התורה מתארת את צורת ההתנהלות של עשו במכירת הבכורה כהתנהגות בלתי הולמת "ויאכל וישת ויקם וילך עשו את הבכורה", מדוע לזלזול וחוסר הערכה של עשו זוכה להתייחסות התורה באופן כה מודגש?

"אפיקורס היכי דמי האומר מאי אהני לן רבנן" (סנהדרין צו) ההגדרה הכי שלילית ביהדות היא אפיקורוס, והגמרא מגדירה בהגדרה הזאת גם אדם שמאמין בהשגחה פרטית ושומר תורה ומצוות אלא שהוא מזלזל בערך לימוד תרה ואומר "מאי אהני לן רבנן"

הגמרא לא אומרת זאת על עבירת ביטול תורה ועל מי שלא לומר תורה אלא על המזלזל בערך לימוד התורה, כלומר גם אם אותו אדם לומר תורה אבל אין לו ערך ללימוד התורה הרי שהוא אפיקורס.

ביהדות המשקל והמשמעות של הדברים והמעשים נקבעים לפי הכבוד וההערכה שהאדם רוכש אל מעשיו, אם לפי מעשיו של האדם הוא רוכש בזות וקלות למושג, לערך או מעשה טוב שהוא עושה הרי שגם אם המעשה נעשה בשלמות הערך אבד את המשמעות של עצם המעשה.

בסוף ימיו של דוד המלך נאמר כי בגדיו אבדו את תפקידים ומשמעותם "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" ופרשו חז"ל שהבגדים לא חממו אותו את דוד המלך בגלל שהוא ביזה אותם, "כל המבזה בגדים אינו נהנה מהן, לפי שקרע את כנף מעיל שאול".

מי שדרגתו הרוחנית כה גבוהה ונעלית כדוד המלך, הרי שגם האלמנטים הגשמיים בחייו מתנהלים לפי ערכים וכללים רוחניים, וכי אם הוא זלזל בהם הרי שהם אבדו את משמעותם ותפקידם בשבילו.

לפי האמור מפרש ה"חפץ חיים" את הסיבה מדוע רשב"י ותלמידיו ש'לא היו מפסיקין מתורתן לאומנתן אין מפסיקין לתפילה אבל אנו שמפסיקין מתורתנו לאומנתו מפסיקין מתורה לתפילה', באם מצוות לימוד התורה היא אותה מצוות לימוד תורה כפי שאנו לומדים מה שונה רשב"י מאנשים אחרים הלא המצווה היא אותה מצווה?

אלא מבאר החפץ חיים, לימוד התורה של רשב"י ותלמידיו הוא איננו אותו לימוד תורה שלחנו, מי שמפסיק באמצע הלימוד הרי שחסר בכבוד התורה, מי שמפסיק מלימוד תורה ממעיט בערכה ולכן לימוד התורה שלנו מופחת ואיננו דוחה תפילה.

הכבוד וההערכה או הביזיון והזלזול כה משמעותיים למעשה המצווה מהסיבה הפשוטה, ברוחניות קביעת מציאות הדבר נקבע לפי היחס שהאדם רוכש אל המצווה, ולכן גם אם האדם יעשה את המצווה בשלמותה הטכנית, המצווה הזאת אבדה משמעות מכיון שהאדם לא רכש לה את הכבוד הראוי לה, או הוריד מהערך שלה בגלל קורטוב ציניות.

"ויבז עשו את הבכורה" מבאר רש"י "העיד הכתוב על רשעו, שביזה עבודתו של מקום". הביזיון של עשו לבכורה ולעבודת המקום הוציא ממנו את הבכורה מהסיבה הברורה, אם אינך רוכש כבוד לבכורה אין לה מה לעשות אצלך, ביהדות הכבוד וההערכה הם הם הגורמים לקנין ובעלות על הערכים והמצוות, כשם שיש מערכת קניינים על בעלות חפצים חומריים וגשמיים.

אם חשקה נפשו של האדם להגביר חיילים לתורה ולהוסיף זמן בלימוד התורה, הרי שקודם כל שומה עליו להתחזק בלימוד תורה שכבר לומד בו שיהפך ללימוד תורה 'איכותי' כזה שהלומד רוכש כבוד לתורת ה' ואיננו מפסיק באמצע הלימוד.

במילים אחרות אם אנחנו לא יכולים ללמוד ברציפות כרשב"י ותלמידיו, 'לא להפסיק מתורתנו לאומנותו' הרי שלפחות מה שאנחנו כן לומדים לא נפסיק ל'דברים בטלים'.