מעבר לאתר המותאם

232 שנים להסתלקותו • עשרה דברים על רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א

דוד גדנקן No Comments on 232 שנים להסתלקותו • עשרה דברים על רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א

עשרה דברים שחשוב לדעת על רבי אלימלך מליזענסק זיע"א שהיום חל יום פטירתו

ציון ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א
ציון ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א צילום: יוסי ברוייער

"אדרבה תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך …וגו", מלים אלמותיות אלה כתב אדמו"ר, מנהיג חסידי מהדור השלישי לחסידות. 10 דברים שרציתם לדעת על רבי אלימלך מליז'נסק שהיום יום ההילולה על ציונו.

א.  רבי אלימלך ליפמאן (וייסבלום) נולד לאביו רבי אליעזר ליפא ליפמן ולאמו מרת מירל בכפר קטן בשם לאפאחי הסמוך לעיר טיקטין שבגליציה – פולין בשנת תע"ז (1717). משפחה מרובת ילדים, שניים מתוכם חשקה נפשם מאד בתורה ונהיו לימים מגדולי החסידות.

ב.  אלימלך הילד יחד עם אחיו זוסיא ישבו ולמדו יחד, מילאו כריסם בתורה, תלמוד ובפוסקים. עם התבגרותם החלו ללמוד קבלה בעיקר לפי שיטת האר"י. כשראו הוריו את התמדתו בלימוד שלחוהו לישיבה שבעיר טיקטין.

ג.  כשעזב אלימלך את הישיבה, חזר ודבק באחיו זוסיא (זושא) והם חזרו ללימודיהם יום ולילה עד שרבים כינו אותם "האחים הקדושים". למרות למדנותם וצדיקותם, הרגישו שליבם עדיין לא שלם ועליהם לחזור בתשובה שלמה. רצונם העז לחזור בתשובה מלאה ולהדבק באביהם שבשמים. האחים החליטו על גלות של שנים ותוך כדי להביא את גופם לסיגופים כדי להיות נקיים מכל חטא ועוון.

ד.  שמונה שנים קיימו האחים רבי אלימלך ורבי זושא את הגלות שכפו על עצמם. בתקופה זו עבר סבל ועינויי נפש בלתי ניתנים לתיאור. הם נדדו מעיר לעיר מעיירה לעיירה מבלי שישנו שתי לילות באותו מקום. כשיצאו לנדודיהם לקחו עימם מעט אוכל ומים כדי קיום הנפש בלבד. לנו באכסניות עלובות בשכבם על הרצפה ליד התנור. בחצות הלילה היו האחים קמים ובוכים על צער השכינה ועל בית מקדשנו שחרב. היו נושאים תפילה בבכי מר על אחיהם היהודים הנמצאים בגלות.

ה.  בהיותם לבושי סחבות וכשאיש לא הכים, לא פעם נחשדו כי גנבים הם, הוכו קשות וסבלו. את זהותם לא גילו, הם רעו בצרותיהם ייסורים שעליהם לקבל באהבה. פעמים רבות שפוחזים היכו בהם ונתפסו היה רבי אלימלך מתפלל לשמים שיחוסו עליהם ושלא יענשו בגינו. כשראו בנדודיהם בעיירות יהודי שחטא לא הוכיחו אותו באופן ישיר ולא ח"ו הלבינו פני החוטא. האחים היו עומדים ומדברים בינם לבין עצמם ובקול רם: "מה לך אלימלך שראית לעשות כך?", וכאן היה מפרט את החטאים של היהודי והמשיכו ובקול: "מה תשיב לבוראך ביום הדין, איזה פנים יהיו לך לפני בורא עולם?" החוטא שעמד לידם היה מתעצב על ליבו ואומר לעצמו, הלא גם אני חטאתי באותו דבר ומה אעשה ביום הדין? תוך כדי כך היה היהודי החוטא, חוזר בתשובה.

ו.  באחד הימים נסע האח זושא לבקר את דודם בעיר מעזרישט, בביקורו פגש את רבי דב בער ממעזריטש וזה קרבו לחסידות. כשחזר לנדודיו עם אחיו רבי אלימלך, שם לב זה כי זושא נעלם להתבודד ביערות. רבי אלימלך תהה מה קרה לאחיו שלא היה זז משלוחן לימודו. בשיחה שקיימו שאל רבי אלימלך את זושא מדוע חדלת ללמוד כבעבר? סיפר לו אחיו את על מפגשו עם המגיד ממעזריטש. רבי אלימלך שם לב שכשאחיו מספר על המגיד, עיניו בורקות והוא כולו בוער באהבת השם. רבי אלימלך הצטרף לזושא בנסיעות למגיד ממעזריטש וזה קרבם אליו. רבי אלימלך הפך מהר מאד לאריה שבחבורת תלמידי רבי דב בער ממעזריטש.

ז.  רבי אלימלך נשא לאשה את מרת שפרינצא בתו של רבי אהרן רוקח. ילדים נולדו להם: רבי אלעזר, רבי אליעזר, רבי יעקב, הבת מירוש והבת אסתר אטל.

ח.  כאשר עזב את בית מדרשו של המגיד ממעזריטש, יצא שמעו למרחוק. רבי אלימלך חזר לגליציה והתיישב בעיירה ליז'נסק. כאן החל לנהל עדה וחסידים רבי החלו להצטופף בחצרו. לתלמידיו הורה מידת חסידות ולמרות שידעו את דרך רבם בעבר, הורה להם שלא להרבות בתעניות מעבר למה שציוו עלינו חז"ל, הדורות נחלשו ואין באפשרותנו לקנות שלמות ע"י תעניות.

ט.  רבים ברחבי פולין ומחוצה לה, שמעו על גדולתו של רבי אלימלך מליז'נסק ובאו לחצרו לבקש עזרה ורפואה. אחיו רבי זושא ביקשו פעם שילמדהו כיצד הוא נסים ונפלאות? השיב לו רבי אלימלך: "ע"י התחברות הצדיקים, אהבה, חיבה וריעות ביניהם, נעשים כל הנסים והנפלאות". כשנפטרה אשתו, נשא לאשה את מרת גיטל, בתו של רבי אהרן מרגוליס. את כל כספו היה רבי אלימלך מחלק לעניים. המצווה האהובה עליו הייתה הכנסת כלה. בכל חצות לילה היה עורך תיקון חצות.

י.  רבים מכנים את רבי אלימלך על שם חיבורו "נועם אלימלך". היה זה מהספרים הראשונים בתורת החסידות. בספר קובצו עיקרי דרכו ושיטתו. החיבור נערך לפי סדר פרשיות השבוע. את  דברי ההגות אמר רבי אלימלך על הכתב העלה את הדברים בנו רבי אלעזר. רבי אלימלך ציווה לבנו לפרסם הספר רק לאחר מותו וכך היה. מספרים שכשרבי אלימלך הבין שהגיעה שעתו להיפטר מן העולם, קרא לראשי תלמידיו. מארבעה מהם ביקש להתקרב למיטתו וסמך ידיו על ראשם.

הראשון היה החוזה מלובלין, רבי יעקב יצחק הורביץ, ממנו ביקש שיחנוך את אחיינו רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, נתן לו את כוחו הרוחני שלו של מאור עיניו. השני עליו סמך ידיו היה המגיד מקוז'ניץ,רבי ישראל הופשטיין, לו נתן את כוחו הרוחני שבלב . השלישי היה רבי מנדיל מפרוסטיק, לו נתן את כוח הנשמה שבמוחו. הרביעי היה הרבי מאפטא רבי אברהם יהושע השל, לו נתן את כוחו שבפיו. רבי אלימלך נפטר ביום כ"ב באדר תקמ"ז (לפני 228 שנים) ונקבר בעיר רבנותו.

ציונו הפך למקום עליה לרגל לאלפים רבים של שלומי אמונים מכל רחבי תבל. על קיר נאחד של הציון דברי רבי אלימלך "אדרבה תן בליבנו …וכו'. רבי אלימלך הבטיח בחייו כי מי שיעלה לקברו לאחר מותו, לא ייפטר מהעולם בלא תשובה. אכי"ר.



0 תגובות

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>