בפרשה שנקרא השבוע מסופר על מכת ארבה, שהיא אחת מהמכות הקשות שנחתו על המצרים. לרבים מאיתנו, במיוחד לקוראים ברחבי העולם, המכה אינה נראית כה קשה, בכל העולם מכירים את החגבים המקפצים בגינה ומלבד לאכול קצת צמחים לא מזיקים במיוחד. אך למעשה, למי שחי באזורים חמים ויבשים ופרנסתו מבוססת על חקלאות – זוהי מכה קשה ביותר, במיוחד לפני שפותחה ההדברה המודרנית.

לדברי הרב ד"ר נתן סליפקין מנהל מוזיאון הטבע התנ"כי הסמוך לבית שמש: "כאשר מתקיימים שינוי סביבה מסוימים, נגרמת רבייה מאסיבית באוכלוסיות חגבים. כתוצאה מכך, נוצרים נחילי ארבה גדולים. החגבים החיים בנחיל כזה הופכים להיות בהירים יותר ומעופפים כדי לחפש מקורות מזון זמינים. הנחילים האדירים מכסים שטחים של אלפי קמ"ר ובהם מיליוני חגבים".

כמובן שכמות זו של חגבים עלולה להיות הרסנית. בשנת 1875 הייתה התקפת ארבה בנברסקה שבארה"ב בשטח ענק ובכמות גדולה שהסתכמה לחגבים במשקל של 27 מיליון טון! קשה לאמוד את הנזק הנגרם מהתקפה שכזו שבה לא רק שכל היבול מחוסל, אלא אפילו הצמר נאכל מגוף הכבשים והבד מבגדי בני האדם.

הרב נתן סליפקין

כמובן שבמקרים כאלו, בסופו של דבר, בני אדם רבים מתים מרעב, משום שכל תוצרתם החקלאית נהרסת. וכך, כאשר כל הגידולים מחוסלים ובני האדם נותרים ללא פרנסה, הדבר היחיד שנותר לאכול, ובכמויות גדולות, הוא הארבה. החגבים מזינים מאוד, עשירים בחלבונים ונחשבים כאחד ממיני מזונות העתיד שישביעו את המוני בני האדם שעל כדור הארץ.

מיותר אם כן לצייין, שהארבה המדברי עליו אנחנו מדברים היה מוכר בהרבה מקהילות המזרח כבעל חיים כשר, ויש הטוענים שאף טעים, ובהחלט עונה על סימני הכשרות שבתורה: "כל הַהֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע אֲשֶׁר־לֹא לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל־הָאָרֶץ" (ויקרא פרק יא פסוק כא). לארבה המדבר ארבע רגליים, כרעיים לנתר, והוא גם עומד בקריטריונים התלמודיים אם בשכנפיו חופות את רוב גופו, אם בסימנים אחרים.

מכאן נוכל להבין את מנהג הקהילות בהן נהוג לאכול את שרץ העוף המכונה בתורה: ארבה, גיב, גזם, חגב, חנמל, חסיל, חרגל, ילק, סלעם, וצלצל. נוכל גם להבין מדוע קהילות רבות אחרות לא שמרו את המסורת לאכול אותו. בקהילות המזרח וחצי האי ערב סבלו ממכות להקות הארבה מהרעב הקטלני ומהסבל הנורא. קהילות אשכנז והמערב הכירו את החגב אבל לא סבלו מהתלהקותו ולכן לא "התדרדרו" עד כדי לאכול אותו.

בכל מקרה, אם מסורת אבותיכם היא שאפשר לאכול את הארבה, תוכלו לבוא לחנות המוזיאון ולקנות נשנושי חגבים מסוגים שונים. אבל גם אם לא מתחשק לכם או אינכם נוהגים לפאר בפריט המזון הבריא הזה את שולחן השבת שלכם, בטוח תיהנו מסיור במוזיאון הטבע התנכ"י.