בדבריו מבאר ברונר את דברי הגמרא על צניעותה של רחל, וגם מקשה בנוסף מדוע לא אמרה רחל ללבן אביה שלא ינסה בכלל לחתן את יעקב עם לאה?, או לחילופין רחל גם לא אמרה זאת ללאה שיש לה סימנים עם יעקב? אלא מאי כל היא לא עשתה בגלל צניעותה.
אולם בסופו של דבר היא כן מסרה לה את הסימנים, אז איפה הצניעות המדוברת? והוא מתרץ כי אכן רחל לא גילתה את הסימנים אלא מסרה לה ומה היא מסרה לה? היא מסרה לה את אותם הלכות של בית יהודי, ולמרות זאת לאה שמרה לה טינה על קחתה את בעלה וכמו שאמרה לה במעשה הדודאים, ועל זה בדיוק אמר לה ה' כפי שמופיע במדרש על איכה 'מנעי קולך מבכי'.