הגאון הרב אליעזר שמחה ווייס חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל במכתב מיוחד וברכת חג שבועות שמח לקוראי אתר "קול חי" ובו הוא מחדד את ענייני ושמחת חג מתן תורה.

בדברי הגמרא (פסחים ס"ח) נתבאר ייחודו של חג השבועות שבו ניתנה התורה, משאר החגים: "אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת (בחג השבועות) דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שתהיה 'לכם'," שמצווה לאכול ולשתות ולשמוח בו. ופירש רש"י: "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו".

והדברים מפליאים, וכי ביום שניתנה בו תורה יש חיוב לאכול, הרי לכאורה להיפך, היום שבו ניתנה התורה היה צריך להיות "כולו לה'" מוקדש כולו ללימוד תורה והתעלות רוחנית. מדוע אנו נדרשים "לבזבז" זמן באכילה ושתיה ביום בו ניתנה התורה? למה דרוש מאיתנו עינוג גשמי בחג מתן תורה מה רע בללמוד תורה במשך כל היום?

הרעיון הוא שהתורה ניתנה כדי לרומם את העולם הגשמי. אנו חוגגים את מתן התורה כשאנו משתמשים בדברים הגשמיים, החומריים כדי לקיים בהם מצוות.

עיקר ההבנה היא שמצוות התורה הן חלק מכל היבט של חיינו. כל פעולותינו, אפילו הגשמיות, צריכות להיעשות מתוך בחינה של קדושה.
זאת אומרת שגם ה"לכם" הדברים שאנחנו עושים להנאותינו גם צריכים להיעשות לה' לשם שמים!