השבוע, יומן כואב על מצב חניות הנכים בישראל ולא, לא מדובר על חניות נכים שנהגים חסרי לב חונים בהם ללא תו, מדובר על חניות נכים שמאכלסות נהגים בעלי תו נכה, אבל לא תמיד החניה מוצדקת | קריאה חובה

השבוע כולנו שמענו על משבר ההסעות בבני ברק אבל בכל הנוגע לחינוך המיוחד, זהו רק קצה הקרחון: הכירו את הילדים שמושארים ללא השגחה בצומת דרכים, הילדים שמתחילים את הדרך עוד טרם השחר עולה, המאבק לזכותם הבסיסית וגם, הילדים שבכלל נשארו בבית

בעלת הטור הקבוע, "היומן שלה", אסתר קרמר, מגוללת את מסעה לוועדת החינוך שהתקיימה השבוע בה ניטלה ממנה זכות הדיבור – זכות שביקשה בכדי להשמיע את קולם של הילדים ששנת הלימודים בשבילם מתחילה בבית

אין דבר מתסכל יותר מלהגיע הביתה אחרי יום עבודה מתיש, השעה חמש בערב, ואני למטה בלי יכולת לעלות הביתה. הילדים מורידים לי ארוחת צהרים • הדברים שמובנים כל כך מאליהם לא תמיד טרוויאלים • ומה עושים שבוע בלי מעלית כשגרים בקומה שישית? בערבון מוגבל

אף אחד לא בוחר את חייו, אבל אני בטוחה שאם היו נותנים לי לבחור, בדיוק את זה הייתי בוחרת • למרות שלפעמים יש ימים קשים, יום של מעלית מקולקלת, יום של חולשה מתסכלת • כל אחד והמזוודות שהוא סוחב ואיך במחנה של הבנות מלמד את אסתר על החיים?

בבית, אחר הצהרים, היא שאלה אם גם למסיבה אני אגיע, ואם אני אגיע עם מקל, ואולי לא כדאי בכלל, כי חברות שלה צוחקות עליה • מדוע הבת של אסתר היתה עצובה? מה מדאיג אותה? ואיזו תפילה מיוחדת מוסיפה אסתר לפני המסיבות של סוף שנה? • רגישות או נגישות

היומן שלה: אסתר קרמר שוטחת את מחשבותיה וניסיונותיה על טופסולוגיה, בירוקרטיה ומה שביניהם

זהו סיפורה של אשה שהחליטה לתרום את ידיעותיה בתחומים שונים עבור סביבתה ואנשים הזקוקים למידע זה • מעורר השראה