פעמים רבות אנו נמצאים במצב של גילוי לב למול עצמינו, ושאלה נוקבת מרחפת למולנו, למה נועדו חיי? ומהו התפקיד שעלי למלא? האם אני ממלא אותו באהבה ובאמונה או שמא צריך אני למצוא את הסיפוקים המתאימים שישלימו את החסר?

לפעמים אדם חולם על הישג מסוים שהינו רוצה להגיע אליו. אם זה בתורה- להתעלות ולעשות את רצון ה' יותר בדיקדוק, ואם זה בצבא- להתקדם בסולם ההיררכיה הפיקודית, וכו..

נקח את מה שמביאים בשמו של ר' חיים מוולוזי'ן שאמר פעם לתלמידיו: "מי שלא שואף להיות גנרל גם חייל פשוט הוא לא יהיה", דהיינו שכל אדם חייב לשאוף למקסימום האפשרי, כדי שישיג את ייעודו באותה מסגרת או באותו מקום בו הוא נמצא וזה עצמו יכול לגרום לו לרמת סיפוק גבוהה.

בפרשתנו מתוארת פגישתם ההיסטורית של יוסף ואחיו. לפגישה זו קדם ויכוח בין יהודה ליוסף שבו האחים פחדו להשתתף, כמאי דכתיב: "והנה המלכים נועדו". בתחילה יוסף חלם את חלומותיו, ואז אמרו לו האחים: אתה, קטנם של שבטים, "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"??? וכי נראה לך שאתה יכול להגיע לדרגת מלוכה??
לפיכך כשהגיעו האחים למצרים הלכו וחיפשו את יוסף במקומות פחותים ומשונים. האחים חשבו בליבם שבגלל יופיו של יוסף בטוח הוא נמצא במקומות טינופת. אך כשפגשו אותו ונודע להם ששמר על עצמו, אז האמינו שהוא יוסף אחיהם. "אני יוסף העוד אבי חי?" עדין אני קשור בקדושתו של אבי, והוא בראש מעייני.

למתבונן בדברים בכל משך העלילה של יוסף הצדיק, שם לב שהקב"ה תפר ליוסף את התוכנית צעד אחד צעד, תפר אחר תפר בדרך למילוי הייעוד של יוסף בעולם, וזו הייתה גזירה ממנו יתברך. כי גם במכירה עצמה כתוב שהקב"ה היה שותף בה עם האחים, וכי לא בכדי הוא זה? תוכנית שלמה נטוותה, וכל זאת להשלמת ייעודו של יוסף הצדיק במצרים. "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" שהקב"ה בחר ביוסף לצורך מטרה מסויימת שיוסף צריך היה למלא.

אף לנו תופר הקב"ה תוכנית מלאה שכולה מלאה במטרות שעלינו למלא. וכי אנו יכולים לומר לריבונו של עולם: "תשמע התוכנית שנתת לנו היא במידה L ולא במידה S כמו שאני חושב שמתאים לי…" הרי בורא עולם יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב עבורנו.

יוסף הצדיק קיבל את ניסיונותיו (כמובא במפרשים) באהבה מריבונו של עולם. כמובא באור החיים הקדוש על הפסוק "אני יוסף אחיכם" וזה לשונו: "אני יוסף אחיכם, פירוש מתנהל עמכם במידת האחווה וכאילו לא היה הדבר ההוא" (המכירה). יוסף לא החזיר לאחיו מנה אחת אפיים על מכירתו אלא התנהג עמהם במידת האחווה, והבין שהכל מה' לטובתו. אף אנו הקטנים שואלים את עצמנו בפעם הבאה מדוע אנו נבחרנו לעמוד במצב כזה או אחר? נלמד ונבין מיוסף הצדיק שכל מה שעובר עלינו הוא מה' יתברך, רבון כל העולמים, למטרה שבאה לרומם אותנו, ועלינו לנצל כל הזדמנות מעין זו להתעלות והתקרבות לבורא העולם.

ונסיים במעשה נפלא אשר לקחו בצידו:
תקופת שלטונו של הצאר ניקולאי לא הסבה הרבה נחת ליהודי רוסיה שסבלו משגעונותיו התכופים ומשונים של הלזה, באחד מן הימים רצה הצאר לבקר באחד ממחנות הצבא אשר היו נתונות תחת פיקודו, וכשהגיע לשם נעמדו החיים למסדר קבלת הפנים, ותוך כדי שהצאר עובר למול החיילים שלף אחד החיילים את חרבו והניפה על ראשו של הצאר בכדי להתנקש בחייו, ובשבריר שנייה עמד חייל אחר והרגו, הצאר נבהל עד עמקי נשמתו, וכשסיים ביקש לקרוא לאותו חייל אל עבר חדר הפיקוד ושאלו: "במה אני יכול להודות לך שהצלת את חיי ?, אמר לו החייל: "כבוד הצאר ישנו חייל אחד שכבר תקופה ארוכה מציק לי ויורד לחיי בכל מיני מילים ומעשים פוגענים ביותר יעשה לי טובה כבוד הצאר תטפל בו", זהו ? קרא הצאר, "כן אין לי עוד בקשה מיוחדת" אמר החייל, אחר שיצא מן החדר קרא הצאר למפקד הבסיס ואמר לו את החייל הזה אתה לא מעלה בשום דרגה בתקופה הקרובה ולא מעניק לו שום צל"ש שיש לך, מדוע ? שאל המפקד אם יורשה לי לשאול, ענה לו הצאר: "היה לו את ההזדמנות להתעלות ולהיות בדרגת קצונה בכירה ומה הוא מבקש שאני יתעסק בזוטות ויטפל בחיילים?

דבר זה אמור גם אלינו הקב"ה עוזר לנו ותופר לכולנו את התוכנית ואת הבגד המתאים ביותר עבורנו להשלמת ייעודנו בעולם אל לנו להתעסק בזוטות אלא להשתדל לעשות נחת לה' יתברך בכל מאודנו ובכל נפשנו.

שבת שלום ומבורך.

המאמר נכתב לרפואת הורי היקרים
דוד בן שמחה
יפה בת זוהרה
ובני היקר יונתן בן ספיר רעיה