תעשו אם אבוטבול יפסיד וכולם יזקרו את האצבע המאשימה כלפיכם וכלפי הזיופים שנתפסתם בהם. התשובה שלו הייתה כנה: אנחנו עובדים כמו נמלים להגדיל את מספר הקולות, גייסנו קנאים, קהילות חדשות ומיקסמנו את כמות ההצבעות בבלוק שלנו, כדי שנוכל להצהיר שזו הייתה האשמת שוא.

מאוחר בלילה אמר את המילים הללו במדויק, אברהם יוסטמן, מנהל מטה יום הבחירות. הוא אמר את זה בשידור באולפן של קול חי אבל איך שהיה נראה צוות הפאנל חייך עד צחק למשמע האמירה. העיקר שנצחו.

פרק רביעי

ובו יסופר על אנשים ברמה שחזרו לקהילה

20:00

רמה א' היא כוס השמפניה של בית שמש. מי שנוסע בקריה, מתהלך ברמה ב' ורואה בעיני רוחו איך תיראה עוד שנתיים שכונת חפציבה, מגיע לרמה א' ונושם אוויר פסגות. הכל מצוחצח, רחב ונקי.

כנראה שלא בלי קשר אלי כהן קיבל בבחירות האחרונות כ-2000 קולות ברמה א. וזה לא היה רק מהדתיים לאומיים. בעל מאה הוא גם בעל דעה.

לכן, היה מרגש לרדת לקומה התחתונה של בית הכנסת ברחוב נחל אוריה (שמעתם על כזה נחל?) 19 ולראות עשרות פעילים, במטה המרכזי של דגל התורה – חן, עם אש בעיניים, עובדים כמו דבורים בכוורת סביב הרשימות. בשונה משאר המטות שביקרנו, בדגל התורה עוד עבדו בשיטה הישנה של סימון מצביעים על הקירות. אי אפשר היה להשתחרר מהלהט שליווה אותם, מהביטחון הפנימי בצדקת דרכם וגם.. מהלחץ שאפף את האולם.

ברחוב בחוץ, סגן ראש עיריית בני ברק מנחם שפירא מדבר עם פעילים. לידו משה מונטג נראה מעט לחוץ. הפעם הראשונה שהחיוך עד הזחיחות שמאפיינת אותו נעלמת.

העבודה הקשה והאמיתית של הפעילים של דגל היא לרוקן ולסיים עם הבושה שנקראת טוב. חלק מהקולות מווסתים אל רשימתו של מאיר בלעיש, חלק מועברים לח"ן בעבודה מאומצת.

בעשר בלילה הימר מונטג על הניצחון של אבוטבול. ב-2 לפנות בוקר הוא התבשר שרשימת חן גדלה בכמה מאות קולות חדשים.

פרק חמישי

ובו מתחיל שחר חדש לבית שמש

22:00

הלחץ ברחובות נרגע. המתח שאפיין את העיר כל היום מתחיל להתפוגג. לפני שעה רכב שצפר בפקק קיבל קנס של 250 ש"ח משוטרים וחיילים עם עצבים נמוכים, כעת העיר חוזרת לשגרה.

התמקמנו באולפן קול חי שבמתחם "ישועת דוד" ברמה א' ועקבנו כמו כולם אחרי הסחור סחור של התוצאות.

ברגעים שהתוצאות מהקלפיות זרמו והמטוטלת התנועעה בכל הכח נזכרתי באחדות הגדולה שהורעפה היום בבית שמש. בביקור של זייברט בדגל התורה, של מונטג באגודת ישראל, של גפני בש"ס והחזרי הביקורים שנעשו.

ברגעים שאריה ארליך היכה על חטא בשם כולנו ושאל את מנהל הקמפיין של אלי כהן "איפה אנחנו החרדים נכשלנו" נזכרתי בטלפון שעשה אחד ממטה המיחשוב של אגודת ישראל לישעיה ברנד, איש המספרים של כח כדי להחליף מידע ולפלח נתונים.

כי האחדות שהגיעה אל בית שמש  אם כי באיחור, מחייבת את כולנו. הניצחון שהושג בידי עמל מזכיר לכולנו שחרף כל חילוקי הדעות הפנימיים אנחנו קהילה אחת שביחד מנצחת. לא נכשלנו, לא טעינו, קמנו ונתעודד.

ברגע שהובן שאבוטבול ימשיך לשבת על כסאו, הוציא מאן דהו בקבוק יין יבש של רמת הגולן והניח על שלחן הדיונים של קול חי. לחיים.