שבוע קשה עבר השבוע על חטיבת כפיר וגדוד "נצח יהודה".

לוחמי הגדוד פעלו (או לא פעלו) השבוע בגזרת בינימין, במסגרת פעילות שוטפת לאבטחת המרחב ובמרדף אחרי חוליית המחבלים שפועלת באזור.

ההתחלה היתה ביום ראשון בערב, כאשר חוליית המחבלים  עושה דרכה מראמללה לצומת עפרה, עוצרת מול קבוצת אזרחים וחיילים, אש נפתח לעברם משני כלי נשק תקינים.

התוצאה קשה. עובר  שנרצח, אמא פצועה קשה ועוד חמישה אנשים פצועים.

הכח שהיה במקום השיב אמנם באש, אך זו היתה לא אפקטיבית והמחבלים ברחו בריאים ושלמים אל תוך ראמללה והכפרים הסמוכים.

לאחר מרדף של ארבעה ימים, מצליח הצבא ואנשי המודיעין להביא לחיסולו של ראש החוליה ולמעצרם של עוד כמה מחברי החוליה.

למרות שידוע היה שרק חלק מחברי החוליה נתפסו והדריכות בשטח היתה גבוהה, פריסת הלוחמים מאותו הגדוד בצומת גבעת אסף לא היתה נכונה, דבר שהביא לתוצאה קשה ביותר לאחר ירי מחבל  שיורד מרכבו,יורה לעבר העומדים בתחנה, הורג שניים ופוצע שניים נוספים ומצליח (שוב) לחזור לרכבו בלא פגע ואף נוטל את כלי נשקו של אחד הלוחמים.

ההמשך היה קשה עוד יותר מבחינת ההתנהלות הצבאית.

ביום שישי בבוקר הוצב חייל לבדו בעמדה צבאית מול ג'ילזון בפאתי בית אל.מחבל שחודר לשטח העמדה, דוקר אותו מטיח אבן כבדה בראשו. איך עומד חייל בלי כובע פלדה?? ומדוע הוא לא יורה במחבל כאשר הוא בתוך שטח העמדה?

החייל נפצע בינוני והערב הוא מפרסם מילות עידוד לעם ישראל, אך כל אילו לא מורידים את הצורך לתחקר ומהר את כל שלושת האירועים ואת תיפקוד החיילים בהם.

מישהו בדרג הפיקודי צריך להתעורר. יש חיילים טובים אך משהו לא טוב קורה בשרשרת הפיקוד והתוצאות ניכרות בשטח.