היום (שלישי) התקיים טקס האזכרה השנתי לזכר אסון הכרמל, אשר גבה את חייהם של ארבעים וארבעה נספים.
בטקס נכחו משפחות החללים, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים ניצב בדימוס משה (ציקו) אדרי, מ"מ נציב בתי הסוהר, גונדר אשר וקנין, מ"מ מפכ"ל המשטרה ניצב מוטי כהן, רב טפסר דדי שמחי נציב הכבאות ומכובדים נוספים.

השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן נשא דברים ואמר: "יקיריכם היו גיבורים. אחרת, לא היו מזנקים אל עבר המשימה ללא היסוס, הם עשו זאת מתוך ידיעה שמשמעות ההצלחה במשימה היא שמירה על חיי אדם, וכישלון במשימה עלול להיות מסוכן והרסני. עם הידיעה הזאת בלב, זוהי החלטה לא פשוטה לקבל, והם קיבלו אותה בכל משימה מחדש, עד המשימה הזו כאן, האחרונה, שגבתה לצערי את חייהם".

ארדן אמר עוד, כי ישראל הפיקה לקחים מאז אסון הכרמל הנורא, וכי כיום אנו ערוכים יותר למקרים דומים: "מאז האסון הכבד, היכולות שלנו נאלצו לעמוד למבחן עוד פעמים רבות. בין אם מול הצתות, עפיפוני תבערה בדרום, שריפות קטנות וגדולות בצפון, וברחבי הארץ כולה. נאלצנו פעם אחר פעם לבחון את היכולות של לוחמי האש, ושל כוחות ביטחון הפנים, ולשמחתי – יכלנו לאתגרים הללו. מתוך הזיכרון של אלו שקיפחו את חייהם בשמירה על אזרחי ישראל מפני סכנות האש התעצמנו והתרחבנו, וכעת, ברוך השם, אנו חזקים יותר מאי פעם".

השר ארדן הוסיף: "זה לא סוד, שבממשלת מעבר ארוכה, שכמוה לא הייתה מעולם, יש קשיים גדולים לקדם פרוייקטים ונושאים שונים, ובוודאי בתקופה שבה מכהנים ממלאי מקום בראש שני הארגונים מהחשובים בישראל. לפני כשנה, כאשר פוזרה הכנסת, חשבתי שראוי להמתין ולאפשר לממשלה הבאה למנות את המפכ"ל ואת נציב בתי הסוהר הקבועים. המצב הזה השתנה משמעותית לצערי. כיום ברור, שהשיקול של יציבות ותכנון ארוך טווח גובר על השיקולים האחרים. לכן, פניתי ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיאשר להביא בפני הממשלה מועמדים לתפקידים החשובים האלו, במינוי של קבע".

במהלך הטקס, סיפרו נציגי בני משפחות הנופלים את זיכרונותיהם מיקירי הם שנפלו. בשם המשפחות השכולות נשאה דברים הגב' צביה ריבן, אמו של הנער אלעד ריבן ז"ל: "אלעד יכול היה לעקוב אחר השריפה דרך מסך הטלוויזיה או המחשב – אבל הוא בחר לרוץ אל אזור האש, שהפך באחת לאזור אסון, שהפך לאסון לאומי בקנה מידה שלא הכרנו קודם והפך לאסוננו הפרטי. אסונם הפרטי של 44 משפחות וסביבם מעגלי אנשים רבים שחוו את השכול והאבל והכאב, ואף אנשים שכלל לא הכירו אותנו משתתפים עד היום בכאב המוות המיותר הזה של 44 אנשים ישרי דרך, אמיצים, אוהב אדם, שכל מה שרצו זה לעזור לעזור לעזור", אמרה האם, בכאב בלתי מוסתר.