כל אחד שזיכה אותו הקב"ה לעשות צעדים משמעותיים בחייו, מרגיש בזאת סיפוק מאוד גדול שהנה התחלתי משהו קטן וברוך השם סיימתי אותו בהצלחה מרובה אך אנו צריכים לדעת שלא רבים מאיתנו מנסים להעז בחיים, דרכו של האדם תמיד זה להיות רגיל לקו שהוא מכיר הוא והוא יודע, "הטריטוריה" האישית שלו, ושאף אחד לא ינסה להיכנס פנימה, ברגע שנכנסים פנימה ישנם אנשים שקצת יזעזע להם הדבר את שלוות נפשם, ואחרים יקחו זאת כמובן מאליו ובגישה מאוד מקבלת ונוחה שבזה שהם התחילו לעשות מעשה חדש, ברוך השם נכנס עוד משהו שיגרום להם להתקדם מעין "דחיפה" מסוימת הלאה למעלה,ואף על פי שמשהו חדש נכנס כאן לתמונה הם מקבלים זאת באהבה.

בפרשתנו גם כן פותחת התורה בפסוק (יב, ב): "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא", מתנה אלוקית שהקב"ה נתן לאשה את כוח ההולדה, התחלה של הבאת חיים, אך אנו צריכים לדעת שכשמקבלים מתנה, יש לדעת איך לקבל אותה, כל אחד יודע שאשה אחרי לידה מאוד מתרגשת מהמתנה הנפלאה שקיבלה, מן התחלת פרשה חדשה בחיים, שמה שהיה עד עכשיו הוא לא באמת מה שיהיה אלא יהיה יותר טוב, ובאמת לא סתם רש"י הקדוש פתח את התורה הקדושה על הפסוק הראשון של פרשת בראשית: "בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישרים שנקראו ראשית תבואתו". ההתחלה בחיים ה"ראשית" להיות ראשונים לכל דבר שבקדושה ואפילו בדברים הקטנים, יתרמו לנו רבות בחיינו, ואנו צריכים פשוט לחשב מסלול מחדש.

אולי נלמד מהסיפור הבא מה באמת מרגישים כשמתחילים משהו אחד קטן:
סיפר המגיד הגאון ר' ראובן קרלנשטיין זצוק"ל (הגש"פ, עמוד ג):
"שמעתי מר' אליהו דושניצר זצ"ל שסיפר, שהכיר יהודי שהיה רחמנא ליצלן מחלל שבת בפרהסיה והפך – בסופו של תהליך – לצדיק יסוד עולם, ומעשה שהיה כך היה: אדם זה היה בעל בית מרקחת, פעם אחת נכנס אליו ה"חפץ חיים" זצ"ל ואמר לו:
"אני מקנא בך".
וחזר ואמר שוב:
"אני מקנא בך".
הלא התפעל מאוד, ואמר: "רבי! אתה טועה. אין לך מה לקנא בי. אני מחלל שבת, מופקע מתורה ומצוות".

אך החפץ חיים המשיך ואמר: "יש לי הרבה מאוד מה לקנא בך! חכמינו ז"ל אמרו שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואתה מבוקר עד לילה מציל נפשות, אין לתאר כמה זכויות יש לך".

ומיד הוסיף ואמר: "רק בקשה אחת אבקש ממך: כשיהודי נכנס לבית המרקחת לקנות תרופה – תכוון לשם מצוות הצלת נפש מישראל. ואם אין ברפואה זו הצלת נפש – תכוון לשם מצות חסד. ואם תשאל: 'איזה חסד אני מקיים, והרי אני גובה כסף בעבור התרופה?' דע לך, גביית הכסף אינה סתירה לקיום המצווה, גם מי שמקיים חסד צריך כסף כדי לחיות וכדי לפרנס את משפחתו. אם תכוון לשם מצווה לא יגרע ממנה מאומה בשל כך שאתה גובה כסף לפרנסתך, המצווה נשארת במלוא עוזה ותפארתה".

אותו יהודי החל להתנהג כעצתו של ה"חפץ חיים". כל אימת שסיפק תרופה למישהו היה מהרהר בליבו: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להציל נפשות ולגמול חסדים".
מה נאמר ומה נדבר, היהודי החל להרגיש מתיקות בכל פעולה שעשה בבית המרקחת.

יום אחד אמר לעצמו: "אולי כדאי לנסות להתפלל? אולי כדאי לנסות לקיים עוד איזושהי מצווה?…" ואכן זכה והתקיים בו מקרא שכתוב (תהלים לד,ט): "טעמו וראו כי טוב ה'", והוא חש במתיקות וערבות התורה והמצוות, והפך לבעל תשובה גמור צדיק יסוד עולם.

מה החפץ חיים לכאורה עשה פה? אמר לו תעשה משהו אחד קטן תגיד "יהי רצון", ורק התחיל וכבר הרגיש התעלות רוחנית. ואם כן מה נאמר אנו שרבות קורה לנו כשמתחילים ובסוף נופלים, מתחילים ונופלים, כך כמה וכמה פעמים עד שאנו מתאזנים על עצמנו לוקח זמן לפעמים די ארוך..

אתמול זיכה אותי ה' יתברך לבקר בקברות הצדיקים בצפון, ובתוכן נכנסנו אל עבר מקום מנוחתו המשופץ והמחודש של הרמב"ם זיע"א, כשסיימתי להתפלל עלו בעיני רוחי את סיפור מורשתו של הרמב"ם שאף אחד לא גילה תמיד את ערכו, ותמיד כולם היו קוראים לו כשהיה ילד קטן "בן הקצב", והתעצב הרבה מאוד מכך, ואז כששמע כך התחיל להתמיד בתורה תחת ידי ר' יוסף הלוי אבן מיגאש זיע"א, וה' עזרו אט אט להיות "הרמב"ם, הנשר הגדול", מחבר הי"ד החזקה שכולם הולכים לאורו ופסקיו נידונים מדי שיעור בשיעור בשיעורים הכלליים בהיכלי הישיבות הקדושות.

והנמשל ברור:
"כשמתחילים משהו קטן עלינו לזכור שתמיד ה' עוזר אך עלינו מוטל רק להתחיל"…
הכנות נעימות לפסח הבעל"ט, ושבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים!.

—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.
דוד בן סוליקה הי"ו.