- רדיו קול חי - -

"מה הבריות אומרות" \\ הרב נהוראי משה אלביליה

תוכו אכל קליפתו [לא] זרק: (מוקדש לבני הישיבות ואברכי הכוללים). הנה הגיעו להם ימי החופשה, ימים המכונים בעולם הישיבות "בין הזמנים". בימים אלו יוצאים עמלי התורה לחופשה קצרה על מנת לאגור כוחות לקראת זמן אלול והימים הנוראים. אך אנו רואים פעמים רבות שבני הישיבות ואברכי הכוללים תמיד נמדדים בעין בוחנת ובודקת את מעשיהם, והתנהגותם. פעמים שיתפתח קונפליקט אצל אדם המשתייך לסקטור מסוים בציבור הכללי כלפי האדם הדתי/ החרדי והוא יקניטהו על בסיס ערך הדת: "תוריד את הכיפה, איך אתה מתנהג? מכח הדברים הללו אנו מבינים ששומרי דת ומסורת מצטיירים בעיני האדם הישראלי הממוצע כסמל ודוגמא לאורח חיים בריא יותר, תקשורתי יותר. אם כך מדוע אינם חוזרים בתשובה? זה כבר נתון להחלטה האישית של האדם…

כדבר הזה ראינו בגמ' במסכת יומא (דף פו:) וזה לשונו : "ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיה מט-ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו-כ) "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

הגמרא הזו מחזקת את העניין, יהודי שלומד תורה צריך לדעת שמסתכלים עליו! מי שמייצג את התורה הוא דוגמא למופת לאורח חיים מתוקן "ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו", לכן עמלי התורה הצדיקים שיושבים וממיתים עצמם באוהלה של תורה, כשיוצאים לבין הזמנים, לחופשה על מנת להחליף כוחות צריכים לדעת: אנו בהתנהגותנו מהווים דוגמא חיה לאנשים שמסתכלים עלינו! "תוכו אכל, קליפתו לא זרק" לאכול את התוכן זהו לימוד התורה, אבל גם להשאיר את הקליפה, את המעשים הטובים והתורה שרכשנו, שישארו בעצמותינו תמיד. אך גם אם אנו רואים יהודי או בן ישיבה שאינו מתנהג כפי שציפינו ממעמדו, אל לנו למהר ולקטלגו. עלינו לדון אותו לכף זכות ולסנגר עליו ולמצוא סיבות המסבירות את מעשיו.

השבוע ראיתי סיפור מפעים על הגאון הרב בן ציון פלמן זצוק"ל (שלמים מציון) שסיפר על עצמו כך: "התפללתי בבית הכנסת הגדול בבני ברק, לאחר התפילה ניגש אלי יהודי שפעם היה משתתף בשיעורים, ואמר שזוכר שבאחד השיעורים דיברנו על הנושא של לדון לכף זכות, והתעוררה לו עתה שאלה בנושא הזה שנוגעת לו למעשה. וכך שאל :'יש לי שכן בבנין שהיחסים שלי עמו אינם טובים, יש בינינו חילוקי דעות קשים בכמה עניינים שהתפתחו עד כדי ריב ממש. אותו שכן מחתן בשבוע הבא את אחד מבניו ושלח לי הזמנה לחתונה. אני פותח את המעטפה – והנה ההזמנה ריקה, ולא מודפס עליה כלום. איך שאני מכיר את טבעו של השכן, מתאים לו מאוד לשלוח בדווקא הזמנה ריקה, כלומר: תראה שאני עושה חתונה ואותך אינני מזמין… ועתה השאלה האם גם בזה עלי לדון אותו לכף זכות ולומר שבאמת הוא רצה להזמינני לחתונה, ובשגגה נכנסה למעטפה הזמנה ריקה'. "כמובן אמרתי לו שבוודאי גם בזה ראוי לדון אותו לכף זכות, שהרי לא פותחים כל הזמנה לראות שבאמת מודפס על זה, וא"כ יתכן מאוד שהוא בא להזמינך בלב שלם ולא הבחין כלל שההזמנה הזו פגומה ואינה מודפסת". למחרת, מספר הרב, אני חוזר הביתה ומקבל הזמנה לחתונה מידיד גדול. אני פותח את ההזמנה, והיא ריקה! חשבתי בלבי: מעולם לא קיבלתי הזמנה ריקה, ומה קרה שבדיוק היום קיבלתי כזו הזמנה? אלא הקב"ה מראה לי אות משמים שהתשובה שאמרתי לאותו אדם היא אמת. להראות לי שגם כשמקבלים הזמנה ריקה ויש את כל הסברות הישרות לדון לכף חובה, אעפ"כ צריך להתאמץ בסברות עקומות לדון לכף זכות. מיד הלכתי אל השואל והראיתי לו את האות משמים הנפלא הזה". הגרב"צ פלמן זצ"ל שמר את ההזמנה הריקה הזו, ובכל השיעורים כשהיה מספר את הסיפור הזה, הביא אותה עמו והראה לכולם – הנה היא ההזמנה הריקה.

ומה אנו למדים מכך?
בימי בין הזמנים שיש סברות רבות לדון לכף חובה, אנו צריכים לדעת שבני התורה הם בבחינת "תוכו אכל" מילאו עצמם בתורה, אבל קליפתו לא זרק, לא זרקו את מעשיהם הטובים. אך גם כאשר לעינינו הדברים נראים אחרת, תפקידנו הוא לדון לכף זכות.

בואו נשמור הזמנות ריקות, הוכחות לזכותו של הזולת..

שנזכה לבנין בית המקדש בקרוב ממש אמן ואמן!
שבת שלום ומבורך וקיץ בריא!