בפרשת השבוע (מצורע) מדובר על אדם שלקה בצרעת (כעונש על דיבור לשון הרע, לדברי חז"ל). כדי להירפא מהנגעים, המצורע יוצא אל מחוץ למחנה לשבעה ימים. הוא עושה תשובה, ואחרי שבעה ימים הוא מובא אל הכהן, כמו שכתוב: "וְהוּבָא אֶל -הַכֹּהֵן" [יד, ב].

נשאלת השאלה למה כתוב "והובא" אל הכהן (משמע בעל כרחו), ולא "בא" אל הכהן מרצונו? והרי זה היה הסיכום שהוא הסכים עליו כשהוא היה נגוע ומצורע!

אלא כנראה קורה לו מה שקורה לכולנו: כשאנחנו בצרה אנחנו מקבלים על עצמנו להיות אנשים טובים יותר ולחיות חיים יותר נכונים, אבל כאשר הכול מסתדר אנחנו פשוט שוכחים את ההבטחות שלנו וחוזרים לסורנו. זה מה שקרה למצורע שהבריא, ולכן היה צריך "לסחוב" אותו לכהן.

אז מה אתכן? אותי החג והמנוחה מכניסים למן שאננות לא רצויה שמשכיחה ממני את מה שחשוב באמת.

מתפללת לחיות חיים מדויקים ונכונים גם מתוך שגרה ובריאות.

שבת טובה וקיץ בריא!
חני

—

רעיון אחד מתוך הספר "שבת שלום חני" שיוצא לאור בימים אלו. בספר ליקטו בני משפחתה דברים ומאמרים שכתבה סביב פרשיות השבוע בהיבטים אקטואליים, מחזקים ומעוררים השראה. את הספר תוכלו להשיג בחנויות הספרים המובחרות או הקליקו כאן.