נאמר בפרשה: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"… (א א)
חז"ל מספרים "רבי פנחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויין, הגיע לנהר ששמו גינאי אמר לו גינאי : חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אין אתה עושה, אני ודאי עושה אמר לו רבי פנחס לנהר :אם אין אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם מיד חלק לו, היה שם אדם אחד שהיה נושא חיטים לפסח אמר לו :חלוק לו גם כן כי הוא עוסק במצוה ומיד חלק גם לו…
שואל האור החיים: כאשר רצה משה לבקוע את הים אמר לו הים: אין אני נבקע מפניך כיוון שאני נבראתי ביום השלישי ואתה נבראת ביום השישי עד שנטה ד' ימינו לימין משה ונבקע הים, ולכאורה קשה מדוע לר' פנחס נבקע הנהר ואילו למשה לא רצה הים להיבקע עד שעזר לו ה"?
ומתרץ: כאשר ברא ה' את העולם עשה תנאי עם כל בריאה שהיא תהיה כפופה לתורה ולעמליה לעשות כל אשר יגזרו עליה, והנה בזמן יציאת מצרים עדיין לא קיבלו בנ"י את התורה וכיוון שלא היה למשה כח התורה לכן לא היה יכול להכריח את הים להיבקע אבל לר' פינחס כבר היתה זכות תורה ולכן נבקע הנהר לפניו.
אנו בשבוע של פטירת של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. שומעים אנו ניסים ונפלאות שבירך רבינו ומיד הייתה ישועה מהו כוחו באמת רבינו כידוע לא התעסק כמנהג המקובלים בקבלה. כוחו היה מאותו תנאי שעשה הקב"ה עם כל בריאה שתהיה כפופה לתורה ועמליה לעשות ככל אשר יגזרו כוחו של מרן זצ"ל היה בעמל התורה.
עוד נאמר בפרשה: "ויברך אלקים את יום השביעי" (ב, ג)
רש"י מבאר, שהכוונה למן, שירד כפלים ביום השישי וכו'. על פי חז"ל בירושלמי, שהכוונה למן שירד בשישי כפלים במקום בשבת. והנה, כידוע, אחד הטעמים לכיסוי החלות בשבת, הוא עשיית זכר למן, שירד לכבוד שבת מבעוד יום בכמות יתרה (והכיסוי מהווה זכר, שכשם שהמן ירד מהשמים מכוסה בשכבת טל, וכך גם מכסים את החלות, זכר למן אולם קשה מה ראו לעשות זכר למן דווקא בשבת, שבו לא ירד מן.
עיין תוספות במסכת פסחים (ק, ב, ד"ה שאין), שתירץ שהיא היא הסיבה בגלל שלא ירד בשבת מן אנו עושים בשבת זכר לזה, והביאור הלכה בסוף סימן רמ"ב בשם התורת חיים ששבת בראשית היא דוגמת שבת לעתיד לבוא שהוא יום שכולו שבת וכשם שאוכלים בשר ודגים כנגד שור הבר ולויתן כך עושים זכר למן שהקב"ה שוחק מן לצדיקים לעתיד לבוא.
וראיתי עוד תירוץ שאמנם בשבת לא ירד מן, אך הסיבה לכך היא שבשבת היה מן מבעוד מועד, כבר מיום שישי.
ועוד טעם אחר לכיסוי החלות, הוא "שלא יראה הפת בושתו", כלומר, הואיל ובדרך כלל ברכת הפת קודמת לברכת היין ואילו בשבת, על ידי הקידוש, ברכת היין קודמת, לכן מכסים את הפת, שלא יראה "בושתו".
המשנה ברורה בסימן, רעא, ט, מביא את שני הטעמים בשם הטור, ומוסיף שלפי הטעם "שלא יראה הפת בושתו", יש לכסות את הפת רק אם אכן מקדש על יין, אך אם מקדש על פת, אין עניין בכיסוי; לעומת זאת, לפי הטעם של "זכר למן", יש לכסות גם אם מקדש על פת.
ומסיים המשנה ברורה, "וכן נוהגים" (כלומר לכסות גם אם מקדש על פת). נפקא מינה נוספת בין הטעמים היא, שלפי הטעם "שלא יראה בושתו", יש לכסות רק עד אחר קידוש, ואילו לפי הטעם של זכר למן, יש אומרים שצריך לכסות עד אחר ברכת המוציא.
ועוד נפקא מינה עיקרית בין הטעמים היא בשאלה, האם יש לכסות גם בסעודה שלישית: אם הטעם הוא מצד בושת הפת שמקדשין על היין, טעם זה לא שייך בסעודה שלישית כשאין קידוש. בערוך השולחן סימן רצא סעיף י ובסימן רצט סעיף יד כותב שאין נוהגים לכסות, ומנמק שהטעם דבושת הפת הוא עיקר.
ולכאורה יש עוד נפקא מינא אם יש על השולחן זיתים או תמרים לפי הטעם של בושת גם כן יצטרך לכסותם, שהרי זית הוא ראשון לארץ האחרון, ותמרים הם שניים לארץ האחרון, ואילו גפן הוא שלישי לארץ הראשון, ועל כן לפי הסדר של קדימת שבעת המינים- זיתים ותמרים קודמים לגפן, ומעתה יצטרך לכסות אף אותם, אולם לפי הטעם של זכר למן אין צורך לכסותם.
יהי רצון שיהיו ד"ת אלו לע"נ של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף בן גורג׳יה זצ״ל. שהשבוע יום פקידת שנתו.
שבת שלום
אמיר