היהדות מחנכת כי אל לנו להעלים עין מחולשותינו ולדחוק אותם כאילו אינם קיימים, אלא שומה עלינו להכיר בקיומם של החולשות ולשים להם גבולות ומעצורים, בטרם התפרצו יצרים אפלים מנקודות התורפה הגשם והחומר של החולשה האנושית.

'בגד' הוא מלשון 'בוגד' גוף האדם יכול להראות בצורה אחת והבגדים בצורה אחרת, החלפת בגדים בצבעים ובציורים שונים כמוה כהחלפת צורת האדם מאחד למשנהו.

הקב"ה נתן לאדם וחווה את הבגד ככלי שמזכיר להם כי יכולות הגוף יכולות לבגוד בהם, כפי שהבגד 'בוגד' בצורת גוף האדם ומסתירו כך גם הגוף יכול לבגוד בנפש.

גם לאחר חטא המרגלים הקב"ה נתן לעם ישראל את מצוות ציצית ולכן פרשת ציצית סמוכה לפרשת המרגלים בפרשת 'שלח לך'.

הקב"ה רואה כי הבגד הרגיל איננו יכול לעצור את החטא ולכן הקב"ה נותן 'בגד קודש' כזה שההבטה בו מזכירה את כסא הכבוד שהרי 'תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד'.

מי שחי מתוך הבנה מה הם נקודות החוזק שבו, מה הם חולשותיו ויודע כיצד לתמרן להתמודד ולחיות עמם, הרי שחולשותיו נהפכים לנקודות חוזק וגורמים קרבה יתירה לפני ה' יתברך.

כפי שמצינו בבגדי כהונה שהקדושה יתירה וכוחם של בגדים אלו היא להזכיר לכהן גדול את חולשות הגוף כדברי המלבי"ם: 'מעיל' מלשון 'מעילה' שגופו יכול למעול בו, 'מכנסים' מלשון 'מכוסה' לכסות את הגוף, 'לבוש' לא בוש שהגוף לא מתבייש במעשיו.

אם אתה רוצה הרי שמערכות הפיקוח והבקרה בגד, ציצית, מזוזה, תפילין, נותנות לך עוגן וכח שליטה לחיים טובים יותר, כאלו שנותנות מקום של כבוד לחיי הרוח ולא לחיי הגוף, כאלו שלוקחות את נקודות התורפה והופכים אותם לנקודות חוזק.

שבת שלום ומבורך!