בכי המלאכים מוזכר בתנ"ך פעמיים בחורבן בית המקדש "מלאכי מר יבכיון" והאבקות יעקב עם המלאך "ויבך ויתחנן לו". על חורבן בית המקדש מובן מדוע המלאכים בכו אך על המלאך שנלחם עם יעקב לא מובן על מה היה המלחמה עד כדי בכי בהפסד ?

האבקות המלאך ביעקב היא מלחמה שמלווה את עם ישראל בכל תחנות הזמן ולאורך כל הדורות, מהותה של המלחמה היא כי המלאך מעוניין לקחת תחת חסותו את פשוטי העם בישראל, שרו של עשו 'ויתר' על המלחמה בצדיקים שמדרגתם נעלית יותר, ולא ויתר על פשוטי העם, שאולי אי אלו מהם הוא אכן יצליח להכשיל מבחינה רוחנית ולקחתם תחת חסותו.

מסיבה זו מבאר המהר"ל יעקב אבינו חזר בכדי לקחת 'פכים קטנים' המרמזים על האנשים הקטנים שבישראל.

יעקב אבינו נלחם ולא ויתר על אף אחד משום שכל אדם שבשם ישראל יכונה יש בו נשמת ישראל חלק משם הויה של הקב"ה שדרכו מתגלה אור ה' יתברך בעולם בדרך המיוחדת רק לו.

'מעשה אבות סימן לבנים' כשם שיעקב אבינו נלחם במלאך כך משה רבינו נלחם במלאכי מרום בהורידו את עשרת הדברות ותורת ה' לעולם הזה.

הקב"ה אמר למשה "אחוז בכסא כבודי וענה להם תשובה" כלומר תענה להם מתוך אחיזתך בכסא הכבוד, כי משום שנשמות ישראל חוצבו ולוקחו מתחת כסא הכבוד על כן יש לכל אחד מנשמת ישראל מקום מיוחד בכסא הכבוד מה שאין כן למלאכים.(בעל המאור בהקדמה)

זו היא מהותה של אהבת ישראל האמיתית, ההבנה כי כל אחד מעם ישראל הוא חלק אלוה ממעל, ובלעדיו המרקם היהודי חסר לא רק כסתם חלק הדומה לחברו, אלא כחלק מיוחד בפני עצמו וכי רק הוא משלים חלק מהותי בקיומו מכבוד ה' בעולם, היא אהבת ישראל האמיתית.

זו היא גם מהות ושורש הרעיון של 'גדלות האדם', כל יחיד מישראל חשוב עד למאד איננו רק מחשבה כלפי המחויבות לזולת אלא גם המחויבות או יותר נכון הזכות כלפי האדם לעצמו.

אם אדם יודע כי יש אור מיוחד בעולם שיכול להתגלות רק דרך העוצמה המיוחדת רק לו וכי יש כבוד ה' שיכול להתגלות בעולם רק דרכו, הרי שהחשיבות הרוחנית מוצאת לה יותר מקום בחייו, במעשיו, ובשיח הפנימי של האדם עם עצמו.

שבת שלום ומבורך!