מתנת הלב \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    הרב נהוראי משה אלביליה No Comments on מתנת הלב \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    מה למד הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן זצוק"ל בשערי גן עדן? | הרב נהוראי משה אלביליה עם דברי תורה לפרשת תרומה

    22:01
    28.03.24
    המהדורה המרכזית No Comments on השרה מירי רגב: "לא מאמינה שהחרדים יפרשו מהממשלה"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    בנפש האדם יש תכונה טבעית שנקראת הזדהות. זהו אקט פנימי שאדם ירצה להשתתף בצרת השני ולהפך בשמחתו, מן סוג כזה שיאמר "ליבי איתך" ומשתתף בצרתך. לרוב, אנשים מתנהגים כך מרגש הלב הפנימי, ולא מתוך ציפייה לתמורה כספית או מתוך כוונה לקבל עזרה בחזרה. אלא כל זאת מתוך רגש אמיתי האומר: אכפת לי ממך וכואב לי גם כאשר לך כואב! אדם נותן מעצמו ומתנדב את ליבו ורגשותיו למען חברו.

    פרשת השבוע פותחת בפסוק " דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי" הקב"ה מבקש ממשה רבינו להתרים את בני ישראל למען בניית המשכן. ה' מבקש לקחת תרומה רק מאדם שמנדב את ליבו. בורא עולם לא ביקש לקבל מכל מי שנותן, אלא יש הדגשה לקחת תרומה רק ממי שנותן מתוך נדבה ורוחב הלב. יש שיתנו כי כולם נותנים או כי יש להם טובת הנאה מכך, קבלת כבוד וכדו'. בורא עולם רוצה שהתרומה תהיה לשם שמים, מתוך נדבה.

    מרן הסטייפלער ע"ה מגלה לנו סוד נפלא אודות כוח ההתנדבות הפנימי של האדם (ברכת פרץ, פרשת ויקרא, בענין קרבן נדבה) בתחילת דבריו שם הוא כותב על הענין כך: "מצינו כמה מצוות שאינם חיוביות, אלא מסרן הכתוב להתנדבות ליבו, שכן מצינו גבי נדבת המשכן דכתיב(שמות כה,ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ומביא בהמשך דבריו: "ואין חילוק בעניני ההתנדבות באיזו דרך הוא עושה, [כי הרבה דרכים להתנדבות לעבודת הבורא יתברך שמו, יש מתנדב לשם שמים להרבות ביגיעת התורה, ויש בתפלה במסירות נפש, ויש ברבוי צדקה וחסד, ויש בדקדוק עצום בכל דיני התורה, ויש בזיכוי הרבים, וכן כמה וכמה דרכים במילי דחסידותא, והכל הולך אל מקום אחד] כי לפי ריבוי הוויתור משלו למען השם יתברך, כמו כן יתעורר לעומתו הרגשת אהבה והתקשרות להבורא ברוך הוא. וזה בדוק ומנוסה.

    ונמצא שגם מצוות הלבבות יש היכולת ביד האדם לקיימם לקנותם על ידי פעולות במעשה מתוך ההתנדבות למען שמו. ואפשר שלתכלית זו נתנה התורה דיני קרבן נדבה, וכן שאר דינים שאינם חובה, אלא יכולים לבוא בהתנדבות, כי כל זה מועיל מאוד לעורר את האהבה עד שתחפץ. ואילו הייתה חובה אינו מתעורר כל כך על ידי זה לאהבתו יתברך שמו, מאחר שעל כל פנים מוכרח ומחוייב בזה, והרי זה לא כמשתדל לקרבת השם יתברך אלא כפורע חובו".

    מדבריו אנו למדים הרגש נפלא בעבודת ה', נתנה התורה דינים ופעולות שאין חובה לעשותם כמו קורבן נדבה, שמטרתם לעורר את האהבה לבורא ע"י שאנו עושים לכבודו מעבר לְמה שהצטווינו. כאשר מתאמצים ללא כל חובה בכך העוצמה של הפעולה בעלת השפעה חזקה יותר, ומעוררת בלב אהבה למוטב.

    בעבודת ה' יש דגש מיוחד על עשיית מצוות לשם שמים, מנדבת הלב, ולא מתוך טובת הנאה. את חשיבות העשייה לשמה נבין מתוך הסיפור הבא:
    באחת משיחותיו ביומא דפגרא סיפר ר' מאיר'ל מפרמישלאן זצוק"ל (אוצר הפלאות, שמות, עמוד שמ' – שמא'):
    יום אחד עליתי לשמים ונעצרתי ליד השער של גן העדן לראות את הנעשה שם. והנה אני רואה רב בא ומגיע והוא עומד להיכנס לתוך הגן, אבל שומר הפתח חוסם את הדרך בפניו.
    מה הבהילות הזאת? הוא שואל.
    מה הזכות הגדולה שבידך?
    אומר לו הרב: מה משמע? כל חיי עסקתי בתורה, יומם ולילה ישבתי ולמדתי, ואם לא בשבילי ובשביל שכמותי, בשביל מי נוצר גן העדן?
    אלא שהמלאך אינו מתפעל מכך.
    תחילה, הוא אומר, צריך לבדוק ולראות, אם אומנם התורה שלמדת הינה תורה לשמה, ולא לשם כבוד, לשם פרנסה וכדומה… עליך להמתין מעט.
    עוד הם מדברים, והנה קרב ובא רבי, צדיק, מיוחס גדול, בנם של קדושים, והוא שם פעמיו בצעדי של רחבות לעבר גן העדן.
    עמוד! מצווה עליו המלאך ושואלו: בזכות אילו מעשים טובים?
    פותח הצדיק ומונה לפניו שורה ארוכה של מעשים שעשה בחייו:
    התענה בצומות, בסיגופים, במקוואות, עמד בתפילה ימים תמימים, אמר תהלים, למד זוהר, עסק בקבלה וכי לא די בכך?
    די והותר, משיב לו המלאך, אבל תחילה צריך לברר ולדעת, אם אמנם היה כל זה לשמה, ולא לשם כבוד ולשם פרנסה… המתן מעט.
    בין כה וכה מגיע יהודי פשוט, מגושם, שהיה חוכר אצל אחד הפריצים.
    נו? מעמידו המלאך, ומה המעשים הטובים שעשית?
    אין בידי המסכן, ולא כלום, – נאנח היהודי הריני אדם פשוט, כל ימי חיי ביליתי בכפר, דלת ביתי הייתה פתוחה לכל עובר ושב, מכר או זר, יהודי או נכרי, וקיבלתי כל אחד בסבר פנים יפות. תחילה נתתי לו כוסית יי"ש לחזק את ליבו, ולאחר מכן הזמנתיו אל השולחן ושמתי לפניו לאכול ממה שהיה עמי בבית, פעמים תפוחי אדמה וחלב, פעמים דגים, ופעמים אף בשר. בקיץ ובחורף היו באים אלי אורחים מכל הסביבה, ולא חסכתי מהם דבר, והייתי מהנה אותם מכל מה שהיה עמדי. זהו, ויותר איני יודע ולא כלום. מניח אתה לי להיכנס לגן עדן – מה טוב, ואם לאו – היה שלום!

    מששמע זאת המלאך, מיד פתח לפניו את השער ואמר: אין אתה טעון בדיקה. אדם שקיים את המצוה של צדקה והכנסת אורחים ונתן לרעב לאכול ולשתות – אינו טעון בדיקה לשם מה עשה כן, ואם היו מעשיו לשם שמים או לאו.

    אותו כפרי קיבל את אורחיו ודאג למחסורם מתוך נדבת ליבו, הוא לא היה חייב אך עשה זאת ברוחב לב ובסבר פנים יפות. על כן לא דקדקו עמו לבדוק האם מעשיו הם לשם שמים כי וודאי שנבעו מתוך ליבו התמים באהבת הזולת.

    נדבת בני ישראל לצורך בניית המשכן היתה הכרחית. מקום בו מקריבים קורבנות לפני בורא עולם מתוך הודיה או בקשת כפרה צריך להיבנות מתוך מחשבה טהורה, לשם שמים. כאשר בני ישראל נתנו מתוך נדבת ליבם, אינם חייבים בכך אך רוצים בנתינה, הם העמיקו בתוכם את הרגשת האהבה וההתקשרות לבורא. וזו היתה מטרת הבקשה "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" שנדבת הלב תביא לחיבור וקשר עם הבורא.

    במהלך חיי היום יום אנו פועלים רבות למען הזולת. עבור ילדינו, תלמידנו, חברינו ועוד. כאשר אנו עושים מעבר למה שחשבנו שנדרש מאיתנו, אנו נרגיש חיבור עמוק יותר לזולתנו. ואף בעניינים שבין אדם למקום, תוספת על תפילתנו היומית, תוספת בדקדוק מצוה יביא אותנו ליותר חיבור ואהבה לבורא.

    בתפילה שבזכות נדבת ליבנו לזולתנו והן בתוספת קדושה, נזכה בקרוב לבניין בית המקדש בו ננדב ליבנו בקרבנות תודה ונדבה על הגאולה השלימה!

    שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.


    המאמר נכתב לרפואת:
    דוד בן שמחה הי"ו.
    יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
    יוסף מאיר בן כוכבה הי"ו.



    0 תגובות