ביום ג' ג' חול המועד פסח ‏ליוו רבים מעמך בית ישראל לצד טובי תלמידי החכמים מהעיר בני ברק ומחוצה לה, את האי גברא רבה ויקירא הגאון הגדול הרב ישראל יפת זצוק"ל, למגינת בני משפחתו ותלמידיו הרבים.

בצעירותו למד בישיבה קטנה 'קול תורה' בירושלים, ולאחר מכן בישיבת פוניבז' בבני ברק, והיה לתלמיד מובהק לראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל, גם לאחר נישואיו המשיך ללמוד בכולל שע"י ישיבת פוניבז'.

הגאון זצ"ל היה מגדולי התלמידי חכמים ומרבני תימן בעיר בני ברק, ואף שימש כראש כולל בית יוסף כשלושים שנה. גם לאחר נישואיו ועד ימיו האחרונים במשך שנים רבות, היה שקוד על תלמודו בהיכל ישיבת פוניבז' ולחבריו מזמן לימודיו בישיבה ולספסל הלימודים, היה זכור התמדתו ושקידתו המופלאה.

עמלו ושקיעותו בתורה וחידושיו הרבים היו לשם דבר, וכפי שהעיד עליו ‏המשגיח בישיבת פוניבז' הגאון רבי ‏ראובן גינזבורג זצוק"ל: הוא ‏מגדולי התורה בהבנה ובעמקות, מחשובי וגדולי תלמידי חכמים בקיבוץ כולל ישיבת פוניבז'. גם זכה לסיים מספר פעמים את הש"ס כולו. ואף היה מוסר שיעורים ב"ירחי כלה" לצד גאוני וראשי ישיבת פוניבז' זצ"ל ולהבדל לחיים ארוכים.

בתמונות ניתן לראות בבירור את העץ בשיא פריחתו, לצד העץ שנדם ולצד שאר העצים המלבלבים ופורחים ביתר שאת. נראה לצד העצים, בנו ממשיך דרכו שליט"א.

התפילין שנפסלו בחלום הלילה

 סף אודות הגאון רבינו זצוק"ל שח בהתפעלות ובהתרגשות רבה, בנו מ"מ הגאון רבי עמרם שליט"א, בשיעורו השבועי בעיר בני ברק (כהמשך לשיעורו השבועי הקבוע של אביו הגאון זצ"ל): "סיפר לי ידיד בית אבא הי"ו מעשה מסעיר ומסמר שיער, הממחיש את דברי רז"ל כי צדיקים במיתתם קרויים חיים. באחת הלילות והנה בחלומו הוא רואה כי תפילין נופלים מידיו לתוך בור ניקוז של מי גשמים ברחובה של עיר. ומיד אבי מורי הכ"מ זצ"ל נעמד מולו ואומר לעומתו פסוקים רבים.

כאשר הלה נתעורר בבהלה, והנה חלום. אך בכל זאת אין חלום בלא דברים בטלים, אך הוא לא ידע איזה תפילין מדובר שלו או של בנו, לשם כך הוא יצר איתי קשר, ויחדיו יעצנו לבדוק את כל התפילין שבביתו. ואכן הוא שלח את תפיליו שלו, והתברר כי מעודו תפיליו היו פסולות בחסר אות, כקרפקתא דלא מנח תפילין, ובתפילין של בנו הוברר שהם ספק פסולות.

תיאור החברותא עם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א

הגאון זצ"ל זכה ללמוד בחברותא עם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, ובאחת ההזדמנויות בעת רצון, שח הגאון זצ"ל על השתלשלות הדברים שהביאוהו ללמוד בחברותא עם מרן הגר"ח שליט"א, ונרשמו למזכרת נצח ע"י אחד מתלמידיו שליט"א:

בעודי בחור בישיבה קטנה בישיבת 'קול תורה' בירושלים, בימי בין הזמנים כשהייתי שב לביתי בעיר בני ברק, הייתי רגיל ללמוד בבית המדרש 'לדרמן' בבני ברק, שם היה בין הלומדים יבדל לחיים הגר"ח קניבסקי שליט"א שאז עוד היה צעיר לימים. וכך הייתי לעיתים קרובות משוחח עמו בלימוד בעניינים שונים ומגוונים.

וכך החלה הידידות בינינו, עד ששאלתי אותו אם הוא מעוניין ללמוד עימי. השיבני הגר"ח שליט"א, "איזה מסכת אתם לומדים בישיבה בזמן הבא". ואכן באותה שנה הייתי אמור לעלות מישיבה קטנה לישיבה גדולה בישיבת פוניבז' בבני ברק, וכך נקבתי את שם המסכתא שאנחנו הולכים ללמוד בזמן הבא. ואכן התחלנו ללמוד ממסכת זו, וכך למדנו דף ליום מהשעה ארבע בצהרים, עד שזכינו ללמוד שבע דפים ליום, וגמרנו את הש"ס כשלוש פעמים יחדיו. עד נישואי התמשכה לה החברותא הזאת כשמונה שנים רצופות.

ובספר בית אמי להרבנית ר. צביון תחי' הובא עוד בנוגע לחברותא ההיסטורית:

ידידיו הקרובים של אבא, הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, או אלו שלמדו עמו בחברותא, היו מוכרים לסבא ה"סטייפלער", וזכו להתקרב אליו בעקבות הקשר ההדוק שהיה בין אבא לסבא. אחד מהם הוא הגאון רבי ישראל יפת (זצ"ל). הוא היה בחור צעיר בישיבת פוניבז', כשדפק ביום בהיר אחד על דלת ביתנו ואמר לאמא בפשטות: "נפשי חשקה בתורה, רוצה אני ללמוד עם הרב בחברותא".

אמא נכנסה לאבא ואמרה לו: "בחור אחד שנפשו חשקה בתורה רוצה ללמוד עמך". אבא הורה להכניסו, תהה על קנקנו דקה או שתיים והשיב בחיוב. מאז למדו יום-יום במשך כשמונה שנים רצופות… (שנים רבות לאחר מכן, כשהיתה רעייתו של הרב יפת מבקרת אצל אמא, ביקשה אמא ליהנות אותה, ועל כן היתה קוראת לעומתה, כמשחזרת את הפגישה הראשונה: 'נפשו חשקה בתורה… נפשו חשקה בתורה…').

בסיום הלימוד היומי המשותף היה הגר"ח שליט"א יוצא אל הכולל ורבי ישראל אל הישיבה. בדרך היה נכנס הגר"ח לבקר את הסבא רבי יעקב ישראל זצוק"ל, כשרבי ישראל מתלווה אליו. כך זכה לחיבה ולקרבה מיוחדת גם מצד מרן הסטייפלר זצוק"ל מדי יום ביומו, וכך היה הגר"ח שואל בשלומו של אביו ומשוחחים מעט בלימוד, שלאחר מכן היה הרב יפת עולה במדרגות לעבר ישיבת פוניבז', והגר"ח היה ממשיך לכולל חזון איש.

רכישת ספרי קהילות יעקב

פעם ביקש חברו של רבי ישראל יפת, הגאון רבי יאיר ישראלי זצ"ל, לרכוש את כל ספרי 'קהילות יעקב' שחיבר סבא. סבא היה נמנע מלמכור סטים שלמים, כדי שלא ישכבו הספרים בארון, אלא היה מוכר רק את הכרך על המסכת בה עסק הקונה באותו זמן. אותו חבר ביקש מרבי ישראל שיפעיל בעבורו 'פרוטקציה' אצל סבא כדי שימכור לו סט שלם. ואכן הדבר עלה בידו…

באותה שעה לא היה הסכום הדרוש בידיו של הבחור, ורבי ישראל יפת כתב בעבורו שטר ערבות לפירעון החוב ומסרו לסבא. אחר כחודשיים הגיע הבחור ושילם את חובו, אולם סבא שכח להחזיר את השטר, ולרבי ישראל לא היה נעים לבקש…

כעבור מספר ימים, בשעה שאבא ורבי ישראל למדו את לימודם הקבוע, נשמעו לפתע נקישות מקלו של סבא, המטפס בכבדות במעלה המדרגות לביתנו. הוא התנשם והתנשף עקב מאמץ ההליכה, הושיט לרבי ישראל את השטר ושח לו בצער רב: "אוי ואבוי! הלוא אסור להשהות שטר פרוע בבית! אוי לי שעברתי על איסור זה!"

מה הטריד את מנוחתו של מרן הרב שך, עד כדי שלא הצליח למסור שיעורים בישיבה?!

סיפור מעניין שח הגאון רבי ישראל יפת זצ"ל ממנו למד על שקיעותו המוחלטת בתורה של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל:

כשנולד בנו הצעיר של מרן הגר"ח, רבי יצחק שאול שליט"א, ביקש הגר"ח שליט"א מהרב שך שישמש כסנדק בברית. ביום הברית ביקש הגר"ח מרבי ישראל כי יביא את הרב שך במונית אל ביתו של סבא, שם עתידה השמחה להיערך. הרב שך מיאן לנסוע במונית, והלך עם רבי ישראל ברגל לביתו של סבא. (רבי ישראל העיד כיצד יצא סבא הסטייפלר לקראת הרב שך, וקיבל את פניו כשהוא 'מכריח' אותו להיכנס ראשון…)

מאחר שהקדים להגיע, ישב הרב שך ושוחח עם הסבא הסטייפלר בדברי תורה. תוך כדי הדברים הוא סיפר לו כי כבר מספר שבועות הוא טרוד בקושיה עצומה, ומפני כך הוא מתקשה במסירת השיעורים בישיבה.

הגאון רבי ישראל זצ"ל הבין כי זוהי קושיה במסכת הנלמדת בישיבה, אולם כשהציג הרב שך את הקושיה בפני הסטייפלר, התברר לרבי ישראל כי הקושיה היא במסכת שונה לגמרי, ואין כל קשר בינה לבין השיעורים הנמסרים בישיבה. כל טרדתו של הרב שך נבעה מדבקותו בתורה, והיא זו שהפריעה לו להתרכז בעניינים אחרים…

סופו של מעשה, שהסטייפלר הראה לרב שך כי החזון איש כבר עוסק בקושיה זו ומיישב אותה. הרב שך שמח מאד והודה לו מעומק לבו על ש'סייע לו במצוקתו' והחזיר אותו לשלוותו!

אגב, בהמשך שלח הרב שך בידיו של רבי ישראל זצ"ל את ספרי ה'אבי עזרי', דורון עבור שיבדל לחיים מרן הגר"ח שליט"א, וביקשו לומר לו כי הוא חפץ לקבל את הערותיו על הספר.

שקידה מופלאה בהיכל ישיבת פוניבז' שנים רבות

תיאור על שקידתו המופלאה בהיכל הישיבה כתב אחד מלומדי ישיבת פוניבז' בשנים האחרונות:

"הגאון זצ"ל היה גאון גדול ועצום, בסדר ב' הוא היה נמצא באופן קבוע גם בשנים האחרונות לאחר שנתמנה לכהן כראש כולל, הרב היה מגיע לבית המדרש ומיד מניח את הפראק והמגבעת לידו, מוריד את המשקפיים, ולומד בלי להפסיק אפילו לשבריר שניה. זכיתי שהגאון זצ"ל היה לומד לפני בהיכל הישיבה לבד, בלי להוציא את הראש מהגמרא מרגע שהוא נכנס ועד שהוא יצא, וכל הזמן ממלמל קצת בקול וראשו רכון על הגמרא ומתנענע, ולפעמים היה מסתכל בגמרא וקורא מתוכה, ולפעמים עוצם עיניים וכל הזמן ממלמל. כמדומני שהרבה מהזמן היה עוצם עיניו וממלמל, ורק לפעמים היה מסתכל בגמרא, וכל הזמן היה גופו וראשו צמודים לגמרא עד מרחק של 20 ס"מ (!!). היה לו איזה סוג של ניגון מרגש בלימוד הגמרא. והיה לומד באש עם כל הכוחות".

***

הרב כל ימיו תמך במשפחות במצוקה במתן בסתר, והיה מרבה לנסוע לציון הרשב"י שבמירון. לשיעוריו המרתקים והייחודיים, היו באים אנשים משכילים כעורכי דין וכדומה.

הגאון זצ"ל היה מקפיד מאד על ביטול, וגם כשהיה יוצא לחתונות ילדיו ‏היה ‏מקפיד על סדרי הלימוד ויוצא ‏‏מהישיבה היישר לחופה, ל‏לא ביטול תורה כלל. ‏‏ואכן פטירתו היתה ביום ג' י״ח בניסן בבין הזמנים, ‏וזכה שלא יהיה ביטול תורה כשאיפתו הטהורה.

בשנים האחרונות נתייסר הרב ביסורים קשים ומרים וקיבלם באהבה. בן שבעים וארבע שנה היה בפטירתו, זכה והותיר אחריו בנים ובנות ההולכים בדרך התורה והמצוות. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.