ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה.

רבינו האור החיים הקדוש שואל, א. למה אמר 'ויהיו' שזה לשון צער? ב. למה חזר ואמר 'שני חיי שרה', הרי כבר אמר ויהיו חיי שרה?

ומבאר רבינו הקדוש שלפי המבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, שכאשר אברהם אבינו לקח את יצחק אבינו להר המוריה לעלות אותו לעולה כציויו של ה' יתברך. באו ואמרו לשרה אמנו שאברהם אבינו הלך לשחוט את יצחק וכמעט שלא נשחט, והיא מיד כששמעה כך פרחה נשמתה. משמע מכאן שאם לא היתה אותה בשורה רעה, שרה אמנו היתה נשארת בחיים והיתה חייה עוד כמה שנים. והנה כאשר נפטר צדיק לפני זמנו, מכל מיני סיבות כגון לכפרה על הדור וכיוצא בזה. כשהוא עולה לשמים הוא תובע מהקדוש ברוך הוא שישלם לו על השנים שהוא היה אמור לחיות בעולם הזה אבל בעצם הוא לא חי בהם כי הוא נפטר, וטענתו שיתן לו ה' שכר כאילו הוא עשה באותם שנים מצוות ומעשים טובים. כי הוא אומר כך, אם הייתי חי הייתי ממשיך לעבדך באמת, אז מגיע לי שכר. והקדוש ברוך הוא היודע תעלומות וצופה עתידות וקורא הדורות מראש, מקבל את הטענה הזו ומשלם שכר טוב לאותו צדיק על השנים שהוא היה אמור לחיות אפילו שבפועל הוא לא חי, כאילו פעל כאן בעולם הזה מצוות ומעשים טובים.

ולפי זה מבאר רבינו הקדוש שלכן כתב הפסוק 'ויהיו חיי שרה' כלומר היתה כאן התהוות חדשה של חיים, כי שרה אמנו היתה אמורה לחיות עוד כמה שנים, ורק מסיבת בשורת העקידה היא מתה טרם זמנה הקצוב לה.

ובזה מתורצת גם השאלה השניה למה כתוב שוב בסוף הפסוק 'שני חיי שרה', כי את השנים שהיא מתה בהם ולא יכלה לעשות מצוות ומעשים טובים, הקדוש ברוך הוא מחשיב לה כאילו היא חייה בהם ועשתה מצוות ומעשים טובים.

וזה לשון קודשו: יכווין להודיע משפט החסד אשר ישפוט הקדוש ברוך הוא לידידיו. כי כל צדיק שלא השלים ימיו לסיבה ידועה, לא יגרע ה' מצדיק מה שהיה מרויח אילו חי שניו שלמים, וישלים לו שכרו על השנים שלא פעל בהם דבר, כי יאמר אליו אילו הייתי חי תאוותי היתה לסגל דבר טוב. והוא אומרו 'שני חיי שרה' כיון אל השאר, שכל שנותיה היו חיים ממנה והאירו מכבודה.

[אור החיים חיי שרה פרק כג פסוק ב]