ישנה אמרה ידועה שמקובלת אצל אנשים העוסקים בתכשיטנות וביהלומים, מה שאנו מכנים אצלנו "בורסת היהלומים" הגדולה, ששני אנשי עסקים שסגרו ביניהם עסקה לוחצים ידיים ואומרים את המשפט הבא "מזל וברכה", לא צריך חוזים, מספיק מה שהוצאנו שנינו מפינו, מסמל את האמינות הגדולה שיש בינינו.

והיכן מצאנו זאת?

בפרשת השבוע אנו מוצאים את אחד מיסודותיו של העם היהודי והוא הפה שלנו. מחד יש בו כוח להאדיר לשפר ולהצמיח, ומאידך יש בכוחו להחליש, לאבד ולהרוס. אף בדברי מצווה צריך אדם לדעת את כוח הדיבור שבפיו. דוגמא לכך אנו רואים בפרשת השבוע את ענין נדרי מצוות, הקשורים גם כן לרוחניות האדם והתעלותו, אמר שם כבר שלמה המלך (קהלת ה,ד): "טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם", טוב שלא תידור כלל אם יש סיכוי שלא תשלם את הנדר, ואם נדרת תדאג להשלים את נדרך, ולא "לסחוב" אותו איתך…

וגם למי שקצת מדפדף בדפי ההיסטוריה היהודית יכול לפגוש את הזהירות הגדולה שחשו אבותינו מעניינם של נדרים (ילקוט שמעוני, רמז תשפד):"הוו זהירין אם נדרתם להיות משלמים נדריכם, דעו מיונה שבשביל שנדר ולא שלם מה הגיע לו? ירד במצולות ים, כיון שהושלך לים נזכר לו שנדר והתפלל לפני הקב"ה, אמר רבש"ע יודע אני שנדרתי ולא שלמתי אלא אם אנצל מן הצרה הזאת אני משלם מה שנדרתי לפניך שנאמר "ויאמר קראתי מצרה לי, ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה", וכן אתה מוצא ביעקב אבינו כמה צרות אירעו לו בשביל שאחר נדרו שנאמר וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי שלא אכשל בעבודת אלילים. אמר לו הקב"ה הנה אנכי עמך. ושמרני מגלוי עריות, אמר לו הקב"ה ושמרתיך. בדרך הזה אשר אנכי הולך זה שפיכות דמים שנאמר "אל תלך בדרך אתם", אמר לו הקב"ה "בכל אשר תלך". "ושבתי בשלום והשיבותיך" לא עשה, אלא כיון שאחר נדרו נתקלקל בשלשתן. בעבודת אלילים שנאמר "הסירו את אלהי הנכר ויטמן אותם יעקב". בגלוי עריות שנאמר ותצא דינה בת לאה. ומנין בשפיכות דמים, ממה שהקב"ה אמר לו "קום עלה בית אל" וגו'. אמר משה "כי תדור נדר לה' לא תאחר לשלמו ואם נדר ילך אצל חכם ויתיר לו, ממה שקרינן בענין וידבר משה אל ראשי המטות".

ממדרש זה אתה רואה, גם הם שלכאורה הכל עובר להם חלק הקב"ה תמיד איתם, מי לנו יותר גדול מהאבות הקדושים, גם הם פחדו מהענין של נדרים… לא לידור סתם אפילו לדברי מצווה, מעצם דברי הפסוק "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה".

ולסיום ראיתי מעשה נפלא שסיפר הגה"צ מגיד המישרים ר' ראובן קרלנשטיין זצוק"ל:
בילדותי, בזמן שהחזון איש זצ"ל עוד היה חי, בני ברק הייתה עיר קטנה מאוד, ובפרט שכונת "זכרון מאיר" שכללה אז בסך הכל משפחות בודדות, אנחנו התגוררנו בשכנות לחזון איש. כאשר היינו צריכים ללכת בשבת מהבית שהיה ברחוב 'בית הלל' עד לבית הכנסת הגדול ברחוב רבי עקיבא, היינו צריכים להניח עירובי תחומין. כי באמצע היה הפסק של שבעים אמה ושיריים!…

ה'חזון איש נהג להתפלל, דווקא מנחה גדולה. היה מקפיד על כך. היכן יש באמצע היום מנין למנחה בעיר קטנה ואנשים בה מעט? באמת היה לו קשה עד שהתקבץ מנין…
סיפר לי יהודי שהיה נוכח במקום. באחד הימים ישב יהודי בבית ה'חזון איש' חצי שעה, שלושת רבעי שעה, והגיעה שעת המנחה הוא המתין בסבלנות ישב והסתכל בספר ולא הלך, כי ה'חזון איש' צריך מנין, והיה קשה לקבץ עשרה. ביקשו מכל מיני אנשים שעברו ברחוב וכל אחד התחמק בתואנה של "לא, אין לי זמן" (לשבת שלושת רבעי שעה ולבלבל את הראש ל'חזון איש' היה להם זמן, אבל שצריך לעשות משהו למענו זה לא כל אחד מבין).

סוף סוף השיגו מנין. ברוך ה' הגיע העשירי. שעת התפילה כבר התאחרה בחצי שעה. היו צריכים להתפלל בשתים עשרה וחצי, ועד שהשיגו את העשירי השעה הייתה כבר אחת. ואז אמר ר' שמואל גריינמן זצ"ל הגיס של החזון איש: "אוה, מה אני עושה עכשיו? קבעתי עם יהודי שיבוא אלי בשעה אחת ונפגש, והנה אני העשירי. עד שחיפשו במשך זמן, אבל יהודי ממתין לי בבית סיכמתי איתו!".

הוא לא רצה לפסוק ושאל החזון איש: רב'ה, מה אני עושה?
ומה אתם אומרים רבותי: מה אמר לו החזון איש?
ה'חזון איש' אמר לו: "אצל אחד שהאמת היא נר לרגליו זו לא שאלה כלל"… "ככל היוצא מפיו יעשה".

הוי עובדא שבחור הגיע לחזון איש וביקש ממנו שיבוא לחתונה שלו, אבל החזון איש זצ"ל לא יכול היה לבוא: "אני לא יכול, קשה לי לבוא". הבחור לא ויתר. עוד פעם התחנן: "אני מבקש מאוד שהרב יבוא לחתונה שלי".

"קשה לי, איני יכול", התנצל ה'חזון איש' היו לו את הסיבות שלו, ויכול להיות שלא רצה, הכל יכול להיות, אבל הוא עמד ונדנד.

ישב שם אחד התלמידים, הוא ידע שמהבית של ה'חזון איש' לא מגרשים אנשים בשום פנים ואופן, לכן רק אמר ל'חזון איש': "רב'ה, שהרב יגיד בלי נדר אני אבוא לחתונה", (ואם אומרים בלי נדר, זו לא חובה לבוא, ובינתיים הבחור ילך מכאן).

אמר לו ה'חזון איש': "אצלי, אם אגיד 'בלי נדר', אני אבוא לחתונה. זו "קבלה גדולה אצלי" ע"כ, וכי "בלי נדר" זה הפקר?! ככל היוצא מפיו !!!
שנזכה בעזרת השם לקיים זאת גם אנו לשמור על פינו …

שבת שלום ומבורך.

—
המאמר נכתב לרפואת:
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תחי'.
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.